נורית: גיבורה מקומית שחולמת חלומות נבואיים. סיפור מושלם לאנימציה

יובל: הי סוהיני, הי חן, בוקר טוב. מה שלומכן בתקופה מורכבת זו? איך אתן מתמודדות איתה ועם היצירה?

חן: כן, תקופה לא פשוטה כמובן…

סוהיני: הי יובל, שמחה להיות פה, יש משהו בימים האלה שכל מה שהוא לא סביב המצב והחדשות מרגיש כמו פיסת שפיות כזו משמחת שצריך להיאחז בה וגם, עבר שבוע די מרגש

יובל: מה היה מרגש השבוע?

סוהיני: התבשרנו ש״נורית״, הסרט שלנו, הולך להשתתף בתחרות הסרטים הקצרים באסיף. אחרי כל הסיבוב שלה, זה כיף שהיא תסיים בבית. וגם, בכלל להעלות אותה לרשת ככה, אני יודעת ששתינו חיכינו לזה מאוד

חן: אסיף הוא התחרות השנתית של האנימציה הישראלית, שמתקיים כל שנה במסגרת פסטיבל אנימיקס. וזה ״ה״מקום לסיים איתו את סבב הפסטיבלים של הסרט. ואותי זה גם נורא מרגש, כי הפקתי את התחרות במשך חמש שנים, והשנה החלטתי להעביר הלאה את שרביט ההפקה, ומחכה להגיע לפסטיבל בתור משתתפת 🙂

יובל: יפה! באמת נחמד, ורק אגיד שכשאתן אומרות סיבוב הכוונה היא לסיבוב הפסטיבלים ברחבי העולם, מפסטיבל אנסי הנחשב בצרפת ועד לפסטיבל הקולנוע בירושלים, ועוד נגיע להבט הבינלאומי של הנושא שבו אתן עוסקות – אבל בואו נתחיל מהתחלה: מאיפה הגיע הרעיון לעשות סרט אנימציה על טיפולי פוריות? מי רוצה להתחיל?

חן: סוהיני תתחיל 🙂

סוהיני: הגיע מהרצון בעיקר לעשות דוקו, ודוקו על נשים

הפרויקט התחיל בזמן שלמדתי אנימציה בבצלאל (סיימתי ב־2014), במסגרת קורס שנקרא יומן אישי, ומצאתי את עצמי די עושה מה שאני עושה עד היום, שזה דוקו ואנימציה. תיעדתי את הנשים סביבי, ואחת מהן, חברה, הייתה בעיצומם של טיפולי פוריות. מה שהפך לסרט דוקו קצר, ובמהשך גם לרעיון לסדרה שהשתתף וזכה ב״יוצרים ברשת״.

השילוב בין סיפור סופר אינטימי, נשי, כזה שלא מדברים עליו, לבין מה שהאנימציה יכולה להביא ולאפשר, זה היה העניין מבחינתי בעיקר. אבל אז החיים… והפרויקט שכב במגירה הווירטואלית אני מניחה, עד שחן הרימה אליי טלפון ושאלה מה קורה עם זה?

זה לפניי כל כך הרבה זמן. זה כולה סרט אחד של 11 דקות, אבל הוא עבר חתיכת דרך. זה נושא שמאוד לא פשוט לדבר עליו, לקבל לו מימון או במה. אבל ממש; לא חשבתי שזה יהיה כזה מורכב

סוהיני טל: השילוב בין סיפור סופר אינטימי, נשי, כזה שלא מדברים עליו, לבין מה שהאנימציה יכולה להביא ולאפשר, זה היה העניין מבחינתי בעיקר

חן: אי שם ב־2020 הייתי בתהליך ארוך ומייגע של טיפולי פוריות. זה הרגיש כמו בור עמוק שלא יכולתי לראות את הסוף שלו. ואז התחילה הקורונה, והפסיקו את הטיפולים והייתי ממש במשבר. חשבתי על אפשרות ליצור סרט אנימציה בנושא, ונזכרתי שראיתי טריילר פעם, של סוהיני, (שהכרתי דרך כמה פרויקטים שאצרתי בזמנו) שעסק בטיפולי פוריות, וכשמעתי שהפרויקט במגירה ידעתי שהוא חייב לצאת לפועל.

