כל מה שחשוב ויפה
עומר פולק. צילום: גארת׳ פראט
עומר פולק. צילום: גארת׳ פראט

בחזרה לעתיד // עומר פולק

10 שנים לאחר שהציג ב־Ted X שוויץ את פרויקט הגמר שלו, שהתמקד בחוש הריח והפגיש בין עיצוב למדעי המוח, עומר פולק מתרגש מעיצוב ככלי לשינוי חברתי, תודעתי או מעשי, ולא מפחד מטכנולוגיה, אלא מהדרך שנשתמש בה

לפני 10 שנים

הפעם הראשונה שנתקלתי בשמו של עומר פולק הייתה בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל ב־2013. בפרויקט הגמר שלו הפגיש פולק את עולם העיצוב עם עולם מדעי המוח במטרה להציג מחקר הסובב את חוש הריח והשימושים בו. הפרויקט היה אחד הפרויקטים ששיקפו את השינוי שעבר המקצוע, מעיצוב מוצר סטנדרטי שקל להציג – לעיצוב קונספטואלי ורב תחומי, שלא תמיד קל להציג בתערוכת בוגרים.

לאחר שהציג את הפרויקט ב־Ted X שוויץ, סיפר לי פולק בראיון שקיימנו לפני עשור: ״כשחשבתי מה אני אעשה לפרויקט גמר, חוש הריח היה הכי מאתגר. הוא כל כך שונה מחומרים מוחשיים שאיתם אנחנו, המעצבים, רגילים לעבוד. זה קסם לי מאוד והרגשתי שאני חייב להתעסק עם זה״.

צילום: טד אקס לוזאן

צילום: טד אקס שוויץ

בוטונייר. צילום: Myeonghyolee

בוטונייר. צילום: Myeonghyolee

״אני חושב שהשילוב בין יצירה אמנותית, פנטזיונרית, לפונקציונליות ולצורך, יוצרים פרויקטים מעניינים וחדשניים. אני מאמין שתפקיד המעצב הוא לא רק לתת צורה וצבע לאוביקט אלא לפרוש את חזונו ואת הפנטזיות שלו, ועל ידי כך למצוא את הצרכים היחודיים שאותם הוא יכול להביא לעולם היום־יום של אנשים רבים ולהשפיע על חייהם״.

עשר שנים לאחר מכן, כעת הוא אומר: ״ב־2014 הייתי ממש בתחילת הקריירה, בוגר טרי של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, עם תשוקה חזקה ליצור לחקור ולגלות מה קורה מחוץ לכתלי האקדמיה. התמקדתי במחקר חושי ובחנתי את הקשר בין עיצוב לתפיסה חושית, בעיקר לחוש הריח.

״המחקר הוצג באוביקטים, בתערוכות ובטקסטים. התמזל מזלי והוזמנתי להציג את תחילת המחקר בכנס Ted בשוויץ, מה שפתח לי דלתות והוביל אותי למחוזות מעניינים. באותה תקופה אמרתי כן להכל: כל מי שפנה, רצה, שאל, חשב, הציע, אמרתי כן. לרוב לא יצא מזה כלום, אבל האמנתי שזו הדרך״.

מה עניין אותך באותה תקופה?

״עניין אותי לדלג בין עולמות העיצוב והאמנות, לפלרטט עם טכנולוגיות מתקדמות, מדע, היי־טק ולואו־טק. בעיקר להיות בעשייה תמידית. באותה שנה גם יצאתי עם מוצר ראשון שלי, הבוטונייר, מיני ואזה לדש הבגד. קשה להאמין אבל הוא מוכר עד היום, מרגיש לי שיש לו חיים משלו.

״חלמתי המון באותו הזמן, לפעמים בנאיביות מסויימת על עשייה עיצובית גלובלית, על חדשנות בעיצוב וגם סתם על צורה, צבע וחומר. הייתי אול־אובר ורציתי לשבור מחסומים של דיסציפלינות שונות ביצירה״. 

פאסט פורוורד

העשור שחלף, מספר פולק, היה מלא בחויות, בגילויים, בהצלחות ובאין־סוף אכזבות. ״הדרך ארוכה ומפותלת, כך אומרים, ואני לגמרי מזדהה״.

הוא החל לפעול במישורים שונים וחבש כובעים רבים: כמעצב, כיזם, כיועץ וכמפתח. בשנים הראשונות לאחר הלימודים עבד בסוכנות גפן.טים שנמכרה מאז לוויקס, ובמקביל עבד עם חברות סטארט־אפ שונות על פיתוח קונספטים מוצרים וחדשנות, ליווה יזמים פרטיים ויצר אוביקטים במהדורות קטנות ללקוחות.

״די מהר הרגיש לי שאני צריך להמשיך הלאה וחיפשתי לימודי תואר שני בחו״ל. החלטתי לחזור לחומר, לעשייה בידיים בסדנה מלוכלכת״. את לימודי התואר השני עשה ב־Ecal (שוויץ) במחלקת Craftsmanship And Luxury. ״התמקצעתי בעיצוב שנותן מקום של כבוד למלאכות לואו־טק ולקשר בין מעצב לארטיזן. עבדתי עם חברות כמו הרמס, Marsotto Edizioni ואסופ. גיליתי עולם של מוצרי יוקרה שלא ידעתי עליו, ומה שכן ידעתי עליו לא ממש אהבתי״.

למה?

״בזתי לעולם הזה בהתחלה, זה דחף אותי לחפש משמעות לעיצוב. את חלקו מצאתי בשימור ידע וטכניקות קראפטיות שנמצאות בלב החברות הללו״. 

שעון ל־Marsotto. צילום: מ״ל

שעון ל־Marsotto. צילום: מ״ל

ככל שכפות רגליי יישאו אותי, צבע טרי. צילום: lippzahnschirm

ככל שכפות רגליי יישאו אותי, צבע טרי. צילום: lippzahnschirm

ארנב השוקולד, עבור מסעדת מישלן ברלינאית. צילום: מ״ל

ארנב השוקולד, עבור מסעדת מישלן ברלינאית. צילום: מ״ל

בסיום הלימודים החליט להשאר באירופה והתמקם בברלין, שם פתח את הסטודיו שלו ומאז ועד היום הוא על קו ברלין – תל אביב. ״במהלך הדרך היו מספר אירועים משמעותיים שהתחילו עם הרצאת הטד, Smell as a Design Tool, שלאחריה הוזמנתי להציג בטורינו ובברזיל. התערוכות הללו הובילו למפגשים מעניינים שסללו את הקשרים שלי בתעשייה עד היום״. 

בברזיל הכיר פולק את האחים קמפנה, ולולא הקורונה היה אפשר לראות תערוכה משותפת שעבדו עליה ביריד צבע טרי 2019. לימים הפרויקט התגלגל ויצא לאור ללא האחים קמפנה, בפרויקט העיצוב החברתי ״ככל שכפות רגלי ישאו אותי״, שהציג את סיפורן של נשות האטה, קולקטיב נשים אתיופיות מקריית גת.

״זה פרויקט שמאוד ריגש אותי ונתן משמעות אמיתית לעשייה. עם זאת זה לא הספיק ואני מקווה שיבוא היום ונצליח להרים את הפרויקט שוב ולייצר עבודה והכנסה נוספת לנשות הקולקטיב״.

במה עוד עסקת באותה תקופה?

״באותה תקופה עסקתי המון במחקר סביב הקשר בין אדם, טבע וטכנולוגיה. תוצר של המחקר היה מיצב ספקולטיבי ששילב ריחות שהקלטתי ביער לצד צלילים ועבודה ברטן. הפרויקט הוצג בתערוכה במוזיאון טרפהולט בדנמרק, כתף לכתף לצד אולפור אליאסון, שהיה ועדיין דמות מרתקת ומעוררת השראה עבורי. 

״העיסוק בחוויה החושית, כמעט כמובן מאליו, דחף אותי לעסוק בעיצוב אוכל (גם לליאורה רוזין, שהייתה מרצה שלי בתחילת דרכה בבצלאל, יש דבר בכך). כך, בעשור האחרון עבדתי על פרויקטי פיתוח מוצרי מזון ועיצוב לחברות מזון ומסעדות, לצד עיצוב ספקולטיבי, קונספטואלי. עם שני פרוייקטים זכיתי בפרס Core77 בניו יורק, אחד מהם יחד עם המעצבת מיכל אביתר, וגם זו הייתה קפיצה משמעותית.

״בסוג של סגירת מעגל קטנה, בשנה שעברה בהצגתי בתערוכת האוכל במוזיאון העיצוב חולון שאצרה רוזין (ביחד עם דנה בן שלום) את ארנב השוקולד שעיצבתי עבור מסעדת מישלן ברלינאית ומותג שוקולד מקומי; וחלק מפרוייקט פיקניק על מאדים, מיצב שיצרתי עבור המרכז לקולינריה ישראלית, אסיף, שלווה בתוכנית עשירה, מגוונת ומעניינת עם טובי המוחות״.

מרטיני מוסקבה. צילום: מ״ל

מרטיני מוסקבה. צילומים: מ״ל

בנוסף, בפן המסחרי, יצר עבור מרטיני מוסקבה מיצב גדול ששילב 50 רובוטים הרוקדים על שולחן באורך 20 מטר ובאינטראקציה עם הסועדים שהוגש להם אוכל שנבנה ביחד עם קבוצת White Rabit הרוסית ומסעדת Karsota. הארנב, יצא לאחרונה במהדורה מיוחדת ומוגבלת כפסל קטן לשולחן העבודה, ומחזיק ספרים. 

״במקביל לעשייה בסטודיו השתלבתי באוניברסיטה ואני מלמד באוניברסיטה הבינלאומית של ברלין במחלקה לארכיטקטורה, ומרצה אורח בבצלאל ובשנקר. אני נהנה מאוד מהעבודה עם סטודנטים. יש בזה קסם של התחלה, אנרגיות של עשייה ותשוקה ואין־סוף גילויים ולימוד עצמי״. 

10 שנים אחרי

״בפעם ההיא שדיברנו, לפני עשור, עסקנו הרבה בשינוי שעובר המקצוע, מעיצוב מוצר סטנדרטי שקל להציג לעיצוב קונספטואלי ורב־תחומי. אמנם עשור זה זמן לא מבוטל, אבל בהסתכלות ארוכת טווח זו מדרגה אחת לקראת שינוי איטי, כפי שאני רואה את זה עכשיו. השינוי הזה קורה כל יום ואני מרגיש שיש לכך פתיחות רבה באקדמיה ובתעשייה גם יחד״.

באיזה אופן? 

״ההבנה שאנחנו עוסקים בעיצוב חוויה חושית לפני הכל קיימת ומתגברת. אם לפני עשור לא ראינו כמעט פרויקטים שמשתמשים בריח כמדיום, היום אנחנו נחשפים לאין־ספור פרויקטים כאלו של בוגרים טריים או חברות מסחריות. השילוב בין עיצוב למדעי המח וטכנולוגיות מתקדמות נמצא בליבם של פרויקטים רבים היום. גם כלים טכנולוגים ופתיחות בקרב חברות ומכוני מחקר לשיתופי פעולה זמינים יותר למעצבים ופותחים עבורנו עולמות חדשים.

״במקביל לפיתוח משמעותי בתחום זה, אני מרגיש שישנה מגמה הפוכה שגם גדלה ושמה דגש על קראפט מסורתי ויצירה לואו־טקית המשלבת טכנולוגיות יצור מתקדמות. הקורונה היא נקודת תפנית שבה החשיבות של ייצור מקומי, כלכלה מעגלית של מוצרים, דאגה לסביבה שבה אנו יוצרים וחיים לצד הערצה לידע שעובר מדור לדור, גדלה גם כן.

״מה שמרגש אותי במיוחד בשנים האחרונות היא המגמה שעוסקת בעיצוב ככלי לשינוי חברתי, תודעתי או מעשי. זה היה שם תמיד, ועיצוב מטבעו בא לשפר ולפתור בעיות, אך גם פה אנחנו רואים פרויקטים שתוקפים את הנושא מנקודות מבט מרעננות, ספקולטיביות, ומייצרים שיח לשם השפעה ולא רק מוצר פיזי. ישנה הבנה שהמעצב לא נמצא שם רק כדי לתת צורה וצבע ולעשות יפה, אלא הוא או היא שחקנים מרכזיים במחקר, בפיתוח חומרי ובזיהוי של מקומות התערבות שיכולים להביא לשינוי באורך חייהם של המונים. יש בזה אחריות רבה״.

SENSE ME. צילום: Pujan and Stefan

SENSE ME. צילום: Pujan and Stefan

צילום: Shakupa Stark

צילום: Shakupa Stark

ובפן האישי? 

״ברמה קצת יותר אישית, מה שקורה בסצינת העיצוב העולמית מאז ה־7 באוקטובר, בדומה למגמה עולמית בתחומים אחרים, מעורר בי אכזבה גדולה. אם לפני השבת הנוראית הרגשתי חלק מקהילת עיצוב עולמית ששמה לפניה ערכים משותפים לחיים טובים יותר, ומסוגלת לנהל דיונים מורכבים דרך חשיבה א־בינרית, היום אני מבין שהצביעות נמצאת גם שם.

״קיימתי אין־סוף דיונים אישיים עם דמויות מפתח בעולם העיצוב, שגרמו לי להבין שאנשים מעדיפים לראות דברים בצורה של שחור ולבן, ללא מורכבויות, ושהם לא יודעים להעביר מסר מורכב שיכול לגם לתת תקווה. היצירתיות והמורכבות נאלמו דום אל מול השיח הפשטני ברשתות החברתיות. לפתע המחשבה הביקורתית אל מול גלי המידע, שבחלקו הרב גם מתובל בדיס־אינפורמציה במקרה הטוב, או בפייק מוחלט, התאיידה לחלוטין.

״זה כואב ולרגעים אף מביא לשאלות קשות על העולם המקצועי שבו אני פועל בעשור האחרון. תחושת השייכות נפגעה מאוד״.

בעוד 10 שנים

״ראשית אני מקווה שהשיחה הבאה שלנו תהיה בתקופה טובה יותר, גם ברמה הלאומית; שהחטופים בעזה יהיו בינינו והשגרה תחזור לחיינו. אני מקווה שיהיה מקום גדול יותר לעסוק בעיצוב לא כמותרות אלה ככלי לשינוי, לגישור ולשלום. כן, זה נשמע הזוי כמעט להשתמש במילה הזו, אבל אני בוחר לדבוק באמונה וברצון העז לזה. 

״מלבד משאלת הלב הזו, שהיא החשובה ביותר, אני חושב שנדבר על טכנולוגיה ועל השינויים העצומים שאנחנו חווים בימים אלו עם אפשרויות שונות של כלי AI. אנחנו נכנסים לתקופה שנצטרך למצוא את דרכנו, להבין איך אנחנו יכולים להשפיע ולעצב את העתיד שלנו בצורה הנכונה ביותר ביחד עם הטכנולוגיות שמשתפרות כל יום״.

birds

איך אתה ברמה האישית עם AI?

״אני לא מפחד מהטכנולוגיה עצמה, אלא מהדרך שנשתמש בה; מהדרך שבה ממשלות ותאגידי ענק ישתמשו ומשתמשים בה כבר עכשיו. 

״בשיחה הבאה שלנו אני אפתח בסיפור על פרויקט גדול של פסל חוצות שאני עובד עליו בשנתיים האחרונות ואמור ולהבנות בקמפוס בניימיכן שבהולנד בשנה הבאה. מדובר במונומנט בגובה שלושה מטרים שמפיץ ריח של סבל בכל פעם שישנו אסון טבע בעולם. מדובר במערכת המחוברת למאגרי מידע ממשלתיים שמדווחים בזמן אמת על כל רעידת אדמה, שריפה או שטפון שפוקד את העולם.

״הרצון הוא לייצר מיצב ויזואלי שבזמן אמת נותן לנו חיבור רגשי לסבל של הטבע. אני מקווה שעד אז הוא יוצב ביותר מעיר אחת וישמש מגדלור לסבל. מלבד זה אני נותן לזמן לעשות את שלו ומנסה לא להתנבא; מקווה שאמשיך ליצור ולעבוד עם אנשים מרתקים ומעוררי השראה ולהנות כל יום ממה שאני עושה״. 

אולי יעניין אותנו גם

״אני ממליץ מאוד לעקוב אחרי חבר וקולגה, המעצב פרננדו לופז. בשנת 2019 הזמנתי אותו להעביר איתי סדנה בסמינר ים המלח של בצלאל והיה נפלא. פרננדו יוצר פרויקטים מרתקים המשלבים עשייה חברתית בקהילות חקלאיות במקסיקו לצד אוביטים, ריהוט ופיתוח חומרי מעורר השראה.

גם סטודיו Swine, למי שלא עוקב ומכיר, עבורי הם השראה עוד מימי הלימודים. האמן Hugh Hayden מרגש אותי עם כל עבודה מחדש. ובגזרת המוסדות והארגונים אני חושב ש־World Hope Forum של לי אדלקורט ופיליפ פימאנו עושה עבודה טובה ומעניינת. לא מזמן הוא גם סקר את הנעשה בארץ.

בנוסף אני ממליץ לעקוב אחרי הפעילות של האוצרת Alice Stori Liechtenstein ותוכנית הרזידנסי שלה Schloss Hollenegg For Design, לרוב בהזמנה אך מדי פעם גם פותחת קול קורא. בעבורי זו הייתה מקפצה משמעותית שיצרה קשרים טובים ומעניינים. ובכלל החוויה של לגור בטירה אמיתית, שקירותיה מכוסים בציורים מהמאה ה־16 על בדי משי ולישון על מיטה מעץ מעוטרת של אנשי מלוכה, זו חוויה מטורפת בפני עצמה״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. שדה גולדשטיין שוש

    הי שלום הכתבה מאד ריגשה אותי על יצירתיות והתעוזה שלך זה המנון למוח יצירתי. מאחלת לך להמשיך לגלות. שוש

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden