״נימונה״: מרומן גרפי לסרט מתוקצב בנטפליקס (וזה לא בהכרח רע)

סרט האנימציה מבית נטפליקס, ״נימונה״, מבוסס על רומן גרפי הידוע בעיקר בזכות קריאות טרנסג׳נדריות אנטי־הגמוניות. הרומן, שלא כמו הסרט המתוקצב, נולד באינטרנט והפך לספר עתור שבחים, שאותו כתב.ה היוצר.ת, שמגדיר.ה את עצמוו.ה כטרנסג׳נדר.ית־קוויר.ית, אן.די סטינבנסון (״שי־רה ונסיכות הכוח״).

המעבר מהמדיום הגרפי למסך גרר שינויים מהותיים ורידד את עומקו הסאבטקסטואלי והפואטי של הרומן, ויש שיגידו הפך אותו קל מדי לקריאה קווירית (דבר שאיתו קשה לי להתווכח). אבל אותו מעבר מדיומלי אף חידד את המסר החשוב שעלה מטקסט המקור ובסופו של דבר הפיח חיים בסרט, שמלבד מסריו הפוליטיים – הוא פשוט כיפי לצפייה.

עלילת הסרט מתקיימת בעולם המשלב בין הווה, עבר ועתיד. זה עולם מלוכני, סגור בחומה וממושטר על ידי מסדר אבירים החמושים בחרבות. יש סדר היררכי שמפחית בערכם של פשוטי עם ומקדש את הדם האצילי. אבל זה גם עולם עתידני עם מכוניות שעפות באוויר ותותחי לייזר. המיתוס הפנטסטי פוגש במדע הבדיוני והשילוב על המסך משתלב היטב, כפי שקרה לא פעם.

אותה היררכיה מעמדית עומדת למבחן כשאחד מפשוטי העם מנסה להפוך לאביר באופן חסר תקדים. למרבה הצער זו שאיפה שנגדעת בידי מזימה השואפת להשאיר את המסורת השמרנית בשלטון ולפסול רעיונות פרוגרסיביים – בין אם אקטואליים לאירועי השעה או שמזכירים שינויים חברתיים־מעמדיים היסטוריים. האביר, מאליסטר עז הלב (ריז אחמד) מופלל במסגרת המזימה ונאלץ לנוס על נפשו, פצוע בגוף ובנפש.

נימונה (קלואי גרץ מורץ), נערה מסתורית עם כוחות שינוי צורה, שומעת על המקרה ומבקשת להפוך לשולייתו. היא מאמינה שהוא נבל שחטא במה שהאשימו אותו. מכיוון שהיא הבנתה את אישיותה מבעד לעדשות השמרנות והאפליה של החברה שבה היא חייה, היא מאמינה שגם היא עצמה נבלת. לכן, היא גם עושה לא מעט על מנת להצדיק את המוניטין שלה.

לא במפתיע, וכמו במקרים רבים, נימונה של נטפליקס מואשם על השינויים שערך לטובת המסך. האירוניה הלכה להתאבד, שכן טקסט שטוען לפלורליסטיות ובעד הזכות לשינוי, זוכה לבוז, ובכן, על שינוי

צמד החמד יוצאים למסע למען חפותו של מאליסטר, אבל מגלים בתהליך את ערך החברות שנרקמת ביניהם, את אופי החברה שבה הם חיים, וגם את אישיותם ואת תכונותיהם – דבר שעומד מנגד לכל מה שאמרו להם על העולם ועל עצמם. האמירה על טבעו של משטור (חיצוני ופנימי גם יחד) וחוסר הצדק החברתי, וגם האמירה על הצורך בשינוי חובק כל – עם דגש ברור על רעיונות מגדריים – ברורות כשמש.

לא רק ברורות: האמירות זועקות את נשמתן, לעיתים עד כדי שקיפות המחווירה לעומת הקומיקס והרומן הגרפי של סטיבנסון. קל להגיד שזה מרדד מעט מהעוצמה הפוליטית והפואטית שהייתה מצויה על הדף; מצד שני האמירות נארגות זו לזו באופן ההולם לסרט אנימציה ומנגישות את המורכבות הפוליטית בצורה מכבדת.

יש שינויים רבים בדרך שבה עובד הרומן למסך וקצרה היריעה מלדון בכל אחד ואחד – שינויים מוצדקים שלא פגעו בליבו החשוב של הטקסט המקורי. יתרה מכך, חלק מהעיצוב השונה היה הכרחי גם הוא כדי להנגיש את הטקסט לקהל צעיר יותר או מודע פחות לסוגיות החשובות שבו.

זה אתגר לא פשוט לקחת טקסט חתרני ומתוחכם ולהפוך אותו לסרט לכל המשפחה, אבל האתגר הניב פירות יפים. לא במפתיע, וכמו במקרים רבים, נימונה של נטפליקס מואשם על השינויים שערך לטובת המסך. האירוניה הלכה להתאבד, שכן טקסט שטוען לפלורליסטיות ובעד הזכות לשינוי, זוכה לבוז, ובכן, על שינוי.

מבלי להיכנס לוויכוח הזה, אפשר לראות בנקל שמלבד הקריאה הטרנסג׳נדרית של נימונה עצמה, של העולם המעמדי ושל מאליסטר כנתין אידיאולוגי שבולע כל מה שנותנים לו לאכול מבלי לשאול שאלות – הסרט מפנה מקום גם לאנימציה עשויה היטב ולעלילה קלה לעיכול.

אמנם זו תבנית עלילתית שחוקה, צפויה וממוחזרת לעייפה, אך למרות זאת הצבע, העשייה הדיגיטלית והדיבוב שיש בנימונה (ראוי להזכיר בהקשר לנושאים שציינתי את רופול ואת יוג׳ין לי יאנג), יחד עם הקריאה הביקורתית – הופכים את החבילה לסרט מוצלח. לדעתי, הוא גם מצליח לקלוע למטרה במישור המסר האידיאולוגי – דבר שאי אפשר להגיד על עיבודים קולנועיים רבים.

נימונה אמנם לא מורכב כמו הרומן הגרפי. אולי גם לא מוצלח כמוהו. אבל הוא מעניק חווית צפייה משובחת ולא חוטא למטרת הטקסט המקורי. אפשר להציע שהוא משאיר יותר מקום לקריאות אחרות, על טבעו של שינוי בכלל ושל בני אדם בפרט; על חשיבות ההכלה והאהבה גם במקרים של אי הסכמה. בימים אלו, נוכח המצב הפוליטי הגלובלי, להפוך את מסרי הידידות האלה ליותר קלים להבנה זה אולי לא הצעד המתוחכם ביותר, אבל גם קשה להגיד שהוא שגוי. זה צעד בכיוון הנכון, ויפה שעת אחת קודם.

---

נימונה
בימוי: טרוי קווין, ניק ברונו
נטפליקס; 102 דקות; ארצות הברית, 2024
4 כוכבים