״סבא של פעם״: ספר ילדים ראשון למאיירת שירלי ויסמן

עמית: הי שירלי. בוקר טוב. מה שלומך?

שירלי: בוקר טוב 🙂 תודה רבה. ואת?

עמית: אני סביר. רוצה לספר לנו על עצמך?

שירלי: בשמחה. אני בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ובוגרת גם של שנתיים בלימודי מחקר של איור ספרי ילדים ביפן. אני בעלת תואר שני בחינוך וראש תא המאיירים בארץ בארגון הבינלאומי SCBWI לספרות ילדים. אני מאיירת ספרים למעלה מ־20 שנה, ואיירתי להערכתי יותר מ־90 ספרי ילדים :).

אני אמא לשלושה בנים שובבים, מתבגרים. לאחרונה התחלתי לכתוב ובימים אלה אני חוגגת את הוצאת הספר הראשון שלי – ״סבא של פעם״ בהוצאת טל־מאי, שאותו כתבתי וגם איירתי

עמית: נשמע וואו. אחרי כל כך הרבה איורים לספרים לעבור לצד הכותב. איך זה קרה?

שירלי: תמיד אהבתי לכתוב. בילדות תמיד כתבתי ביומן אחד או שניים והייתי ממציאה סיפורים. אחרי כל כך הרבה ספרים שאיירתי לאחרים, למדתי המון על ספרי ילדים והחלום שלי לאט לאט התגבש לכדי כתיבה ואיור של הסיפורים שלי.

פעם, ילדה שעוד לא יודעת לקרוא לקחה ספר שאיירתי, ישבה איתו כמה דקות ואז הושיטה לי אותו ואמרה – סיימתי לקרוא. זה הצחיק אותי והראה לי עד כמה האיורים חשובים. היא קראה את האיורים

איורים הם סיפורים בתמונות. בכל ספר שאני מאיירת, אני מכניסה סיפורים ורבדים נוספים באיורים. גם כיום, כשאני כותבת סיפורים, אני קודם כל רואה אותם ויזואלית.

חבר טוב המליץ לי להירשם לקורס כתיבה של יותם שווימר, ומאז התמכרתי. אני מחכה לקורס הרביעי שלי איתו שיפתח ממש בקרוב

עמית: אני כותבת ואוהבת, אולי אגיע מזה לאיור (-:

שירלי: בטח! רעיון נפלא! אשמח לעזור בכל דבר 😍

עמית: והאהבה הבשילה לספר ילדים של ממש. ספרי עליו

שירלי: הרעיון הגיע מהבית. סיפור אמיתי: הגננת של הבן שלי סיפרה לי שליאו תורם את סבא שלו למוזיאון, כי הוא עתיק. אמרתי בליבי שזה חייב להיות ספר. כמובן שהסוף טוב והם מבינים כמה סבא חשוב להם באופן אישי ועד כמה הוא משמעותי בעולם.

רציתי לבטא בספר את האתגר בפערי הדורות וההכרה בערך המבוגרים מאיתנו, אבל כמובן הכל מועבר דרך הומור, שמאפיין את האיורים שלי ואותי.

אנחנו גרים עם אבא שלי, ניצול שואה בן 95, והחוויה של לגדול עם איתו, ללוות אותו ולטפל בו בזקנתו לצד ההתבגרות של הבנים שלי, היא זכות גדולה. הילדים גדלים עם סבא וחווים יחד את הקשיים והשמחות של החיים

עמית: זה מרגש. אני גם סבתא, מנסה להישמר סבתא קולית. מצחיק העניין של העתיק. אז איך באמת מסבירים לילדים בספר את העניין של פער הדורות?

שירלי: כן, עתיק זה מעולה 🙂 ואיזה כיף שאת סבתא! זה ברשימת החלומות שלי

ההיסטוריה שעדיין פה

עמית: אלו חלומות שמתגשמים, הכל עניין של פז״מ. ספרי על עלילת הספר

שירלי: סבא חיים ממש זקן. הנכדים שלו ממש משתעממים ממנו כי הוא אוהב לנאום (קצת כמו אבא שלי) על דברים שכבר פחות רלוונטיים. הוא עדיין מקשיב לרדיו וקורא עיתונים עם זכוכית מגדלת. הם מחליטים לתרום אותו למוזיאון, כי הוא הרי שייך להיסטוריה. אבל לאט לאט הם מבינים שיש להם אוצר: הוא ההיסטוריה שעדיין פה.

סבא חיים זוכה להכרה עולמית כאוצר לאומי, להערכה והמון כבוד. אבל אז הם מגלים שהוא כבר לא שלהם – הוא של כולם, וזוממים איך להחזיר את הסבא האהוב אליהם בחזרה, הביתה.

אבא שלי חי כמעט 100 שנים, זה בקושי נתפס. הוא עבר הכל בחיים, ראה את ההיסטוריה חולפת על פניו. יש כל כך הרבה מה ללמוד ממנו וכל כך הרבה השראה לקבל ממנו. הוא אדם מאוד מיוחד, עם ראש מאוד פתוח, וזה מרגש אותי כל פעם מחדש להאזין לסיפורים שיש לו לספר

עמית: מה היחס בין הטקסט לאיורים?

שירלי: יש המון מידע באיורים שלא מופיע בטקסט. הטקסט הוא בסך הכל 314 מילים. בדרך כלל אחרי שאני כותבת סיפור אני מוחקת חלק גדול מהטקסט, כי יש הרבה דברים שאני יכולה להראות באיורים. אין צורך לכתוב מה שרואים, או להפך.

בספרי פיקצ׳רבוק האיור והטקסט משלימים אחד את השני, ואי אפשר את האחד בלי האחר. לאיור יש המון כוח. אני מאיירת לרוב לילדים בגילים צעירים שעוד לא יודעים לקרוא.

פעם, ילדה שעוד לא יודעת לקרוא לקחה ספר שאיירתי, ישבה איתו כמה דקות ואז הושיטה לי אותו ואמרה – סיימתי לקרוא. זה הצחיק אותי והראה לי עד כמה האיורים חשובים. היא קראה את האיורים

עמית: נהדר. וזה מביא אותי לסדרה שאליה הספר שייך, סדרה לקוראים צעירים

שירלי: זו סדרה מעולה, זכיתי בגדול להיות שייכת לסדרה כל כך משמעותית וחשובה. היא מיועדת לילדים שרק לומדים לקרוא, לכן המשפטים קצרים ויש מעט טקסט. בסוף כל ספר בסדרה מצוין מהו מספר המילים שהילד קרא.

תחושת המסוגלות עצומה, תחושה של סיפוק וגאווה שמעצימה את הילד. הסדרה מעבירה תכנים מורכבים לילדים במעט מילים, וזה אתגר וגם מתנה, כי יש המון מקום לאיור. עבורי כמאיירת זה נפלא

עמית: איפה אפשר לרכוש את הספר ומה מחירו?

שירלי: אפשר לרכוש באתר של טל־מאי, במחיר השקה של 50 שקלים, ובחנויות הספרים ברחבי הארץ

עמית: ואת? כבר בדבר הבא?

שירלי: כן. אני כותבת על אמא, ספר בשם ״ענן 37״. הכנתי סטוריבורד עם כל הסקיצות, ואני מחפשת לספר בית, בארץ או בארצות הברית

עמית: בארצות הברית, אז יתורגם לאנגלית?

שירלי: כן, כבר יש לי את הספר מתורגם ומוכן, ואני שולחת אותו לסוכנים. יקראו לו Dummy Book

עמית: מגניב. את רוצה להגיד לנו עוד משהו?

שירלי: אולי משהו על החשיבות של למידה. אני נמצאת כל הזמן בלמידה, בתנועה, בהתקדמות. אם זה בהרצאות, כנסים, תערוכות, קורסים. זו תחושה נפלאה של הגשמה עצמית, ואני חושבת שבחרתי את המקצוע הכי מדהים בעולם.

ומשהו גם על החשיבות של קהילה וקבוצות משוב. אני מוקפת בחברים מאיירים וזה הדבר הכי מעצים שיש. יש לי תמיד עם מי להתייעץ, לשאול, ללמוד, והתחושה שאני אף פעם לא לבד היא מדהימה. כי זה מקצוע קצת בודד, שכולל בעיקר לשבת בסטודיו ולצייר

עמית: כיף לך. אני מאחלת הרבה מזה גם בהמשך, ולצד אלו שיבואו עלינו ימים טובים עם בשורות טובות