היופי שבארעיות: שיאן רוז בן סירה ביריד צבע טרי

פורטפוליו בשיתוף צבע טרי

---

השנה מציגה בן סירה ביריד את התערוכה ״930 מעלות״ (אוצרת: לימור מרגוליס, שותפה בפורטפוליו), סדרת המשך לפרויקטים ״אבני דרך״ ו״רוג׳ום״ שהציגה ביריד הקודם. בסדרה החדשה משולבים אובייקטים מפוסלים מעץ שרוף ומפוחם, שמהווים נדבך נוסף של חומריות ליצירה שלה. בן סירה מחברת אל האובייקטים המפוסלים עבודות מפוסלות בחימר, שעברו שריפת נסורת בשילוב מינרלים.

״זה תהליך אלכימי מרתק שבאמצעותו אני יוצרת אבנים בעלות מרקם וטקסטורות ייחודיות, שמזכירות אסטרואידים רחוקים. בהתבוננות בהם נוצר מראה ותחושה של אנרגיה קדומה וקשר עמוק ליקום ולכוחות הטבע המניעים אותו. מבחינתי זו הזמנה להתבוננות בחיבורים עדינים ועמוקים שנרקמים ביני לבין הטבע והחומר, דרך אש, צורה, צבע וטקסטורה״.

בין העבודות שתציג בן סירה יוצג גם רוג׳ום צהוב – עבודת מחווה לחטופים. ״בתוך תהליכי היצירה שלי בסטודיו אי אפשר היה להפריד את תחושות הכאב, העצב והפחד של התקופה הקשה שבה כולנו מצויים. בחרתי להתייחס למצב באמצעות עבודת פיסול באיטונג, שיצרתי למען משפחות החטופות והחטופים, שכולנו חולמים ומבקשים שישובו במהרה״.

בן סירה ממשיכה וחוקרת חיבורי חומרים וטכניקות שריפה. ״אני לא מפסיקה להתנסות וליצור טקסטורות שיוצרות מגע אחת עם השנייה. כל החומרים שאני משתמשת בהם הם מהטבע – קרמיקה, זכוכית ועץ שרוף. כל האוביקטים מפוסלים בעבודת יד, פרטי הקרמיקה נשרפים בחום של 930 מעלות, ומכאן גם שם התערוכה.

בשנה שעברה הציגה שיאן רוז בן סירה ביריד צבע טרי עבודות חלקות למשעי, שעוררו רצון לגעת וללטף אותן. ״כשהבנתי שזה מה שהעבודות מעוררות בקרב הצופים בהן״, היא מספרת, ״פשוט יצרתי בפינת הגלריה ׳פינת ליטוף׳, שבה הוצבו מספר אוביקטים חלקים, והמבקרים פשוט עמדו וליטפו אותם״.

שחרור הצורך בשליטה בתוצר הסופי מפנה מקום לסקרנות, ומאפשר לחומרים לעבור טרנספורמציות. לחלק הזה ביצירה יש משמעות רבה. אני בהחלט אישיות מוטת שליטה והתהליך, שלמרות הכל אינו נטול מתח וכן דורש מיומנות וידע – מאפשר לי להתמסר לתודעת השחרור

 

בן סירה מגדירה את עצמה כאמנית רב־תחומית, בדגש על קרמיקה. היא מעידה על עצמה כמי שגדלה בבית יוצר ויצירתי. אמה עסקה בהוראת אמנות ויצרה בעצמה הדפסי רשת. אביה היה ימאי שעסק גם הוא באמנות, בעיקר בעץ – ממנו למדה את טכניקות העבודה בחומר. ״אמא שלי נתנה לי את השם שמורכב מהמילים ׳שי׳ ו׳אני׳ – שיאן. אבא שלי, שהוא ממוצא וולשי, נתן את השם רוז, ולכן אני שיאן רוז״.

הם התגוררו בהרצליה וחופי הים של אפולוניה היו הסביבה הטבעית שלה, שמהם היא שאבה אינסוף השראות. בילדותה בילתה שבועות רבים בהפלגות ימיות שבהן הצטרפה לאביה, מה שהפך את הים והמים למקורות השראה נוספים. ״עד היום אני אוספת אבנים, שברי זכוכית, עץ ועוד – כל החומרים שנוצרים או נפלטים מהמים.

״עד לפני כ־15 שנים עבדתי בעסק המשפחתי, מתחם האירועים חוות רונית, ששאב את כל כולי. במהלך השנים האלו גם ילדתי את ארבעת ילדיי. באיזשהו שלב החלטתי שאני חייבת לעצור והתחלתי ללמוד קרמיקה, בהתחלה באופן חובבני. עם הזמן נשאבתי לעולם הזה יותר ויותר והוא הפך להיות מרכזי בחיי״.

במעבר מהחום הקיצוני לקירור מהיר נוצרות תוצאות ותופעות בלתי צפויות, מתקבלים אוביקטים בעלי מראה סדוק וייחודי, גולמי, כמו טבעי. התוצאה מכליאה תהליכי יצירה מקריים ולא מתוכננים

במהלך השנים היא למדה גם לימודי צורפות, וסיימה קורסים וסדנאות בתחום הקרמיקה. את עבודות הקרמיקה היא יוצרת בעבודת יד ובטכניקות שריפה אלטרנטיביות, מפסלת בשיטת Slab (משטחים) ובנוסף משלבת יצירה בניפוח זכוכית, גילוף בעץ ועוד. עוד היא משלבת גם עבודת קינצוגי – טכניקה יפנית של תיקון כלי חרס שבורים, לרוב באמצעות דבק שרף ואבקת זהב.

את טכניקת השריפה הייחודית שבה היא עובדת, ״ראקו״, למדה מהאמנית שמחה אבן־חן, שמכהנת גם כמדענית במחלקה לביוכימיה באוניברסיטה העברית. Raku, היא מסבירה, היא טכניקה שמקורה ביפן ונוצרה עוד במהלך המאה ה־16. זהו תהליך של זיגוג ושריפה שיוצרים מראה של קווים וסדקים. הטכניקה כוללת מספר סגנונות שמשלבים הכנה ושימוש בחומרים שונים שבהם משתמשים במהלך השריפה, כמו נסורת שאליה מועבר הכלי מיד עם הוצאתו מהתנור. המגע עם הנסורת יוצר שריפה שחודרת לסדקים שנוצרו על גבי הכלי וצובעת אותם בשחור.

״משמעות המילה ראקו היא קלות, נוחות, הנאה ואושר והיא מתאימה לאסתטיקת הזן הבודהיסטית, שמוצאת את הפגמים כחסרי משמעות. היא משתלבת היטב בסגנון הוואבי סאבי – פילוסופיית חיים יפנית המקבלת את היופי שבארעיות, משמרת את מה ששבור, ומדגישה את פגיעות החומרים ואת השתנותם המתמדת, כמטאפורה לפגיעות וליופי שבחוסר השלמות המשקף את אקראיות החיים ואת שבריריותם״.

והטכניקה היחודית שבה את עובדת?

״הטכניקה נקראת Naked Raku, שמה שייחודי לה הוא שהטמפרטורה שבהן נשרפות העבודות מגיעה ל־930 מעלות. במעבר מהחום הקיצוני לקירור מהיר נוצרות תוצאות ותופעות בלתי צפויות, מתקבלים אוביקטים בעלי מראה סדוק וייחודי, גולמי, כמו טבעי. התוצאה מכליאה תהליכי יצירה מקריים ולא מתוכננים״.

שחרור הצורך בשליטה בתוצר הסופי מפנה מקום לסקרנות, ומאפשר לחומרים לעבור טרנספורמציות. ״מבחינתי לחלק הזה ביצירה יש משמעות רבה. אני בהחלט אישיות מוטת שליטה והתהליך, שלמרות הכל אינו נטול מתח וכן דורש מיומנות וידע – מאפשר לי להתמסר לתודעת השחרור. התוצר הסופי מבחינתי משקף מהלך מורכב ורב עוצמה.

״בתהליך העבודה בקרמיקה יש הרבה מקרים של שבירה. אני לא זורקת שום דבר. עם השנים הצטברו לי הרבה כלים שבורים, ולאחרונה חזרתי להדביק אותם – לשם כך למדתי לעבוד בטכניקת הקינצוגי״.

את כבר בדבר הבא?

״האמנות שלי מעסיקה אותי 24/7. אני עובדת אינטואיטיבית וכנראה שגם אמשיך כך, ובמקביל אוהבת להתנסות באתגרים חדשים. לאחרונה אני עובדת הרבה בעץ. אני קצת חוטבת עצים. כל העצים שבהם אני עובדת מגיעים מהחווה החקלאית שלנו ולצורך העניין אני לומדת ניסור בעץ במסור שרשרת.

״לצד אלו אני עובדת על קליפות של צבע שהוסרו מעבודות הקרמיקה שלי במהלך השריפה. בשנה הקרובה אני הולכת ללמוד ריתוך. אני מניחה שבעתיד גם זה יבוא לידי ביטוי ביצירה שלי״.

---

שיאן רוז בן סירה | 930 מעלות
אוצרת: לימור מרגוליס
ביתן הפרויקטים והגלריות, יריד צבע טרי, 3-8.7
מרכז הספורט העירוני, ררחוב שטרית 4, הדר יוסף, תל אביב

קחו חלק בסיורים של פורטפוליו בצבע טרי 2024 >>