בין טכנולוגיה מתקדמת לעבודת כפיים: עיצוב יפני במוזיאון טיקוטין

עיצוב יפני קנה זה מכבר מעמד מוערך ונחשק, ומסתבר שלא בכדי. ״תודעת עיצוב ביפן הייתה כבר בתקופת אדו (1603-1869 בהיסטוריה של יפן), אך העיצוב לא היה קיים אז כדיסציפלינה״, אומרת אתי גלס גיסיס, האוצרת הראשית של מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית. ״השינוי שהפך אותו לכזאת התרחש אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהצמצום החומרי שנגזר מהתקופה חבר לצמצום הבודהיסטי״.

בשנים אלה, היא מספרת, התגבשה הכרה בחשיבותו של עיצוב, ובשנת 1957 נוסד ביפן פרס העיצוב הטוב. הפרס נועד לקדם עיצוב איכותי, העונה על ערכי אסתטיקה, יצירתיות ומקוריות, והוא מוענק עד היום לאוביקטים שעיצובם מגלם ערכים אלה עם דגש משמעותי על פונקציונליות.

דבריה של גלס גיסיס נאמרים בהתייחס לתערוכה ״עיצוב יפני היום 100״ המוצגת בימים אלה במוזיאון – תערוכה רחבת הקף הכוללת למעלה מ־100 מוצרים שמרביתם נוצרו במאה ה־21. לצידם מוצגים גם מספר מוצרים שנוצרו במחצית השנייה של המאה ה־20 ונחשבים למובחרים במיוחד: אוביקטים קטנים וטריוויאליים כמו בקבוק רוטב הסויה המוכר של קיקומן, עם הפיה שנועדה למנוע טפטוף וצורניות פשוטה המאפשרת אחיזה קלה; לצד כאלה שעיצובם הביא עמו חידושים של ממש לחיים, כמו הווקמן של סוני שפתח אפשרות חדשה של האזנה והנאה ממוזיקה בכל מקום.

התערוכה היא המהדורה השלישית של תערוכת עיצוב נודדת, שמוצגת על ידי קרן יפן – תכנית של חילופי תרבויות בינלאומיים בתחומים מגוונים ויוזמת שיתופי פעולה גלובליים. בתחום האמנויות הקרן יוזמת ומארגנת תערוכות של אמנות יפנית לגווניה – מסורתית או עכשווית, אדריכלות, עיצוב וצילום. התערוכה נהגתה ופותחה לראשונה בשנת 2004, ונחלה הצלחה רבה בעשר שנות נדודיה בעולם. המהדורה השנייה גובשה בשנת 2013, וכמו קודמתה נדדה בעולם.

המהדורה הנוכחית עודכנה בהתאמה למציאות העכשווית. הקונספט העומד בבסיסה מכנס צוות אוצרים, מעצבים והיסטוריונים של עיצוב שבוחרים במסגרתה עיצובים יפניים עכשוויים מנקודת מבט של ימינו, ומשקפים כך שינויים שהתחוללו בחברה היפנית ובעולם לאורך השנים. ככזו היא מקיפה את תחומי החיים השונים ונחלקת לקטגוריות נושאיות: רהיטים, אלקטרוניקה, כלי אוכל ובישול, אופנה ואביזרים, חיי יומיום, בריאות ורפואה, ניידות, אדריכלות וסביבה, תקשור וכלי כתיבה. האופן שבו העיצובים המוצגים מפליאים להתייחס למכלול תופעות וצרכים הוא מרתק, ועוד יותר מכך באופן זיהוי דקויות בצרכי המציאות העכשווית ומענים שניתנים להם, המעוררים השראה בעצם הרעיון שהוביל ליצירתם.

ההתמקדות של העיצובים ברווחת האדם ובסביבה והיותם חלק בלתי נפרד מחיי היומיום היא מרגשת. מדובר במוצרים חכמים, שנראות גימיקית או טביעת היד של יוצרם הם לא מה שעומד בבסיס עיצובם. מה שכן מוביל את היווצרותם הוא מענה לצורך כזה או אחר, או חידוש חכם שיש בידו להיטיב עם החיים – של החברה והפרט כאחד.

מעצבים יפניים התמקדו בהתנהגות המשתמש, חידדו את המודעות לשימושי חומרים ויצרו סגנונות ייחודיים ומובחנים בעזרת טכניקות מסורתיות ושיטות ייצור מתקדמות. התוצאה היא פונקציונליות ותחכום בהשפעה שיש למגע ולנוכחות על החושים

מטבע הדברים, מוצרים שנוצרו אחרי שנות ה־2000 משלבים בעיצובם טכנולוגיה מתקדמת, ולדברי גלס גיסיס ״קסמו של העיצוב היפני טמון בשילוב שבין טכנולוגיה מתקדמת לעבודת כפיים. קשה להאמין שעדיין, בעידן הייצור ההמוני, הטאצ׳ האחרון הוא של בעל המלאכה״.

בתוך כך היא מוסיפה ומציינת ש״העיצובים המרגשים ביותר הם לאו דווקא אלה שמדגימים טכנולוגיה מתקדמת, אלא אלה המצליחים לתרגם מסורות עבר לחיי ההווה״. מבין אלה האחרונים אפשר לציין, לדוגמה, מזבח בודהיסטי ביתי עשוי עץ שגודלו הקומפקטי הוא כגודל דף A4. ״במקום המזבח הגדול שהיה נהוג להציב בבתים בעבר, העיצוב הקומפקטי־מינימליסטי של המזבח מותאם כמענה לחללי מגורים יפניים עכשוויים ששטחם, בעיקר בערים צפופות, מצומצם, ומאפשר לשמר בבית את ממדי הרוחניות והמסורת״.

היסטוריה ארוכה של פריצת גבולות

סיר אורז חשמלי אוטומטי הוא אוביקט שעוצב ויוצר בשנת 1959 על ידי חברת טושיבה, כדי להקל על נשים עובדות, ומאז הופעתו נחשב למוצר מופת. הסיר, שכמותו אפשר למצוא היום בכל פינה ברחבי יפן והעולם, מאפשר לשלב את פעולות הבישול, האידוי והגשת האורז אל השולחן במוצר אחד, כשעיצובו עדיין מהדהד את הסירים המסורתיים להכנת אורז.

כמרכיב בסיסי בתזונה היפנית האורז מככב בתערוכה גם בעיצובן של קערות הגשה אישיות ובכלי הכנה נוספים, דוגמת סיר אורז חשמלי שנוצר ב־2018, כתחליף לסיר המתכת הפנימי שבתוך סיר חרס, שהיה בשימוש מסורתי במשך דורות רבים. ״אמנם סיר החרס נחשב לכלי אידיאלי לבישול אורז טעים, אך היה קשה לשלוט על הטמפרטורה שלו. הסיר החשמלי מאפשר זאת, וכך מבטיח הנאה מאורז טעים״. כלי אורז אחר הוא כזה שנוצר ב־2001 ומשמר את העיצוב המסורתי מתקופת אדו. הכלי הנאה משלב כבעבר עץ וחישוקי ניקל דקים וכסופים, אך טכניקת היישום והפרופורציות שלו הותאמו לזמננו.

בקטגוריית האוכל נכלל גם הממתק היפני הפופולארי פוקי – מקלות ביסקוויט דקיקים שמצופים במגוון ציפויים כשוקולד, וניל, תות ונוספים. הפוקי בא לעולם בשנת 1966 והרעיון להותיר חלק ממנו ללא ציפוי כך שיהווה מקל נוח לאחיזה, נחשב אז חדשני במיוחד. גם קאפ נודלס, הוא מוצר שנחשב חדשני עם פיתוחו ב־1971: מיכל שעל ידי הוספת מים רותחים מבשל את האטריות שבתוכו ומהווה פתרון זמין וקל לארוחת נודלס מהירה. עם הקלות הנסבלת מאוד של קיומו, לא בכדי הוא פרץ את גבולות ארץ השמש העולה ואומץ ברחבי העולם, ובכלל זה בישראל כ״מנה חמה״ המוכרת לכל.

פריטי הריהוט בתערוכה מגלמים סגנון חדש שמשלב בין אלמנטים יפניים למערביים. ״מעצבים יפניים התמקדו בהתנהגות המשתמש, חידדו את המודעות לשימושי חומרים ויצרו סגנונות ייחודיים ומובחנים בעזרת טכניקות מסורתיות ושיטות ייצור מתקדמות. התוצאה היא פונקציונליות ותחכום בהשפעה שיש למגע ולנוכחות על החושים״.

בין אלה מוצגים, בין היתר, שרפרף בטרפליי, שנוצר ב־1956 ונמנה על האוסף הקבוע של מוזיאון המטרופולין מאז 1958, ומושב זאיסו שנועד להנחה על מחצלות הטאטאמי. עיצובים מסוגו היו מוכרים גם בתקופת אדו, אך בגרסתו המעודכנת מ־1963, נעשה שימוש בחומרים ובטכניקות שנועדו לייצר אובייקט עכשווי ומתוחכם יותר שמותאם לרוח אוניברסלית. החלל הריק במרכזו נועד לשילוב כרית ומפחית את משקלו תוך שהוא תורם כך ממד פונקציונלי של קלות ניוד.

כיסא אחר, מעוגל ואלגנטי, שנוצר ב־1960 כשילוב בין עיצוב מודרני ומלאכת ראטן, הוכר כיצירת מופת בריהוט יפני, שהשפיעה רבות על פריטי ריהוט שנוצרו בהשראתו בהמשך. כיסא נוסף, שמדורג כמשובח ביותר בעבודת העץ שלו, הוא כיסא הירושימה שעיצב האדריכל הנודע נאוטו פוקסאווה בשנת 2008 למותג הרהיטים מרוני – כיסא בעל מבנה פשוט ומדויק שייצורו מבוסס על שימוש בסיבי עץ טבעיים.

חובבי שעונים ימצאו בתערוכה את חידושי העיצוב בתחום שיצרו ב־2001 אושיות מובילות כמעצב העל נאוטו פוקסווה והאדריכל־מעצב טוגוג׳ין יושיאוקה למיזם משותף של סייקו ואיסי מיאקי. כל פשניסט.ה שמכבד.ת את עצמ.ה ימצאו בה מותגים נודעים כמותג הטקסטיל הוותיק נונו, שלא חדל להפתיע, או את חולצת הקפלים והכיווצים של איסי מיאקי, שקונספט עיצובה נועד להדגיש את האינדיבידואליות של הלובשת.

במילניום הנוכחי אפשר לראות כיצד שבים השורשים המסורתיים ומשתלבים עם התייחסות לכאן ועכשיו, תוך מתן פרשנויות מגוונות ועצמאיות, שאינן נשענות על/מחויבות למקורות ו/או סגנונות כאלה או אחרים

שוחרי רכב דו גלגלי ימצאו את קטנוע ה״סופר קאב סי 100״ של הונדה, שמאז 1958 ועד היום עיצובו הבסיסי והנוח לשימוש נותר כשהיה. לניידות ככלל, בכל קנה מידה, אישי או ציבורי, רכוב או מושט, יש לדברי גלס גיסיס ״היסטוריה ארוכה של פריצת גבולות, טכנולוגית ועיצובים כאחד״, ובתערוכה היא אכן באה לידי ביטויים מגוונים נוספים – מההונדה סיויק משנות ה־70, שהציגה נורמה חדשה בתחום הייצור ההמוני – עיצוב טרפזי וגוף של שתי ״קופסאות״ במקום זה שעמד על שלוש (מנוע, תא נוסעים ותא מטען נפרדים), ועד ה״טוקאידו שינקאנסן״ סדרה 0, הרכבת המהירה הראשונה בעולם עם העיצוב האירודינמי, שסימנה עידן חדש בעיצוב הרכבות.

עקבות אירועים, אסונות ומשברים שעברו על העולם מגולמים באובייקטים מקטגוריות בריאות ורפואה, מערכות בטיחות ומוצרים המספקים פתרונות לעיתות של אסונות. כזאת היא, לדוגמה, מערכת מחיצות שולחן שקופות מלוחות אקריליים אנטי בקטריאליים, שנוצרה ב־2021, ויש לשער שבסיסה הרעיוני היה תגובה למגיפת הקורונה.

הלוחות המאפשרים פרישה מגוונת בכל מקום ומבטיחים שדה ראייה מלא, מחוברים באמצעות מגנטים ואינם דורשים כל כלי עזר להתקנתם. מערכת מחיצות אחרת היא זו שיצר האדריכל שיגרו באן עבור מקלטי הפינוי אחרי רעידת האדמה שפקדה את מזרח יפן בשנת 2011. העמודים, הקורות והחיבורים עשויים מצינורות נייר שאפשר לתלות עליהם וילונות לקבלת לפרטיות. בנוסף הם גם קלים להובלה, הרכבה ופירוק ומאפשרים לעשות בהם שימוש חוזר.

עד מפגשה עם המערב ועם השפעות המודרנה שחלחלו וחדרו לתוכה, הייתה האדריכלות היפנית תוצר מובחן למדי של תרבותה ההיסטורית והמסורתית. ״במילניום הנוכחי אפשר לראות כיצד שבים השורשים המסורתיים ומשתלבים עם התייחסות לכאן ועכשיו, תוך מתן פרשנויות מגוונות ועצמאיות, שאינן נשענות על/מחויבות למקורות ו/או סגנונות כאלה או אחרים״, אומרת גלס גיסיס. דוגמה שמיטיבה לגלם זאת היא סדרת חדרי התה בתכנונו של האדריכל המוביל פוג׳ימורי טרונובו, שמעניקה לחלל המסורתי פרשנות יצירתית בעליל, בד בבד עם כיבוד הסביבה המקומית.

כך, המסע המרתק בין מוצגי התערוכה עובר ומפגיש את המבקרים עם עולמות תוכן שונים ומגוונים מהחיים, מרוכסן ועד מטאטא, ממערכות שמע, רמקולים ועמדות די.ג׳יי; דרך כפות חכמות דו שימושיות למטבח, פאנל מואר שמוצמד לבגדי האחיות במשמרת הלילה ומאפשר להן לבדוק את מצב החולים בלי להפריע את שנתם ואסלה משולבת מים חמים; ועד עט כדורי שאת הדיו שלו אפשר למחוק על ידי הפיכתו לחסר צבע או מערכות תקשורת מתקדמות. עולם ומלואו של מוצרים שמבהירים ומאששים היטב את מחויבותו של העיצוב היפני לערכי איכות, פונקציונליות ואסתטיקה, ובתוך כך גם את המעמד שקנה בזכותה.

---

עיצוב יפני היום 100
אוצרת: אתי גלס גיסיס
מוזיאון טיקוטין, שדרות הנשיא 98, חיפה
נעילה: 26.11