״לילה של כוכבים״: ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית הישראלית מזווית הכרזות

יובל: הי ערן, הי יאיר. מה שלומכם בימים מורכבים אלו?

ערן: לא פשוט. משתדלים לראות את הדברים הטובים

יאיר: מנסים לשמור איכשהו על מצב הרוח

יובל: כן, לא פשוט אינדיד. ערן, אנחנו קצת יותר מכירים, יאיר אנחנו פחות – ספרו רגע בכמה מילים על עצמכם לטובת מי שלא מכיר בכלל…

ערן: יאיר, תתחיל אתה

יאיר: נעים מאוד, אני איש מחשבים עם ניסיון של 50 (כן 50) שנה מ־1974. חובב ג׳אז ומוזיקה בכלל, וחקרתי את תולדות הג׳אז בישראל וממחקר זה נולד ספר על הג׳אז בישראל (50 השנים האחרונות). ערן עזר לי בספר ומכאן הכרותנו

ערן: אגב, הספר של יאיר חשוב מאוד בתיעוד סצינת הג׳אז המקומית.

ואני אוצר, עורך מוזיקה בתאגיד השידור ואספן תקליטים

יובל: ומאיפה הגיע הרעיון להוציא ספר על פוסטרים של הופעות?

ערן: גם יאיר וגם אני פריקים גדולים של ההיסטוריה של הפופ המקומי במובן הרחב של המילה. אהבת חיי הגדולה היא המוזיקה הישראלית ואחרי כמה ספרים שיצרתי בנושא (עטיפות תקליטים, מוזיקה מזרחית ועוד), הרגשתי שהתחום יהיה שלם יותר אם נעשה מחקר רציני שלא נעשה אף פעם, על מופעי הבמה במוזיקה הישראלית משנת 1948 ועד 1998, כלומר 50 שנים של כרזות מוזיקה

יאיר: אכן כך, נתקלנו בכרזות רבות של הופעות של אמנים ישראלים לאורך השנים, ונולד רעיון לתעד את ההיסטוריה של המוזיקה הפופולרית הישראלית מזווית הכרזות, דבר שעוד לא נעשה

ערן: בשבילנו, זו היתה צצה לעולם מופלא שלא נחקר מה שהפך את האתגר לעוד יותר מעניין עבורנו

יובל: ומאיפה מתחילים? כי אני בשלב הזה הייתי אומר רעיון מגניב, שמישהו אחר יעשה אותו…

ערן: חחחחח לא ידענו כשיצאנו לדרך מה מחכה לנו. תחום הכרזות שייך לתחום האפמרה, כלומר פריטים שנעלמים לאחר השימוש, מה שהופך את המחקר עליהם לקשה במיוחד. גילינו שהמוסדות לא הרבו לתעד ולאסוף ולנו נותרה האופציה לרוץ בכל הארץ כדי ללקט פה כרזה שם כרזה, כדי להרכיב את הפאזל

יאיר: נכון, נברנו בארכיונים רבים והתחלנו לאסוף כרזות באיכות ראויה לדפוס ובעלות חשיבות היסטורית (ערן הוביל את המיון והבחירה)

ערן: אחרי שמיצינו את החיפוש במוסדות (ארכיונים עירוניים וכו׳) פנינו לאספנים ואגרנים שהם הם אלה שמחזיקים היום בחפצים הנוסטלגיים בארץ ולא אף מוסד ממשלתי. הבעיה היתה שאנשים מחזיקים פה ושם כרזות אבל אף אחד לא קיבץ אותן בצורה כרונולוגית ויסודית. לקחנו על עצמנו את המשימה הסיזיפית

יאיר: קיימת בספר גם הקפדה יתרה על העיצוב (תודה להראל) שלדעתי גם הופך את הספר עצמו ליצירה העומדת בפני עצמה

יובל: רגע, אנחנו עוד לא בספר…

כמה זמן כל זה לקח, מתי הרגשתם שיש לכם מספיק חומרים להתקדם איתם?

ערן: לקח לנו כשלוש שנים לאסוף ועוד כשנה לארגן ולבחור את הכרזות שיכנסו

יובל: אני מניח שההחלטה על פרסום כרונולוגי הייתה מהתחלה? ויותר מעניין אותי איך מחליטים מה נכנס ומה לא – גרפיקה יפה? צילום מסקרן? אמן חשוב במיוחד חשיבות היסטורית תרבותית? כל התשובות נכונות?

יאיר: אכן כל התשובות נכונות, כולל גם מיקום ההופעה (באיזה אולם ובאיזו עיר)

ערן: מדובר במחשבה משולבת: הנושא הגרפי היה לנו חשוב מאוד אבל לא רק. שמות האמנים, שמות האולמות, המפגשים החד פעמיים שנוצרו על הבמה וזכו לתיעוד היסטורי רק בכרזה ולא בשום תקליט מסחרי, כל אלה היו בסל השיקולים שלנו

יאיר: גם חיפשנו הרכבים לא שגרתיים או הופעות שבהן הופיעו אמנים ש״אינם מתאימים״ זה לזה

יובל: מה לדוגמה? בוא תנו כל אחד נגיד שתי דוגמאות של כרזות שהיה לכם חשוב במיוחד להכניס, או ששמחתם במיוחד שמצאתם ונכנסו לספר

ערן: למשל כרזה של מופע בשם ״הפסטיבל המזרחי מגיע״ (עמוד 217 בספר) ובו מפגש פסגה של מוזיקה מזרחית ולהקות קצב. בועז שרעבי לצד להקת העכבישים. כמובן שזה מפגש חד פעמי שלא תועד בשום פורמט אחר.

עוד דוגמה, כרזה נפלאה שעיצב המאייר דני קרמן ליריד פופ בינלאומי שהתקיים בגני התערוכה בשנת 1970 (עמוד 176 בספר). מראה בצורה נפלאה איך העיצוב העולמי זולג לעיצוב המקומי ועדיין יש בו משהו כל כך מקומי

יאיר: קונצרט רוק יום העצמאות בבית ארלוזורוב שנת 1978 – קונצרט פאנק עם להקות שמלבד רמי פורטיס איש לא שמע עליהן

ערן: הכרזה הזו שיאיר מזכיר היא חלק מסדרת מופעים שיצר שאול גרוסברג, שגם עיצב את הכרזות. מבחינה עיצובית הן די דלות אבל המידע שיש בהן סופר חשוב בהבנה של הרוק בשנות השבעים

יאיר: מועדון נחל אלכסנדר – גילה אדרי, להקת השגרירים ורבקה מיכאלי (עמוד 164 בספר). השגרירים הייתה להקת מעין ״חתונות״ אך ברמה מאוד גבוהה. זו הייתה סצנה של מועדוני לילה עם ערב רב של אמנים מכל הבא ליד. קצת בדומה לכרזה בעמוד 181 – בועז שרעבי, להקת הקטיפה ומירי אלוני. רק שכאן דובר על ערב ״אירוח״ בהנחיית דן שילון באולם אלהמברה.

כרזה יקרה במיוחד לליבי היא של להקת הפלטינה (צילום של חנן לסקין ועיצוב של דני קרמן) בעמוד 206. זה ההרכב השני של הלהקה לפני שאלונה טוראל הצטרפה (סביבות 1972-3)

יובל: יפה. ועכשיו בשעה טובה אפשר לעבור לספר. קודם כל צריך להגיד שהוא כולל לא רק את הכרזות בסדר הכרונולוגי אלא גם טקסטים מאירי עיניים. תגידו משהו עליהם?

ערן: היה לנו חשוב ליצור ספר שהוא לא רק נוסטלגיה אלה ספר מחקרי ולכן פנינו לשורת כותבים וביקשנו שיכתבו על האמנים שהשפיעו עליהם דרך הכרזות. הכותבים – יואב קוטנר, בועז כהן, יוסי מר חיים, חן אלמליח, ד״ר עודד ארז ומאמר גדול ומקיף על האבולוציה של עיצוב הכרזות בארץ שכתב עודד בן יהודה.

לדוגמה, חן אלמליח כתבה על העדר מפעל תיעוד ושימור של כרזות המוזיקה המזרחית. מאמר מרתק ממש

יאיר: המאמר של עודד בן יהודה מציג בצורה נהדרת את התפתחות הכרזה – גרפיקה – מעבר לצילום וכו׳. חשוב לזכור שברוב המקרים, ובמיוחד עבור הופעות חד־פעמיות – המפיקים לא השקיעו בפן האמנותי של הכרזה, שכן סופה היה להיות מכוסה על ידי כרזה אחרת תוך ימים. גם ההחלטה לעצור בשנות ה־90 נבעה מכך שכיכר העיר הפכה להיות וירטואלית

יובל: מה בכל זאת אתם יכולים להגיד על העיצוב של הכרזות, על הפן הוויזואלי שלהם לאורך השנים? כי זה לגמרי גם ספר שמדבר על תולדות העיצוב המקומי (בהשפעת מגמות בינלאומיות, התפתחויות טכנולוגיות ועוד)

ערן: אין ספק שעיצוב הכרזה המקומית הושפע בעיקר מהיכולות הטכנולוגיות. ככל שאלה התקדמו והשתכללו, כך גם הכרזה היתה מורכבת יותר. תחילה היו רק טקסטים, אחר כך נוספו צילומים והאפשרויות הלכו והתפתחו. ההשפעה של העיצוב העולמי השפיע גם היא על עיצובי הכרזות והן מתכתבות היטב עם מה שקרה בפופ העולמי באותן שנים

יאיר: מבחינת העיצוב דווקא לפני שנות ה־50 הייתה השקעה בעיצוב הגרפי (המטאטא למשל). שהלכה ודעכה בשנות ה־50. אני לא רואה כל כך השפעה של העיצוב הבינלאומי על כרזות של הופעות ישראליות.

במיוחד כאשר משווים לזרם הפסיכדלי של כרזות הרוק בשנות ה־70. ערן אצר תערוכה מופלאה של הצלם ז׳ראר אלון שיצר מהפכה בצילומי עטיפות התקליטים, אפנה וכרזות. ערן יכול להרחיב יותר ממני

יובל: אז אם כבר עיצוב, תספרו גם על העיצוב של הספר של סטודיו הראל ומעין, יאיר אתה התחלת לדבר על זה קודם

ערן: את הספר עיצב הראל שרייבר שעשיתי איתו כבר שני ספרים: ״זמר בודד הוא הלב״ – מוזיקה מזרחית בישראל עבור מוזיאון אשדוד לאמנות ו״סיפור כיסוי״ – עטיפות תקליטים בישראל עבור ״תדר״. הראל מבין בדיוק את החומרים שהספר עוסק בהם ועשה עבודה פשוט נהדרת שעושה לכרזות הרבה כבוד

יאיר: להערכתי תרומתם של הראל ומעין לספר היא עצומה, החל בבחירת הפונטים, ציון העשור בקצה השוליים כל שניתן לראות את חלוקת הספר כשהוא סגור ופריסת הכרזות (כמובן שהגודל והפריסה הכפולה הוכתבה להם)

יובל: יפה. לי היה ממש כיף לדפדף בו, לקרוא, וכמובן ככל שהספר התקרב יותר לרגע שבו אני התחלתי ללכת להופעות, הרגש הנוסטלגי עשה את שלו ושמחתי להיתקל בהופעות שממש הייתי בהן.

מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתם לפני שנפרדים?

יאיר: אנחנו חושבים שכל מי שידפדף בספר ימצא הופעה שהיה בה

ערן: את הספר ניתן לרכוש דרכינו. אפשר לפנות אלינו דרך פייסבוק או לנייד (יאיר / ערן)