אז ממש רגע לפני שכל העולם נסגר אז, ישבנו בבית קפה בגבעתיים ורקמנו תוכנית להוציא את הפרויקט לפועל. בין סגר לסגר נסענו ברחבי הארץ וראיינו נשים שונות שמתקשות להביא ילדים לעולם, והכרנו נשים מדהימות שאני גאה להיות בקשר עם חלקן עד היום

סוהיני: אבל ממש ברחבי הארץ. אילת עד מטולה רחבי הארץ. וזה היה מדהים לראות, כמה נשים ומשפחות וזוגות עוברים את זה. וככל שדיברנו על זה יותר, ראינו שזה חתיכת נושא

יובל: ואיך נבחרה נורית? מה אתן יכולות לספר עליה?

חן: את נורית הכירה לנו תום דניאלי, שהצטרפה לפרוייקט ואמרה לי בטלפון ״יש לי את הסיפור המושלם לסרט״

סוהיני: נורית נבחרה גם כי הסיפור שלה באמת מדהים, ישבתי איתה בראיון מרותקת, וגם כי אחרי סבב קרנות מאוד ארוך, קרן דרום החליטו שהם תומכים בנו ולכן הסיפור היה צריך להיות מהדרום ונורית התאימה בול

יובל: מה הסיפור שלה?

סוהיני: היא מעין גיבורה מקומית כזו. כולם מכירים אותה ואת הסיפור. והיא חולמת חלומות נבואיים והולכת דרך כל מה שאומרים לה שהיא צריכה או לא. בקיצור סיפור מושלם לאנימציה. ואז חנה אזולאי הצטרפה ונתנה גם את הקול שלה שפשוט חיבר הכל יחד

חן: נורית היא אישה אילתית, ״ביג מאמא״ כזו, תמיד דואגת לכולם. ההריון הראשון שלה נגמר בלידה שקטה בחודש התשיעי. הרב בזמנו ייעץ לה לא להסתכל לאחור אלא להתרכז בהריון הבא, אך ללא הצלחה. היא עברה 9 שנים של טיפולי פוריות, עד שבסופו היא חזרה לבית העלמין שבו ביתה קבורה, הצליחה לסגור מעגל, וגם להסתכל לעבר העתיד

סוהיני: אבל העניין איתה, שהיא כל הזמן באיזו ידיעה כזו. היא הולכת להיות אמא. ולא משנה מה. ומסביב, ובעלה, והרב וכולם כזה, מתייאשים, ודי ונו… והיא חולמת חלומות ומחזיקה את זה נורא חזק. וזה מה שעושה בעיניי סיפורים לטובים: הידיעה הפנימית הזו שמובילה אותה, ורק בסוף אולי מציירת איזה משהו הגיוני.

ובלי קשר היא פשוט אשה מהממת, והיה נורא מאתגר ויצירתי להכניס את כל השנים האלה, והסיפור הארוך והמורכב לסרט קצר. שגם לא יהיה דיכאון לגמרי, כי נורית היא שמחה, וגם כדי להנגיש את הנושא הזה שאנשים יוכלו לראות את הסרט ולהתחבר אליה

אנימציה זה תמיד מסעות כל כך ארוכים

יובל: אז יש דמות ויש סיפור ועכשיו צריך לעשות מזה סרט אנימציה. מה עכשיו?

חן: עכשיו, הכנו לו״ז, הרכבנו צוות ויצאנו לדרך. לא לקחנו בחשבון שגם אני וגם תום ניכנס להריון ונלד תוך כדי העבודה עליו, ככה שהיה צריך לעשות התאמות 🙂

סוהיני: יש סיפור שעיבדתי לתסריט ופירקתי לסצנות ולבימוי (ובימוי אנימציה זה בימוי קצת אחר מבימוי קולנוע מצולם). ומסטוריבורד עברנו לפיתוח השפה הויזואלית. 

ישבתי על זה, עם מלא תמונות של אילת וגם הרבה זכרונות טובים מהעיר הזו, וגם עם המחשבה שהארט הזה אמור להפוך לאנימציה, ולעבוד יחד. אז מינימליסטי, עם אור חזק ובוהק של מדבר, וים כחול מול הרים כתומים, שזה הבסיס לכל פלטת הצבעים. וברגע שגם הייתה לנו את נורית ושאר הדמויות מעוצבות. עוברים לאנימציה. 

תום דניאלי, כמו שחן ציינה כבר, הייתה האנימטורית הראשית, לי דרור הצטרפה אלינו גם, וזה די מדהים, להתחיל לראות את כל השוטים מתחברים. זה נורא נחמד שכותבים את זה ככה פה, זה נשמע כזה אה… קל… חח אבל אנימציה זה תמיד מסעות כל כך ארוכים, וכל כך מספקים בגלל זה

יובל: חן, איפה את נכנסת לתוך כל זה?

חן: אני הפקתי את הסרט, הייתי החוט המקשר בין הגורמים השונים בהפקה. היינו צוות קטן יותר ומצומצם, עזרתי איפה שהיה צריך בכל הקשור לאנימציה והייתי אחראית על הפוסט פרודקשן. זה אומר להיות עם היד על הדופק על התקציב, והעבודה מול קרן קולנוע נגב – שתמכו בנו בצורה מדהימה.

זה ממש לא פשוט לעבוד על סרט שעוסק בלידה שקטה תוך כדי הריון (ממש ממש לא ממליצה על זה אם מישהי מתלבטת 😅). אנחנו היינו בתוך הטירוף של העשייה (בסופו של דבר כל ההפקה הייתה קצרה יחסית לסרט אנימציה, לקח לנו כשנה לסיים את הסרט) ובתוך כל זה גם החרדות על ההריון הכל כך יקר הזה…

סוהיני: וכל זמן העבודה היה כזה דיבור, שחן תגיע עם הילד שלה להקרנה בשדרות… ואכן זה קרה. זה היה נורא מרגש

חן חייפץ: הצעתי במקום שנעשה פרק גם על נקודת מבט גברית לתהליך… מי שלא נמצא בעולם הזה לא באמת מבין מה זה אומר, איזה מחיר נפשי הטיפולים לוקחים מאיתנו

יובל: מתי ואיפה הייתה ההקרנה הראשונה שלו?

סוהיני: קודם כל הקרנו בפסטיבל קולנוע דרום, בשדרות. הקרנה בחוץ, ולראות את נורית על המסך הגדול, זה היה רגע. יש לי עד עכשיו תמונה קטנה על המקרר של חן ושלי עומדות ומסתכלות במסך שמישהו תפס אותנו. ואחר כך ההקרנה הרשמית הייתה בפסטיבל הקולנוע בירושלים

יובל: על איזו שנה אנחנו מדברות?

חן: ההקרנה הרשמית הראשונה בארץ הייתה אכן בפסטיבל ירושלים, 2023, אבל לפני זה הייתה בכורה עולמית בפסטיבל אנסי בצרפת. זו הייתה חוויה פשוט מדהימה. אני זוכרת צעקתי מהתרגשות כשהתקבל המייל שמודיע על הקבלה. ישר הזמנו כרטיסים

סוהיני: וואו, אנסי. זה היה כבוד ממש גדול. הקרינו את נורית ארבע פעמים, בין מיליון אנימטורים ובמאים ומפיקים, וההר הכי יפה והאגם… זו הייתה חתיכת חוויה להיות איתה שם

חן: זה הפסטיבל הכי גדול לאנימציה בעולם, וזה כבוד מטורף להתקבל אליו. בעיירה הכי פסטורלית שאפשר לדמיין, המון יוצרים מכל העולם

לא נראה לכן שהנושא מדיר את הגברים הצופים?

יובל: אני רוצה לשאול על הפער הזה, בין הנושא הכל כך נפוץ ולא מדובר, ההתקבלות שלו בפסטיבלים, התגובות הטובות, לבין הקושי למצוא לו מימון והפצה והרחבה וכן הלאה. מה ההסבר שלכן לזה?

סוהיני: הכי נפוץ. באמת. לא היה אדם שדיברתי איתו על זה ולא אמר או אמרה שהם מכירים מישהי שעוברת טיפולי פוריות. החברה, הבת דודה, השכנים, או הם עצמם. זה מצד אחד.

מצד שני, וואלה, זה נושא לא פשוט מכל כך הרבה בחינות, גם למצוא נשים שידברו בכנות על התהליך. הבנו תוך כדי שהאנימציה מאפשרת לנו פה משהו חשוב, וזה סוג של אנונימיות, כך שנשים יכלו לשבת ולספר לנו את הסיפורים הכי אינטיימיים שלהן מחדרי הבדיקות וממה שהן עוברות עם הגוף שלהו, עם הבנזוג. ולהרגיש בנוח.

וגם להציג את הרעיון הזה לקרנות, שאין מה לעשות, רובן מורכבות מרוב גברי, שנאמר בעדינות פחות התחבר, או ראה חשיבות לסיפור כל כך נשי. או כמו ששאל אותנו מישהו באחת מהוועדות, ״לא נראה לכן שהנושא מדיר את הגברים הצופים?…״

חן: אוייש, אני זוכרת את זה, הצעתי במקום שנעשה פרק גם על נקודת מבט גברית לתהליך…

סוהיני: אז כן, זה לא צחוקים, וקליל, וגם לא נושא שממהרים לגעת בו. אבל נורא התעקשנו למצוא לו מקום, ולאפשר את השיחה על זה: על איך התהליך הזה משפיע על האשה, על זוגיות, על המעגלים הקרובים והרחוקים. שכולם מצד אחד אומרים, ילדים זה שמחה תעשו מלא, ומצד שני, אין ממש תמיכה אמיתית לתהליך הכל כך מורכב וקשה לעיתים הזה

חן: כן, מי שלא נמצא בעולם הזה לא באמת מבין מה זה אומר, איזה מחיר נפשי הטיפולים לוקחים מאיתנו

סוהיני: אז זהו שאני מודה, שהייתי בטוחה, שדווקא בגלל שכל כך הרבה אנשים ונשים עוברות את זה, זה יהיה נושא כזה של ״אה, ברור, חייבות לדבר עליו כי 2024״ וזה לא היה המצב בכלל

חן: והרבה נשים לבד בזה, כי יש עדיין בושה, ההרגשה הזו שהגוף שלך תקול היא מאוד קשה. הראיונות שעשינו עם הנשים תוך כדי עבודת התחקיר היו ממש תרפויטים בשבילי, הרגשתי פחות לבד בזה

יובל: איך היו התגובות בעולם? כי מצד אחד זה נושא הכי אוניברסלי, מצד שני בארץ לטיפולי הפוריות יש מעמד יוצא דופן לעומת שאר העולם

סוהיני: זו שאלה טובה, אני הרגשתי מההתחלה שמעבר לנושא עצמו של לידה שקטה וטיפולי פוריות, הסיפור של נורית הוא קודם כל נורא מקומי וישראלי. השפה, המדבר, משהו באיך שהיא מתארת את הדברים, הביג מאמא שהיא, ניואנסים. ולא הייתי בטוחה שזה יעבור החוצה

אבל זה עבר. הרצון הזה לאימהות הוא משהו שמייד מחבר, ואם זה לא הרצון לאימהות, אז העובדה שיש דמות אנימציה שיושבת ומביטה בך ומתארת את מה שעברה. וא.נשים התחברו אליה 

וגם לציין, שאני חושבת שהקול של חנה (אזולאי הספרי) והמוסיקה המקורית שזיו רביץ הלחין, עשו חלק מעבודה הזו של החיבור, גם למי שלא נמצא כאן

חן: אני חשובת סוהיני ענתה על זה מעולה

יובל: מסכים לגמרי. מה עוד? משהו חשוב נוסף שלא אמרתן לפני שנפרדות?

חן: כן! נורית היום היא אמא לשלוש בנות מקסימות. הקטנה שלה נולדה ממש בסמוך להקרנת הבכורה של הסרט, והיא באה איתה יחד, זה היה מאוד מאוד מרגש

סוהיני: וגם להזמין לאסיף. בואו לראות את נורית, אנימציה, איור, כל מה שצריך מקום ותמיכה ואהבה בימים טרופים אלה. נורא קל להניח בצד את ״המותרות״ האלה, את האמנות. אבל אני מרגישה שצריך להיאחז בהן ממש חזק ולהתעקש עליהן

---

פסטיבל אנימיקס 2024
סינמטק תל אביב, 6-10.8