כל מה שחשוב ויפה
מיכל בראור בגלריה אחד העם 9. צילום: מ״ל
מיכל בראור בגלריה אחד העם 9. צילום: מ״ל

הרשימה המשותפת // 9.5.24

מיכל בראור, שרון פקטורוביץ פינקוס ונדיה עדינה רוז בגלריה אחד העם 9; בתיה שני בפלך 6; מיוריאל בנטוויץ מושנזון ורחל קיני בגלריית הקוביה; עברי באומגרטן בבית ליבלינג; לילי כהן פרח־יה במעבדה לאמנות

מיכל בראור, שרון פקטורוביץ פינקוס ונדיה עדינה רוז בגלריה אחד העם 9

״מחוץ לשדה הראייה״ – תערוכה משותפת למיכל בראור, שרון פקטורוביץ פינקוס ונדיה עדינה רוז תפתח הערב (9.5) בגלריה אחד העם 9 של הפקולטה לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים (אוצרת: דרורית גור אריה). ״שדה ראייה״ הוא מושג המגדיר את התחום הנראה מנקודת מבט מסוימת ברגע נתון. שדה זה תלוי במיקומן של העיניים ובמבנה שלהן, וכך ניכרים הבדלים של ממש בשדה הראייה של בני אדם ובעלי חיים שונים. בהתאם להבדלים אלה משתנה גם הראייה עצמה, הן בממדים של הפרדת צבעים, מלאה או חלקית והן בהתמקדות במרכז השדה לעומת התמקדות פריפריאלית.

התערוכה מנכסת את המושג, משעתקת אותו למובנו הסימבולי ומשתמשת בו על מנת לתהות על טבע ונוף שאינם ממוקמים בהכרח במה שנקלט אופטית או תודעתית במרכז שדה הראייה. הנוף והטבע אינם רק סימן או סמל ליחסי כוחות קיימים, אלא הם גם מכשיר ליצירת כוח תרבותי. שלוש האמניות מפנות מבט אל הטבע והחי בהקשרים מושגיים, צורניים ותוכניים, כשהדימויים מתווכים על ידי הפריזמה של התרבות.

שרון פקטורוביץ פינקוס בגלריה אחד העם 9. צילום: מ״ל

שרון פקטורוביץ פינקוס בגלריה אחד העם 9. צילום: מ״ל


בתיה שני בפלך 6

״ג׳יבריש אני מדברת אליך״, התערוכה של בתיה שני, תפתח הערב (9.5) בסטודיו ברחוב הפלך 6 תל אביב (אוצרת: נאוה סביליה שדה). כאמנית שמוקד יצירתה בתערוכה הנוכחית עוסק בשפה, חשה שני אחרי אירוע ה־7 באוקטובר שהמילים נעתקו וניתקו ממנה, כאילו אין בהן יותר את היכולת לבטא תחושות ומחשבות. סימנים אחרים מביעים את מה שהמילים כבר לא מצליחות ויוצרים מעין שפת ג׳יבריש חלופית לשפה המוכרת.

באין מילים מלוות, שני שקעה במלאכת רקמה סיזיפית ואובססיבית שהייתה לה כמלמולי תפילה מחזקת ושומרת נפש. העיסוק השיטתי החוזר והנשנה בבדים ישנים ומשומשים שהמחט הפוצעת והחוטים החודרים, מפיחים בם חיים חדשים, הפך למרחב מוגן למחשבה ולמגן ללב. מבחר מהעבודות החדשות האלו התווסף לתערוכה הנוכחית שנפתחת כעת לציבור בין שני ימי זיכרון לאומיים. הבדים הפרטיים שסופגים הכל, מצליחים כאן להיוולד מחדש, לנשום שוב ולהתעורר לחיים במציאות אחרת.

בתיה שני בפלך 6. צילומים: רן ארדה

בתיה שני בפלך 6. צילומים: רן ארדה


מיוריאל בנטוויץ מושנזון ורחל קיני בגלריית הקוביה

״חלום והקיץ״, תערוכה זוגית למיוריאל בנטוויץ מושנזון ורחל קיני, תפתח הערב (9.5) בגלריית הקוביה בירושלים (אוצרת: עינב זיו אילון). התערוכה מפגישה בין שתי אמניות בנות דורות שונים: בנטוויץ מושנזון שפעלה מתחילת המאה הקודמת ועד סוף ימיה, ורחל קיני אמנית עכשווית הפועלת בשדה האמנות הישראלית בעשורים האחרונים. כשהראשונה הלכה לעולמה, הגיעה השנייה אל עולמנו.

שתיהן ציירות שצבע האקוורל הוא מרכזי בעבודתן. תכונות החומר הנוזלי והשקוף, המתפשט ונערם, המבטא קיומם של חיים, הן נקודת מוצא להתבוננות ביצירתן. שתי האמניות משקפות באמצעותו את המבט שלהן בסביבתן אל מול עולמן הפנימי, בחלימה או בהקיץ. בנטוויץ מושנזון היטיבה לתאר את נופי ארץ ישראל בראשית ההתיישבות, כפי שהשתקפו ממבטה החולם והתמים, כגן עדן נטול בלהות; קיני מסרבת לאפשר לאקוורל את הפואטיות הלירית ומטעינה אותו בדימויים מתוך השבר החברתי, התרבותי והאישי.

רחל קיני בגלריית הקוביה. צילומים: מתן פישר

רחל קיני בגלריית הקוביה. צילומים: מתן פישר

מיוריאל בנטוויץ מושנזון. צילום: אוסף עמי וגבי בראון

מיוריאל בנטוויץ מושנזון. צילום: אוסף עמי וגבי בראון / מוזיאון ישראל


birds

עברי באומגרטן בבית ליבלינג

״הסדק״, תערוכת יחיד לעברי באומגרטן, תפתח הערב (9.5) בבית ליבלינג (ליווי אוצרותי: סברינה צגלה). התערוכה מציגה סיפור של בניין אחד – בית קלמרו, ברחוב ראש פינה 26 בדרום תל אביב. הסיפור חושף קונפליקטים, אינטרסים ואירועים החקוקים בקירות המתפוררים, וממחיש את הפער בין הדימוי והחזון של העיר הלבנה כאוטופיה אדריכלית, לבין המציאוּת החומרית, חברתית, תרבותית וכלכלית שהבניין נתון בה.

בלב התערוכה סדק בבניין שהוכרז לשימור בהגבלות מחמירות; בניין שבו באומגרטן, יוצר ואקטיביסט חברתי החי ופועל בשכונת נווה שאנן, רכש דירה לפני כמעט 20 שנה. במסגרת מאמציו גילה באומגרטן בגנזך מחלקת ההנדסה של עיריית תל אביב, שלסדק בקיר המבנה יש היסטוריה ארוכה וסבוכה שמלווה את הבניין ודייריו. הסדק בעל הפוטנציאל ההרסני, מרחף מעל ראשי הדיירים כמעט מיום הקמת הבניין, ונוכח בכ־80 שנות תכתובות שבהן נזכרות המילים הצלה בנס, מזל ורגע לפני שיקרה אסון.

עברי באומגרטן בבית ליבלינג. צילומים: מ״ל

עברי באומגרטן בבית ליבלינג. צילומים: מ״ל


לילי כהן פרח־יה במעבדה לאמנות

״תנשמי – RESPIRA״, תערוכת יחיד ללילי כהן פרח־יה, מוצגת במעבדה לאמנות (אוצר: שרון תובל). בתערוכה מפרקת הציירת לראשונה את הציור למצע, חומר וצורה, לכדי מיצב המדמה כניסה אל חלל אסור. פירוק זה מאפשר לה להתבונן ואולי אף להבין, פרקים כואבים בחייה האישיים.

קיר ענק, מעין כותל, חותך אלכסונית בחדות את החלל המרכזי, כשעליו שכבות צפופות של ציורים יפים ונוקבים: דמויות גרוטסקיות, מפלצתיות שחורות המוארות דרמטית מאחור. הנייר ושימושו במיצב, הופך לאלמנט מרכזי: בין ענן ענק של נייר מכווץ, המרחף בחלל המשני, לבין שרשראות נייר עליהם רשומות מילות תלושות מן המציאות.

לילי כהן פרח־יה במעבדה לאמנות. צילומים: מ״ל

לילי כהן פרח־יה במעבדה לאמנות. צילומים: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden