ככל הנראה: עיצוב פוגש ארכאולוגיה במוזיאון ישראל

יובל: הי נורית, הי עודד. צהרים טובים. נתחיל בשאלה הקשה של השנה האחרונה, מה שלומכם, בימים לא פשוטים אלו

נורית: שתיקה ארוכה… מה יש להגיד? לא פשוט בהחלט, אבל מנסים לעשות שינוי וטוב בדברים הקטנים בדברים שאפשר…

עודד: בראש מורם

יובל: בהחלט. ובמסגרת המנסים, ביקרתי בתערוכה שאצרתם במוזיאון, ״ככל הנראה״ – שאני מאוד אוהב את השם שלה, וגם את הרעיון שמאחוריה, ונראה לי שזו נקודה טובה להתחיל בה: ברעיון. מי רוצה להתחיל לספר איך התערוכה נולדה

עודד: אני אספר. במהלך התואר השני שלי בעיצוב תעשייתי בבצלאל, נורית עשתה לנו סיור באוסף שלה, ובסוף הסיור הציגה לנו קערה מהממת בתקופת הברונזה התיכונה, ושאלה ״כולכם פה מעצבים, אולי יש לכם רעיונות למה שימשה הקערה כי אנחנו הארכאולוגים לא יודעים״.

התעלומה הדהדה לי בראש אחרי הסיור, והחלטתי לבחון אפשרות לשלב מעצבים וחשיבה עיצובית במחקר ארכאולוגי, ועל זה עשיתי את פרויקט הגמר שלי בתואר השני. לאחר מכן הגשנו הצעה לתערוכה במוזיאון שבמסגרתה מעצבים שונים חוקרים תעלומות שונות במתודה שעבדתי איתה בפרויקט הגמר

נורית: אני אוהבת שהתערוכה התחילה בשאלה שפגשה את האדם הנכון ולא הרפתה ממנו עד שהיה חייב לפתור אותה. משם התהליך התרחב, בנתיים עד התערוכה

יובל: כלומר זה סיפור אמיתי שקרה באמת

נורית: בהחלט. זה מראה כמה שווה לשאול שאלות

יובל: תגידי רגע, כמה פריטים כאלו יש לכם במוזיאון שאתם לא יודעים מה הם היו? ואיך בכלל אתן יודעות להגיד מה שימש למה. אני יודע שזו שאלה שאפשר לדבר עליה גם חיים שלמים, נסתפק בגרסה הקצרה

נורית: יש הרבה פריטים באוסף שיש לנו לגביהם שאלות רבות ומגוונות, בתערוכה התרכזנו בשאלה למה החפץ שימש ואפשר להגיד שיש עשרות כאלו. לפעמים אין לנו שום כיוון לגבי השימוש, לפעמים יש רעיון אבל עולות לגביו שאלות, ולעיתים יש חפצים שהמחקר מציע לגביהם כמה הצעות ״מתחרות״. דוגמאות למגוון המצבים הצגנו בתערוכה. 

פענוח מיטבי של תפקיד החפץ שנמצא בחפירה ארכאולוגית נעשה באמצעות שילוב כמה שיותר שיטות מחקר. ראשית נבחן את ההקשר שבו נמצא החפץ, עם איזה חפצים נוספים הוא מופיע, מה אופי המרחב שבו נתגלה – מקדש, מטבח, סדנה. לאחר מכן נמשיך לבחון את תכונות החפץ עצמו בהתבוננות אך גם בשילוב של מדעים מדויקים. כתובים ועדויות תמוניות בעיקר בני התקופה גם הם עוזרים ואף מחקרים אנתרופולוגים וארכיאולוגיה ניסויית. 

הקסם של הארכיאולוגיה, כמו תחומי מחקר רבים אחרים, היא שהיא נכונה לשעתה, עד שלא הוכח אחרת. ולכן מרבים להשתמש במחקר בביטוי ככל הנראה״

יובל: תמוניות? נראה לי משהו שם השתבש

נורית: איקונוגרפיות

יובל: תמוניות זה איקונוגרפיות בעברית?

נורית: אל תסבך אותי עם חוקרי תולדות האמנות, כי על איקונוגרפיה ומשמעותיה נכתבו ספרים, אבל כן, זו דרך בעברית לבטא את הכוונה לעדויות אמנותיות

יובל: אוקי. לא מסבך. עודד, איך אתה ניגש להבין מהות של חפץ? זה הרי מה שאתה עושה כבר לא מעט שנים, מעצב חפצים במסגרת monkey business

עודד: אני חושב שבכל חפץ יש רמזים שיכולים לעזור לנו להבין אותו, אם זה במבנה, בחומר, בקישוטים והתמוניות שעליו, ומתוך השערה שהבחירות שעשה המעצב הקדמון היו עם כוונה, אנחנו מנסים להבין את כוונתו. כמעצבים אנחנו מנסים לבנות את מערכת הרמזים הללו עבור המשתמשים העתידיים של החפצים, אז בחפצים העתיקים אנחנו מנסים להשתמש באותם הכלים עבור הפיענוח

יותר שאלות פחות תשובות

יובל: יפה. בואו נחזור לשאלה ששאלת, להצעה שהצעת – יש יופי של רעיון, מה עכשיו? איך התקדמתם מפה?

עודד: חלק מהתהליך של רעיונאות היה להציע מנעד רחב של פתרונות, ובדו שיח עם הארכיאולוגים קיבלנו משוב סבירות עד כמה רעיון כזה או אחר סביר לתקופה. נורית, רוצה להרחיב?

נורית: אחרי שלנו היה חיבור מרתק סביב החפצים שעליהם עודד עבד, רצינו לראות אם אנחנו מצליחים לרתום עוד אנשים לעבוד בצורה הזו. בארכאולוגיה מאוד נהוג לשתף פעולה עם חוקרים מתחומים שונים ומגוונים אבל בעבודה מהסוג הזה עוד לא נעשתה באופן שיטתי.

לשם כך עבדנו עם אנשים מהאוניבריסטה העברית ועשינו סדנה שהסבירה את השיטה למעצבים ולארכיאולוגים. אחרי שראינו שזה עובד, הבנו שאפשר לעשות תערוכה וגם התחלנו לפענח את ההבנה איך שאנחנו יכולים לשתף עוד אנשי מקצוע, ארכאולוגים ומעצבים, בחוויה הזו ובעיקר איך אפשר להעביר את התהליך הזה לקהל

יובל: ומעל הכל יש פה מוזיאון ותערוכה, זה בכלל משהו יוצא דופן כל הדבר הזה. נכון?

נורית: כן. ברגע שלנו היה ברור מה עמוד השדרה של התערוכה, מאוד בקלות הצלחנו להעביר את זה למוזיאון שנתן גב מלא לפרויקט. זו תערוכה ניסויית, הגישה בה לארכאולוגיה חדשה מכיוון שהיא מעודדת את הקהל להשתתף במחקר, בהתלהבות של הגילוי.

היא חדשה גם בגישה המחקרית שלה, שמציגה דרך אחרת להתמודד עם שאלות ארכיאולוגיות כשהמעצבים הם ממש השותפים הטבעיים ורק היה צריך לחבר את הנקודות. מאוד משמח שיש מקום לפרויקטים כאלו במוזיאון ויכולת לאמץ גישות חדשניות

יובל: זה הזמן שתתנו כל אחת דוגמה אחרת לאוביקט שמוצג בתערוכה, המעצבים שעבדו עליו, מה מוצג ואיך

עודד: החפץ שרוני יחזקאל ודוד שץ חקרו הוא בן כ־10,000 שנה, עשוי מחוט פשתן, והוא סוג של מקרמה – ״מעשה קשרים מפואר״ כפי שדודי מכנה אותו. הוא נמצא במערה במדבר יהודה ובגלל תנאי היובש הוא השתמר, והוא נותן לנו אפשרות הצצה ליכולות ומיומנויות הקראפט שהיו בתקופת האבן. החוקרים חושבים שזה היה כובע, אבל עד עתה היה קשה לבחון השערה זו, משום שהחפץ מאוד עדין ומתפרק אם נוגעים בו.

רוני היא מעצבת טקסטיל שמתמחה באריגה, ודודי מעצב מוצר שמתמחה בטקסטיל. הם שיחזרו את החפץ, וכמו כן הציעו מספר פתרונות לכיסויי ראש, וגם רעיונות נוספים. אני יכול לתאר עוד, אבל חושב שהקוראים יהנו יותר מלבוא ולראות את הפתרונות בעצמם

נורית: אחד החפצים שמבחינתנו היה מועמד מושלם למחקר היה אגן מתקופת הברזל שנמצא בלכיש. חשבנו שהוא מצויין מכיוון שיש לו הרבה רמזים, זיזים וידיות, שיכולים ככל הנראה להעיד על שימושו. סימנים שמעצב יכול לפענח. עד כה הוצעו מספר הצעות אך המובילה שבהן היא שהאגן שימש לרחיצת רגליים.

הרעיון עלה כשלפני שנים אשת הארכיאולוג שחפר חפץ דומה בחפירות שומרון, חוקרת בזכות עצמה, ראתה מוסלמים רוחצים רגלים בקערה דומה לפני הכניסה למסגד. השימוש הזה דבק בחפץ וכך הוא אף מוצג בגלריות של תצוגת הקבע. 

שירה קרת ואיתי לניאדו קיבלו את האתגר לעבוד עם החפץ הזה ואת תהליך המחקר ליווה ד״ר ערן אריה מאוניברסיטת חיפה. זה חפץ גס, גדול והחיבור של המעצבים אליו, אממ… לא היה אינסטינקטיבי. במהלך המחקר הם בחנו את ההצעה שמדובר באגן לרחיצת רגליים, על ידי בחינת מצבים שונים שבהם ניתן להכניס לאגן כפות רגליים במידה 39 (מידת רגל ממוצעת).

בנוסף הם זיהו כי יש הגיון ארגוני בין הדוגמאות לחפצים מסוג זה שנתגלו בחפירות, אבל החשוב מכל הם הבינו שהמרחב הטקסי אינו מתאים לחפץ מסוג זה ודרך עבודתם העבירו אותו למרחב תעשייתי יצרני. אני לא אגלה מה הפתרונות שהציעו אבל זו בהחלט דוגמה שהמשך פיתוח של עבודת המעצבים והארכאולוג יכולה להביא לפריצת דרך במחקר

יובל: אז יש לי שאלה – כל זה טוב ויפה, אבל בסוף יש תערוכה ולא כולם זוכים לסיור עם האוצרים. יש פה הרבה מידע, והרבה תיווך שצריך לעשות. איך מתמודדים עם זה?

נורית: זו בדיוק הנקודה. מעבר לאתגר לפצח עשר תעלומות ארכיאולוגיות, היה עלינו לפצח את חווית המבקר בתערוכה.

עודד: טל גור, מעצב התערוכה, הציע שהארכאולוגים יעבירו את המידע אודות החפצים באמצעות סרטוני וידאו קצרים, וזה הפתרון שאימצנו

נורית: לתערוכה מהלך מובנה. ראשית פגישה עם התעלומה, משם מקום לנסות להתמודד איתה לבד, ואז לעבור לראות את התהליך המחקרי של המעצבים והפתרונות שהציעו. העבודה עם טל גור מעצב התערוכה, סטודיו קרן וגולן לעיצוב הגרפי ואמיר רונן על הווידאו, הביאו פתרונות שמאפשרים להבחין בקלות בייחודיות של כל תעלומה ושל האנשים שעבדו עליה אבל גם לארגן הכל לתערוכה אחת קלה להתמצאות

עודד: אני חושב שזו תערוכה שעוסקת בשאלות ופחות במתן תשובות, וככזו אפשר להתחבר אליה ברבדים שונים. מי שרוצה לקבל מידע, אז הוא נמצא שם, אבל יותר עניין אותנו שהמבקרים ישתתפו בחוויית המחקר, ההתחברות לתעלומות, והאפשרות לתת פתרונות מעצמם

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתם לפני שנפרדים?

עודד: עם החופש הגדול, רק להגיד שזו תערוכה שמתאימה מאד גם לילדים, ונאחל לימים שקטים

נורית: ושעדיין יש שאלות שאין עליהן תשובות, אבל אנחנו יכולים להתחיל ולהתקרב עם סקרנות, הומור, והבנה מה מרחב היצירה בין עובדה לפרשנות. אז תבואו, וגם שאם יש לכם רעיונות או שאלות שעולות מהתערוכה אנחנו מאוד מאוד רוצים לשמוע

---

ככל הנראה | מעצבים, ארכאולוגים וחפצים מסתוריים
אוצרים: נורית גשן ועודד פרידלנד
מוזיאון ישראל
הארכאולוגים המשתתפים: פרחיה אייל, ערן אריה, רותי ג׳קסון טל, נורית גשן, אחיעד עובדיה, נאוה פניץ־כהן, קתרין קומנג׳, נעמה יהלום־מאק, יובל גורן
המעצבים המשתתפים: לוקה אור; בעז בר־אדון, דורית בר־אדון ויעל רז; דב גנשרוא; ענבל הופמן, אביגיל טלמור ואוהד אלימלך; רוני יחזקאל ודוד שץ; רון ליואי; סטודיו לניאדו־קרת: שירה קרת ואיתי לניאדו; שיר סניור; עודד פרידלנד; Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן