כל מה שחשוב ויפה
קרן רוסו, תהומונים
קרן רוסו, תהומונים

קרן רוסו: ״ההתפוררות הטבעית מקבילה להתפוררות המוסרית״

עבודת הווידאו החדשה של קרן רוסו שמוצגת במרכז לאמנות עכשווית בערד, מתרחשת בעולם שעבר שינוי אקלים דרסטי. הסרט שצולם מסביב לים המלח מתאר ״ציוויליזציה שמתפוררת תוך כדי חיפוש אחר מים וחברה מודרנית שנסוגה לפרימיטיביות״

יובל: הי קרן, בוקר טוב. מה שלומך בימים מורכבים אלו, אי שם בלונדון

קרן: שלומי בסדר כמה שאפשר. תקופה מבלבלת ועצובה

יובל: את מצליחה ליצור? העבודות שלך, הסרטים, הן עבודות שלוקח זמן להפיק ולצלם וליצור. החיים נכנסים ליצירה?

קרן: אני מתקשה ליצור בימים אלה אבל מנסה לעבוד באוטומט. זה מאוד קשה מפני שיש לי קשר קרוב למשפחה עם חטופים וזה חוסר אונים נוראי ומשתק. הסרט החדש שאני מציגה צולם לפני ה־7 באוקטובר ופתאום קיבל משמעות שונה לחלוטין

יובל: לגמרי, חשבתי על זה כשצפיתי בו, ורציתי להימנע מהקלישאה שכל עבודה שאנחנו רואים היום מקבלת משמעות חדשה, בפרספקטיבה הזו, אבל איכשהו לא יכולתי להימנע מהמחשבה הזו. אז אולי תתחילי בלספר קצת על העבודה, מה קורה בה, איפה צילמת וכן הלאה

קרן: הסרט נקרא בעברית תהומונים, שם שלקוח מתרגום לעברית של ספרו של ג׳ון ווינדהם ומשחק על בולענים. הוא מתרחש בעולם שעבר שינוי אקלים דרסטי כתוצאה מפעילות תעשייתית. כימיקלים ופסולת תעשייתית שהושלכו לימים ונהרות ברחבי העולם יצרו שכבת פלסטיק שמנעה מהמים להתאדות

קרן: החשיפה הארוכה לשמש והעדר מחזור המים גורמים ליובש קיצוני ומחסור במזון ומי שתייה. אנשים שורדים בעולם המדברי באמצעות אלימות. הציוויליזציה מתפוררת תוך כדי חיפוש אחר מים והחברה המודרנית נסוגה לפרימיטיביות.

עלילת הסרט עוקבת אחרי ד״ר רונסון, המתגורר בדיונות המלח לאורך החוף. קריינות מיומנו מתארת את מחשבותיו, פחדיו ותגובותיו למתרחש כשהוא מנווט את דרכו במדבר הפיזי והנפשי ומתעד את ימיו האחרונים ואת התפוררות החברה.

העלילה מתרחשת כעשר שנים אחרי האפוקליפסה הסביבתית, שבמהלכה מת רוב רובה של האוכלוסייה. אלו ששרדו מנסים לזקק מים ממי הים שנותרו באמצעות מכונות מתפוררות. אך תהליך הזיקוק הופך את נוף חוף הים למישורי מלח ודיונות ענק כתוצאה מפליטת המלח של המכונות. בעולם החדש, מים הפכו לכסף וקבוצות אנשים נלחמות ביניהם על מעט המשאבים שנותרו.

הסרט צולם בלוקיישנים מסביב לים המלח: החופים הנטושים, בית היוצר בנווה זוהר, המצפור בערד, מרחצאות עין גדי ועוד

יובל: לא מאוד אופטימי…

קרן: ההתפוררות הטבעית מקבילה להתפוררות המוסרית

יובל: מה משך אותך לסיפור? ולים המלח?

קרן: התעניינתי בבולענים ובאופן שבו כל שכבות החיים קורסות לתוכן. רציתי ליצור מעין מסע חניכה במדבר, אבל כזה שמוביל לאנטרופיה – התפרקות חומר, אנרגיה ורוח. תהליך של אבולוציה הפוכה

יובל: וכמה הכרת את המקום, הלוקיישן? כמה שנים את כבר בלונדון, עוד מעט 20, אני צודק? יש לך מים המלח זכרונות ילדות?

קרן: הכרתי את ים המלח מטיולים קודמים אבל ערכתי מספר סיורי הכנה במקום. זכרונות ילדות יש לי בעיקר מהכינרת ומתל אביב שבה גדלתי. ובלונדון אני אכן גרה 20 שנה

יובל: אז איך זה עובד? מה את יכולה לספר על תהליך העבודה לפני הצילומים – כמה זה מתוכנן וכמה את משאירה מקום לאלתורים, כמה יש לך חזון בראש ואז את נתקלת במציאות, ספרי לנו קצת על אחורי הקלעים

אנרגיה, על הייצוגים השונים שלה, תמיד העסיקה אותי. העבודה הנוכחית, מתמקדת ברעיון של ריקון אנרגיה ותנועה לעבר כאוס: איך אנחנו חושבים על זמן, כיצד הוא משתקף, מתעוות ונמחק. מעניין אותי הקשר בין העתיד והעבר – זמן קוסמי

קרן: זה תהליך די ארוך שכולל הרבה שיחות עם אנשים שגרים באזור, מומחים, סיורי תחקיר, צילומי תחקיר וכו׳. זיהיתי קודם כל את הלוקיישנים והתחלתי לפתח סצינות ורעיון של איך כל הדימויים האלה עובדים ביחד. מבחינה הפקתית נתקלנו בלא מעט בעיות, בעיקר ענייני ביטוח כי אי אפשר לבטח הפקה בשטח עם בולענים, מה שגרם למפיקה לא מעט פרפורי לב.

היו לנו גם רגעים די אינטנסיביים שבהם מצאנו את עצמנו טסים במהירות על בסירה, להספיק לצלם את הזריחה עם מצלמת 16 מ״מ, בעוד מי מלח נכנסים לנו לעיניים

יובל: אם לחזור לתחילת השיחה שלנו, מתי התקיימו הצילומים ומתי הושלמה העבודה?

קרן: הצילומים התקיימו ביוני 2023 והעבודה הושלמה במאי 2024

יובל: אז באמת האופן שבו אנחנו רואים אמנות (ואת העולם) קשור תמיד לרגע שבו אנחנו נמצאים.

אני זוכר לדוגמה את התערוכה האחרונה שלך במוזיאון תל אביב, תולדות העתיד הקרוב, שנפתחה אם אני זוכר נכון רגע לפני הקורונה, ואז ננעלה ואז נפתחה שוב וכן הלאה – וגם את העבודות שם היה אפשר לראות בהקשר של מה שקורה בעולם.

השאלה שלי איפה את ממקמת את העבודה הנוכחית ברצף העבודות שלך, ועד כמה באמת המציאות מכתיבה את האופן שבו את, אנחנו, רואים ומרגישים ומבינים אותה/אותן. כי ההתפוררות הטבעית והמוסרית היא לא משהו חדש.

וסליחה שיצא קצת ארוך…

קרן רוסו. צילום: טיירי באל

קרן רוסו. צילום: טיירי באל

קרן: כל עבודת אמנות משתנה בהתאם לקונטקסט. יחד עם זאת, אני מקווה שאני מצליחה לשמר בעבודות שלי גם תחושה של משהו על זמני.

אנרגיה, על הייצוגים השונים שלה, תמיד העסיקה אותי. העבודה הנוכחית, מתמקדת ברעיון של ריקון אנרגיה ותנועה לעבר כאוס. הסרט מתכתב עם הספרות הדיסטופית של ג׳יי.ג׳י באלארד ועם האמנות של רוברט סמיתסון – איך אנחנו חושבים על זמן, כיצד הוא משתקף, מתעוות ונמחק.

מעניין אותי הקשר בין העתיד והעבר – זמן קוסמי. זה משהו שעלה גם בתערוכה במוזיאון תל אביב

יובל: אז לסיום, אמרת מקודם שאת מקווה שאת מצליחה לשמר תחושה של משהו על זמני, ואני רוצה להוסיף לזה גם משהו אוניברסלי – כי את העבודות שלך את מציגה בכל העולם ונדמה לי שלא משנה איפה אתה גר, הן יכולות לדבר אליך.

אין פה שאלה 🫣

קרן: מסע חניכה הוא משהו אוניברסלי כמו גם הרעיון שההתחממות הגלובלית היא האילוסטרציה הדרמטית ביותר ל״הייפר־אוביקט״ – ישות שמרחביה וזמניה כה עצומים שהיא מבלבלת את דרכי החשיבה המסורתיות שלנו ומשבשת את יכולתנו לעשות משהו בנוגע למצב. זה משהו שאנחנו חווים בים המלח אבל גם במציאות הפוליטית שלנו

יובל: תגידי, את אופטימית? בכלל, המצב, החיים, העולם?

קרן: אני לא אופטימית והקריסה המהירה של כל מה שהיה מוכר לנו תוך חצי שנה לא מבשרת טובות. אולי זה טוב שהסדר הקיים בישראל התערער, אולי השבר יוביל לשינוי גדול והכרחי. כרגע, על פניו, לא עושה רושם שזה מה שיקרה, ימים יגידו

יובל: אז שאלה אחרונה: איזו חוויה את רוצה לזמן לצופים? (לא במובן הדידקטי, חס וחלילה. אני לא חושב שאמנות טובה יכולה או צריכה להיות דידקטית או עם מסר). או שאת פשוט עושה את מה שמעניין אותך ומכאן שהצופים יקחו (או לא) את זה איתם

קרן: אני לא חושבת שהתפקיד שלי הוא לתווך לצופה רעיונות. אני יוצרת עולם והצופים מוזמנים לנווט בו.

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

קרן: שנחזיק מעמד

יובל: הלוואי 🙏🏻


קרן רוסו | תהומונים
אוצרת: לאה אביר
המרכז לאמנות עכשווית בערד, בן יאיר 28, מתנ״ס ערד
נעילה: 31.8

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden