הכי קרובים שאפשר: אדם ואייר אלעזרא הופכים דינמיקה משפחתית לריקוד 

ביום שישי האחרון נפתח פסטיבל ״צוללן״ בפעם ה־13. השנה, פסטיבל המחול והפרפורמנס האוונגרדי והמוערך מרחיב את הרדיוס שלו אל מעבר לגבולות תל אביב ומציג מופעים גם בירושלים.

במסגרת הפסטיבל – שבו מציגים.ות עבודות חדשות שלל כוריאוגרפים.ות ואמנים.ות בינתחומיים.ות כדוגמת מיכל סממה, ניר וידן, אורי דובדבני, מעיין כהן מרציאנו, נעה דר ולילה רומא וייסלברג – יעלה גם המופע ״בנות הפלא״ מאת צמד האחים אדם ואייר אלעזרא. העבודה היא היצירה הבימתית הראשונה באורך מלא של השניים, יוצרים המגיעים משני עולמות שונים אך קרובים.

אדם, אמן חזותי רב־תחומי היוצר בעיקר בפיסול בימים אלה, הוא בוגר בית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר. בשדה האמנות המקומי הוא מוכר בזכות תערוכות יחיד שהציג בחללים כמו גלריית פרטר, גלריית ״הקומה השלישית משמאל״ ומרכז אדמונד דה רוטשילד. בימים אלה הוא מתגורר בגרמניה, שם הוא לומד לתואר שני באמנות באקדמיה לאמנויות שבלייפציג.

אייר היא רקדנית, כוריאוגרפית ומורה. לפני שנתיים שבה לרקוד בלהקת המחול בת שבע, שבה רקדה בשנים 2008-2016 וממנה היא זכורה לרבים בזכות נוכחותה הפיזית והבימתית העוצמתית והמהפנטת. 

שיתוף הפעולה בין השניים החל במהלך תקופת הקורונה. ״יום אחד היינו בארוחה משפחתית, ובן הזוג של אייר שאל אותנו: ׳רגע, למה בעצם אתם לא עובדים ביחד?׳״, מספר אדם. ״שנינו הסתכלנו אחד על השנייה ותהינו: ׳רגע, למה בעצם זה לא קורה?׳. 

״שנינו עוסקים באמנות ויש לנו חיבור טוב, תמיד היה. החלטנו לנסות. היה לנו זמן כי אני בדיוק סיימתי את לימודי התואר הראשון בשנקר ואייר בדיוק חזרה לגור בישראל אחרי תקופה שבה היא חיה בברלין. התחלנו לעבוד יחד וזה התגלגל וזרם בצורה אינטנסיבית וטובה.

״אדם הוא האח הקטן שלי שאני כל כך אוהבת, יש בינינו שבע שנים״, אומרת אייר. ״מאז ומתמיד היה בינינו קשר מאוד חזק, אנחנו מבינים אחד את השנייה בלי מילים.

״כשרק התחלנו לשתף פעולה היו לנו הרבה ספקות ושאלות כיצד זה יעבוד. היו רגעים קשים בגלל הקרבה בינינו, כל מיני ריבים לא נעימים, אבל כבר יצרנו שלוש עבודות יחד ואנחנו לומדים איך לעשות את זה, זה משתפר עם הזמן. אנחנו לומדים מתי הוא נכנס ואני לוקחת צעד אחורה, ולהפך. אני חושבת שהצלחנו להגיע לתמהיל מעניין, מיוחד ושונה שהוא שלנו״.

אדם מודה ששיתוף פעולה בין אחים הוא ״מאוד מאתגר. איכשהו זה תמיד מגיע לרגע שבו אבא שלנו מתקשר אלי ושואל אותי למה צעקתי על אייר״, הוא צוחק. ״אנחנו מעצבנים זה את זו ומגיבים תוך שנייה.

״מצד שני, רמת הקרבה בינינו מאפשרת לנו להחליף רעיונות במיידיות ולהבין זה את זו לעומק. אני יכול לצלצל לאייר באמצע הלילה כשעולה לי איזו הברקה בזמן שאני בסטודיו, והיא זורמת איתי״. 

״אני רואה הרבה דמיון בין העולמות שלנו״, אייר מוסיפה. ״אדם מגיע מעולם האמנות הפלסטית, האוביקטים והחומר, בעוד שאני מגיעה מעולם המחול. עם זאת, גם אני מגיעה מהחומר. כשאני יוצרת זה מגיע מהגוף, לא מהראש. יחד אנחנו מנסים לשלב בין העולמות, בין האוביקטים שלו לתנועה שלי״. 

הבמה ומאחורי הקלעים מתערבבים 

את יצירת המחול הראשונה שלהם, ״סופרת עד שלוש״, הציגו בגלריה אלפרד ב־2021. ״בעבודה הזו השתמשתי באוביקטים באופן יותר זהיר. שם בניתי גוף תאורה שהעניק אווירה לעבודה״, אדם נזכר. ״ומאז עברנו תהליך, שבמסגרתו הבנתי שחשוב לי שהאוביקטים שאני בונה עבור היצירות שלנו יתפסו יותר מקום״. 

בהתחלה, הוא מספר, ״ניסיתי להבין את עולם התנועה ונתתי לאייר כל מיני רפרנסים כמו אוסקר שלמר״ (האמן הרב־תחומי והכוריאוגרף הגרמני בן המאה ה־20, שמזוהה עם תנועת הבאוהאוס ומפורסם בזכות יצירתו ׳הבלט הטריאדי׳, ששילבה בין בובות, אדריכלות ותנועה על הבמה). ״נכנסתי לארכיון בבית אריאלה, נהייתי אובססיבי וחשבתי שאלמד הכל על תנועה. באיזשהו שלב, הבנו שדווקא כדאי שאייר תביא לתהליך את הדברים שמעניינים אותה, אני אביא את הדברים שמעניינים אותי וניפגש באמצע״. 

אייר אלעזרא: גם אני מגיעה מהחומר. כשאני יוצרת זה מגיע מהגוף, לא מהראש. יחד אנחנו מנסים לשלב בין העולמות, בין האוביקטים שלו לתנועה שלי

השניים התקבלו לתוכנית החממה של תיאטרון הבית, שבמסגרתה יצרו את ״בנות הפלא״ והעלו את העבודה לראשונה בשנה שעברה בכיכובן של הרקדניות תמר אבן־חן ואלה גיל. שם היצירה, מגלה אייר, הוא ״שמו של ריקוד שרקדתי כילדה בלהקת ׳הורה אפרוחים׳.

״העבודה מורכבת משתי דמויות ראשיות ומדמויות משנה. הדמויות עוברות יחד בין כל מיני אפיזודות, כמו סיפורים קצרים. אדם הוא חלק מהמופע, הוא האמן שמלביש את האוביקטים שיצר על הרקדנים, כך שהבמה ומאחורי הקלעים שלה מתערבבים זה בזה״. 

ההחלטה לערב את אדם במופע נולדה מתוך חזרה שהייתה רווית מכשולים, הוא מגלה. ״הייתה חזרה שבמהלכה הדברים פשוט לא עבדו. כל הזמן עליתי על הבמה כדי לנסות לתקן את כל מה שהתפרק. יסמין גודר, שליוותה אותנו בתהליך, אמרה: ׳רגע, זה ממש מגניב שאתה על הבמה׳. פתאום הבנו שזה עובד״. 

בפסטיבל צוללן השניים מעלים גרסה חדשה של העבודה עם קאסט חדש – רקדני להקת בת־שבע יוני סימון וניית׳ן צ׳יפס. ״העבודה עם אלה ותמר הייתה נהדרת, ובמהלך החזרות נוצרה ביניהן דינמיקה מעניינת שהזכירה את הדינמיקה שלאייר ולי יש כשני אחים שמאוד אוהבים זה את זו אך גם מציקים זה לזו ובודקים את הגבולות זה של זו״, אדם אומר.

״עם זאת, אחרי שהעלינו את העבודה בתיאטרון הבית, הבנו שאנחנו רוצים לבדוק מה קורה אם אנחנו משנים את המגדר של הקאסט. לדוגמה, בעבודה יש קטע שבו הדמויות מתנשקות. זה סיקרן אותנו לראות מה קורה ביחסים בין שני גברים לעומת יחסים בין שתי נשים. עניין אותנו ליצור ולבחון ייצוג בימתי של זה״. 

על הציר שבין תנועה לפיסול 

השניים מסתכלים קדימה, ומקווים להמשיך את שיתוף הפעולה ביניהם. בשנה שעברה יצרו עבודה שלישית יחדיו, ״מספר מזל 5״. היצירה הניסיונית הועלתה לראשונה במסגרת הפלטפורמה ״רקדני בת שבע יוצרים״, ואייר מספרת שגם הדרך אליה הייתה מאתגרת.

״בימים אלה אני מרגישה כל כך כועסת, כואבת, עצובה ומתוסכלת. אחרי ה־7 באוקטובר נהיה לי קשה להביא את עצמי לסטודיו. זה לא בא לי בקלות להתחיל ליצור, מדובר במאמץ קשה, בעוד שפעם הייתי יוצרת בקלות. המציאות משתקת״. 

לצד הקושי, אייר מדגישה שהיא ״חשה שצריך להמשיך את האמנות, להמשיך ליצור ולהביא אור לחושך שאנחנו נמצאים בו כבר כל כך הרבה זמן. את העבודה החדשה אני מאוד אוהבת. ברגע האחרון הגעתי לסטודיו עם הרקדנים, וזה נשלף ממני החוצה. שיתוף הפעולה עם אדם היה בשלט רחוק, הוא שלח לי דימויים, אני שלחתי לו רפרנסים, והיה בזה משהו פורה ומחבר. דווקא המרחק איפשר לנו לדבר בצורה ממוקדת״. 

״הצלחנו לגרום לזה לקרות על הקו. כשהגעתי לביקור בן ארבעה בימים בארץ, הייתי בטוח שאהיה בים כל היום אבל אייר גררה אותי לסטודיו״, אדם צוחק. ״בעבודה הזו יש הרבה אלמנטים של מים ושימוש בחפצים.

״מאז שאנחנו קטנים, אבא שלנו נוהג להניח בכיסים שלנו כל מיני דברים נגד עין הרע: מלח, שום, עלים. דמייני שאת ילדה קטנה שמסתובבת עם שום בכיס ואז יורד גשם והוא גם נרטב. הדימויים האלה הפעילו אותנו, אהבנו את הרעיון של דבר שאת מכניסה לכיס ובעצם מספר סיפור, וזה גם עורר את התנועה אצל אייר״. 

אדם אלעזרא: מה שמשותף לשנינו, על אף ההבדל במדיומים שבהם אנחנו עוסקים, הוא ששנינו נמשכים לדברים שהם קצת off, טיפה מוזרים. זו אנרגיה מיוחדת שאנחנו מתעקשים עליה ואוהבים לשמר אותה

את הפרויקט, שבגרסתו הראשונית הציגו כששני רקדנים נעים על גבי הבמה ומזמינים שלושה צופים להתיישב לצידם ולקחת חלק פעיל ביצירה, הם צפויים להציג בגרסה חדשה בדצמבר 2024 במסגרת חגיגות 100 שנים למגדל המים שברחוב מזא״ה בתל אביב.

״העבודה מבוססת על הסיפור המשפחתי שלנו, על דברים שנאגרים בכיס, והאופן שבו הסיפור הזה פוגש מיכל מים, שגם הוא אוגר סיפורים של השכונה ושל התקופה. במקביל, אני עובד על פסלים שיעניקו לעבודה את הסאונד שלה״. 

איך שיתוף הפעולה ביניכם השפיע על הפרקטיקות העצמאיות שלכם? והאם אתם רואים את עצמכם ממשיכים ליצור יחד? 

אייר: ״אני רק רוצה להמשיך. ככל שהזמן עובר מתגבשת בי המחשבה שאני רוצה ללכת יחד, אדם הוא השותף שאני נהנית לרוץ איתו.

״כשאנחנו עובדים יחד אדם מסתכל על הכוריאוגרפיה ונותן לי פידבק, אומר אם הוא אוהב או לא, אם זה בכיוון או לא. אני מאוד סומכת עליו וחושבת שלשנינו יש אינטואיציה חזקה, שנינו יודעים מתי הדברים עובדים ומתי צריך לוותר. 

״ברמה האישית, את תופסת אותי בשיחה הזאת רגע לפני שיעור בוקר בלהקה, שבה חזרתי לרקוד אחרי שמונה שנים שבמהלכן עברתי לברלין, לימדתי גאגא ועבודות של אוהד נהרין, חזרתי לארץ, יצרתי, ילדתי שני ילדים, החלפתי הרבה חיתולים ועברתי הסתגלויות. אני מאוד מתרגשת ומופתעת לחזור ללהקה, זה טוויסט בעלילה.

״דווקא אחרי ההיריון השני שלי קיבלתי מלא כוח ורצון ליצור, מעין התפוצצות אנרגיה והשראה. עכשיו אני מנסה למצוא את האיזון בין היותי אמא להיותי בת זוג, רקדנית, יוצרת ומורה. זו דרך ולוקח זמן לצעוד בה״. 

אדם: ״אני מניח שמה שמשותף לשנינו, על אף ההבדל במדיומים שבהם אנחנו עוסקים, הוא ששנינו נמשכים לדברים שהם קצת off, טיפה מוזרים. זו אנרגיה מיוחדת שאנחנו מתעקשים עליה ואוהבים לשמר אותה בעבודות שיצרנו יחד עד כה.

״מאז שאנחנו עובדים יחד, המחשבה שלי על פיסול והגישה שלי בעבודת הסטודיו השתנו לגמרי. אני מגיע מלימודי אמנות אקדמיים, שבהם למדתי על מיצב בצורה מאוד ספציפית, אך מאז שאני עובד גם עם מחול אני הרבה יותר חושב על איך הדברים מתקשרים זה עם זה ועם הסביבה. העבודה במרחב התיאטרלי מעניקה חיים חדשים למיצב. 

״למדנו כל כך הרבה משיתוף הפעולה בינינו. עבורי זו פעם ראשונה שאני מתעסק עם אוביקטים זזים, וזה מרתק. אני חושב שגם אייר, תוך כדי עבודה, דייקה את השפה התנועתית שלה. אני מאוד מצפה לעבודה נוספת יחד, ורואה אותנו ממשיכים לשתף פעולה יחד, על הציר שבין תנועה לפיסול״. 

---

אדם ואייר אלעזרא | בנות הפלא
פסטיבל צוללן (מנהל אמנותי: עדו פדר)
רקדנים: יוני סימון וניית׳ן צ׳יפס
יום שבת, 14.9, מתחם הפרסה (אולם הפרסה), הפרסה 3, ירושלים