כל מה שחשוב ויפה
אולגה סטנדיוק. צילום: ויקי סטנדיוק
אולגה סטנדיוק. צילום: ויקי סטנדיוק

רוטשילד 104 // אולגה סטנדיוק

בתערוכה ראשונה בסדרה העוסקת במונולוג/דיאלוג, אולגה סטנדיוק מציגה במרכז אדמונד דה רוטשילד מיצב אינטראקטיבי שמטרתו לדון באפשרויות של בינה מלאכותית להיות מוסרית ומיטיבה // רוטשילד 104: מדור חדש

פורטפוליו בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד


מי?

אולגה סטנדיוק, בת 36, מתל־אביב-יפו.

מידה טובה

התערוכה פותחת את סדרת תערוכות היחיד ״יחיד.ה ברוטשילד״, שעוסקות בדיאלוג/מונולוג. את התערוכה אצרה נופר כהן, שהיא גם בלשנית. ״מידה טובה״ היא חלל שבו למבקר יש תפקיד: הוא המורה של הבינה המלאכותית, שמבקשת ללמוד מהי מידה טובה. המיצב הוא אינטראקטיבי ומטרתו לתפוס את האנושי שבנו ואת האינטרפרטציה שלנו לקבוצת ערכים שעושה אותנו לאנושיים בחיים בחברה.

העבודה נולדה מתוך הבנה שהבינה צופה בכל ויודעת הכל. במבנה שלה היא ריכוזית, מעין פנאופטיקון (מבנה של בית כלא אולטימטיבי). כל אינטראקציה וכל דיאלוג איתה מזין את המערכת. היא יכולה לשמש מערכת שליטה. קצת כמו שדת היא מערכת שליטה שבה האל הוא יודע כל וצופה הכל, והכומר או הרב זוכים לשמוע את כל מחשבותינו הפנימיות והווידויים שלנו.

בתערוכה החלל הוא מעין תא וידוי למידות הטובות ולא לחטאים. העבודה משתמשת בחיישנים לזיהוי פנים ותנועה ובקוד גנרטיבי, סאונד, ודאטה שכל אחד מהמבקרים מזין למערכת כדי ליצור מודל AI המזהה מידה טובה. ההשתתפות שלנו במודע בתרומה למערכת מציבה אותנו במקום מרכזי כמדריך ולא כצופה מהצד וכל אחד מאיתנו הוא חלק מהשינוי שקורה.

מידה טובה. צילומים: דניאל חנוך

מידה טובה. צילומים: דניאל חנוך

לימודים

למדתי המון דברים: מחול, כוריאוגרפיה וביולוגיה. למדתי בניו יורק וכשחזרתי לארץ שיניתי כיווון לעיצוב. למדתי לתואר ראשון במחלקה לעיצוב פנים מבנה וסביבה בשנקר. במקביל, בשנה האחרונה לתואר, למדתי גם בתכנית הבינלאומית לאוצרות בעיצוב של גלית גאון. במסגרת חילופים גם הספקתי לטעום מהלימודים באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, שם הבנתי שהפרדה לדיסציפלינות בעיצוב היא מיותרת.

מהלימודים לקחתי את ההבנה אודות החשיבות של העיצוב, שנמצא בכל דבר שאנחנו עושים וחווים. כל החלטה להתבונן בצורה מסויימת וכל פעולה שלוקחים בעקבותיה – היא עיצוב. כל דבר בחלל סביבנו, הפיזי והווירטואלי, מעוצב בצורה מסויימת ואנחנו פועלים בתוכו וחווים אותו.

קילומטרז׳

בסיום הלימודים קיבלתי פרס על שם עזריאלי על עבודת גמר מצטיינת, ״אנתרופומסה״ (בשיתוף עם המעצבת אלכס מוגילבסקי־דיכטוולד) והשתתפתי בתכנית הפיתוח למעצבים צעירים של מרכז אדמונד דה רוטשילד. אני חלק מהקולקטיב ״זמנתגובה״ יחד עם ניר ג׳ייקוב יונסי, דורון נעמה גלפר, ענבל ראובן ולימור פרץ־סמיה. הצגנו יחד בשבוע העיצוב בירושלים 2022 ובשבוע העיצוב באינדהובן באותה השנה.

הצגנו גם במוזיאון העיצוב בחולון בתערוכה ״טעימה מן העתיד״ (אוצרת: טליא ינובר) ולאחרונה גם שתי תערוכות בזק בסטודיו החדש שלנו בפלורנטין. בקיץ הקרוב נציג עבודה בפסטיבל א־ז׳אנר בתיאטרון תמונע.

זמנתגובה, שבוע העיצוב ירושלים. צילום: טל פנסו

זמנתגובה, שבוע העיצוב ירושלים. צילום: טל פנסו

טעימה מן העתיד. צילום: ענבל ראובן

טעימה מן העתיד. צילום: ענבל ראובן

מניפסט השדה העירוני עם סטודיו מא. צילום: יעל שמידט

מניפסט השדה העירוני עם סטודיו מא. צילום: יעל שמידט

birds

אני חלק ממעבדת PADLab המשותפת לשנקר ול־RCA בלונדון, העוסקת בעיצוב שלאחר תקופת האנתרופוקן (תקופת האדם). במעבדה אנחנו מתבוננים על עיצוב ועל המרחב המשותף דרך פרספקטיבה של מינים אחרים, לא אנושיים, ומתאמנים על האדפטציה שלהם למרחב ולתנאי אקלים קיצוניים דרך מצבים ספקולטיביים. בקיץ הקרוב נציג עבודה אימרסיבית על חיטה בתערוכה Immersive TLV.

בנוסף, עבדתי בשיתוף פעולה עם סטודיו מא על ״מניפסט השדה העירוני״ שהוצג בבית ליבלינג ב־2023 (אוצרת: סברינה צגלה) ואני מציגה עבודת וידאו בנושא ההפגנות במוזיאון העיר החדש בכיכר ביאליק. כמו כן, הצגתי עבודה בתערוכה ״ים יבשה״ בגלריה רוזן, שאצרו רותם קפלן וניב נודלמן.

ביומיום שלי אני עוסקת בחווית המשתמש בחברת הסטארטאפ OwnID המתמחה ב־identity. המוצר שלנו מושתת UX ומשתמש בזיהוי פנים וטביעת אצבע להזדהות באתרי אינטרנט. אנחנו עובדים עם לקוחות מאוד גדולים בארצות הברית כמו NFL ו־NBA.

עתידות

מעניין אותי להמשיך לחקור את הדיאלוג בין האדם למכונה, בעיקר כי זה נוכח במרחב שלנו ובהחלטות היומיומיות שלנו יותר ויותר. מעניין אותי הנושא של שימור האנושיות, אולי אפילו זיהוי האנושיות בנו שלנו, למרות הדלגציה של החלטות למכונות (AI).

עיצוב החוויה של החיים במרחב החדש שנשלט על ידי מכונות צריך לבוא ממקום אנושי ואני רוצה להיות חלק מהעיצוב הזה. ״מידה טובה״ היא רק נקודת זינוק לפרוייקט. אני רוצה לאסוף המון דאטה על מידות טובות ומודל ה־AI הזה צריך להתאמן הרבה, אז אני צופה שזה יהיה העיסוק המרכזי שלי בעתיד הקרוב. בעתיד הרחוק יותר הייתי רוצה להיות במקום או בצוות שמשתמש בעיצוב ובחוויה לפתרון בעיות משמעותיות בעולם. כמו שאמרתי, לעיצוב יש המון כוח וכך גם ל־AI, והמטרה שלי היא ללמוד להשתמש בשניהם לטובה.


אולגה סטנדיוק | מידה טובה
אוצרת: נופר כהן
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
נעילה: 14.6

דפוסי מחאה, הדופק הדינמי של כיכר הדמוקרטיה. צילום: בן גניסלב

דפוסי מחאה, הדופק הדינמי של כיכר הדמוקרטיה. צילום: בן גניסלב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden