Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
רוח באה מדרום: ״אלבום על החיים במרווחים שבתוך המלחמה״
בשבת האחרונה התרחש ברחבת התדר אירוע חריג באופיו. הרחבה, שמורגלת בעיקר באירוח מופעים בועטים, התכסתה בעננה של רוך. אחר הצהריים השליו בחסות אנשי ״רוח באה מדרום״ עורר תחושה משונה שכזו: שפיות. לרגע אפשר היה להנמס לתוך צלילי הקלרינט הנעימים של ענת מושקובסקי, לשכבות על גבי שכבות של גיטרה, ולקולם של אנשי ״רוח באה״ – מבצעים מעולים בזה אחר זה.
הקבוצה היא קבוצת יוצרים שהתגבשה כמה שבועות אל תוך המלחמה והוציאה לאחרונה אלבום משותף ראשון. לדבר על המלחמה בצבעים בהירים זה לא עניין של מה בכך. ההתמקדות בתכנים אישיים, בהתמודדות של משתתפי הפרויקט עם המצב, ברגעים פרוזאיים כמו פלירט בחדר המדרגות, בתהיות קיומיות – סיפקה סוג מסוים של נחת בתוך התופת שאנחנו חיים בה. זה היה מופע שביקש להגיד לנו: אנחנו בסדר. אתם בסדר. עושים מה שאפשר לנוכח הימים הנוראים שעוברים עלינו.
רוח באה מדרום, הופעה בתדר. צילום: נועה קרן
ארט: אנדרס גורביץ; צילום: נועה קרן
בתוך מציאות מוזיקלית מרובת טקסיות פומפוזית מחד, שירי לוחמים מאידך ושירי תופת כמו ״חרבו דרבו״ לקינוח – יש בשורה בשירים של ״רוח באה מדרום״, שמדברים אנושיות פשוטה. ואם אלבומם הנהדר, שהוקלט כולו בתחילת המלחמה, העביר תחושה מסוימת של חציצה בין חברי הקולקטיב – שיר לכל משתתף, בניצוחו של המפיק הנהדר מתן אגוזי – הרי שבהופעה הראשונה של הסופרגרופ העולה הזה הכל התערבב. כולם ניגנו עם כולם, שרו עם כולם. תחושה אותנטית של להקה.
שלום לאנשי ״רוח באה מדרום״. מה שלומכם בימים אלה?
ענת: לא רע בכלל, בהתחשב במצב. מצליחה למצוא בעצמי כוחות ותקווה, וזה הרבה בזכות המוזיקה שלוקחת חלק גדול בחיי.
אגוזי: אני בטוב! ולפעמים גם ברע כי החיים והמצב פה מדגישים ומציפים הרבה רגשות שלא קשורים רק למלחמה, אלא גם ליום יום, להחלטות קשות, לכל מיני התמודדויות.
אבל מוזיקה מרפאת את הנפש כל פעם מחדש ואני מרגיש זכות בחיים לדעת לייצר לעצמי מציאות שהיא מאוד אמיתית מבחינתי, שהיא כולה של טוב ויצירה וחיבור ולהרגיש כאילו זה הדבר היחיד שקורה כרגע בעולם. מבחינתי זה לא ניתוק, זה חיבור ובחירה בטוב.
View this post on Instagram
איך הכל התחיל? זהו שיתוף פעולה ראשון עבורכם?
גיל: בתחילת נובמבר עדי הציעה שנפגש וננסה לכתוב סביב החוויות האישיות שלנו מאז ה-7.10. כולנו הרגשנו קושי לבטא את עצמנו באותה תקופה. חשבנו שהמפגש בינינו יוכל לעזור לשירים להיכתב ולסייע לנו לבטא משהו שלא הצלחנו למצוא לו מילים עד אותה תקופה. שבועיים לפני כן עדי, אגוזי ואני הלכנו לשיר למפונים וזו בעצם הייתה הפעם הראשונה שעשינו מוזיקה יחד.
עדי־קשת: כולנו מכירים ברמה זו או אחרת, לחלקנו יש חברויות מקדימות, חלקנו עבדנו יחד, אבל ממש לא כולם, ולרובנו זה שיתוף פעולה ראשון. אם לומר את האמת – כל הדבר הזה נולד מתוך תחושה של בדידות והלם וקיפאון יצירתי. ב־7.10 החיים נעצרו, התוכניות התבטלו, הפרנסה כמובן. הכל הרגיש כל כך חסר משמעות וכיוון – מה קשור עכשיו האלבום באנגלית שתכף מוכן לי?
View this post on Instagram
חתיכת טלטלה.
עדי־קשת: הרגשתי חסומה לגמרי. פשוט לא הצלחתי לעשות כלום. שיתפתי חברים מוזיקאים (ואמנים מתחומים אחרים) וקלטתי שכולם מסביב מרגישים ככה. מוזיקה זה הדבר שהכי טבעי לנו לעשות – זה המפלט והמקלט והמקום שלנו לעבד את מה שאנחנו חווים. וכשאין לשם גישה לאורך זמן ובמיוחד במשבר כזה זה מייצר תסכול וחוסר אונים גדול.
זה כמעט מחדלי במונחים של מוזיקאים, אי האפשרות ליצור. ובמקרה שלכם, ההתגברות על החסימה הזאת הניבה אלבום יפהפה, ושיתוף פעולה בין מוזיקאים שכמותו נדיר לראות כאן.
עדי־קשת: אני אסתכן ביומרנות, ואגיד שעברה לי מחשבה שלצד הצורך האישי, זה אפילו קריטי ומשמעותי לחברה הישראלית שאמנים יצליחו לגשת פנימה, ולכתוב על מה שקורה בנפש שלהם בתקופה הזאת. לא רק על המלחמה עצמה – אלא על החיים שהשתנו לנו לחלוטין. ולא בפרספקטיבה של מבט לאחור – אלא בזמן אמת כשהברזל עוד רותח.
View this post on Instagram
מסמך תיעודי. אבל כזה שלא מתיימר להיות אנדרטה.
עדי־קשת: לגמרי לא. זו גם הסיבה שכשהתחלנו את מפגשי הכתיבה, אמרתי שהדבר המעניין לפרויקט הזה הוא שכל אחד ייגש לחיים הפרטיים שלו.ה, לרגעים הקטנים, לדברים שנגעו בנו, שמעסיקים אותנו ביומיום – אם זה מחשבות על לעבור לחו״ל, התחושות על ליצור מוזיקה באנגלית, איך ממשיכים להיות בטינדר בתקופה הזו, הריצה למקלטים, מערכות היחסים בחיים שלנו.
אנחנו מקווים שהצלחנו לייצר באלבום חוויה שיש בה גם וגם וגם. ספקטרום רגשי רחב ולא שטוח. רצינו שזה ירגיש לא כמו אלבום על המלחמה, אלא על החיים במרווחים שבתוכה.
האלבום נוצר באופן לא שגרתי, בטח שבמונחי הסצינה המקומית.
אלכס: מפגשי היצירה הראשונים שקדמו להקלטות עצמן היו כמו איזה שלב ראשוני בבניית האמון שלנו אחד בשניה. נפגשנו לדבר, לאכול, להשמיע רעיונות ראשוניים של שירים ולכתוב יחד. יחסית מהר הבנו שאנחנו רוצים שההקלטות עצמן יהיו דווקא ממוקדות.
הרצון להפגש להקלטות מרוכזות כאלה נבע בעיני מהתחושה שאנחנו מנסים לתעד רגש שחי ופועם בתוך התקופה הזו, ושאנחנו רוצים שגם היצירה וגם ההוצאה שלה יקרו בזמן אמת ולא כאיזושהי רפלקציה מאוחרת. להדהד משהו שקשה לתפוס במילים ובהגדרות, רגש שהוא גדול, כואב וחמקמק יותר ממה שאנחנו (או אני לפחות) מכירים.
View this post on Instagram
מתן: האלבום אמנם נוצר באופן לא שגרתי, אך זה רק בהתייחס ל״לא שגרתיות״ של מלחמה בכלל. אין דבר טבעי יותר ממוזיקאים שיוצרים המשך לסביבה שלהם ולמתרחש בסביבתם, ולכן הפרוייקט הזה קרה בצורה כל כך נכונה ולאו דווקא חריגה. החיבור בין כל המשתתפים היה דינמי, חלק מכירים חלק וחלק אחר לא, אבל החיבור העמוק והיציב של כל אחד לעצמו ולמוסיקה שבו יצר מרחב שכמעט באופן מידי אפשר פתיחות וקרבה, הכלה ופגיעות, ואלה מרכיבים חיוניים ליצירה משמעותית ואותנטית.
מהו מקומה של מוזיקה בתקופת המלחמה לדעתכם?
מתן: כוחה של המוסיקה מזכיר לדעתי את כוחו של אוכל טוב – היא יכולה לנחם, יכולה להזין את הנפש ואפילו לחבר בין אנשים. כולם יכולים להרוויח מהדבר התמים בעולם, המוזיקה, שבאופן כמעט אבסורדי היא ההיפך הגמור ממלחמה. אני חושב שהמשפט You are what you eat יכול גם לתפוס אספקט מדיני, ואפשר לראות איך הנוף התרבותי מזין את העם ומשקף אותו. לכן אין ברירה אלא שמוזיקאים ימשיכו לבטא את עצמם והפרוייקט הזה נולד באופן הכי טבעי, המשך של הסביבה.
View this post on Instagram
גיל: מסכים מאוד עם מתן שמוזיקה היא ההיפך הגמור ממלחמה, יצירת מוזיקה היא אולי הניסיון שלנו לעשות שלום קודם כל עם עצמנו. לשבת לבד ולכתוב, לתת ביטוי לרגשות ולפחדים שלנו, לאפשר לעצמנו להיות פגיעים. כמו שרוני שרה בשיר שלה: ״אהבה ולא כוח״.
עדי־קשת: לאמנות יש את העוצמה המדהימה הזאת להיות גם שיקוף של המציאות, וגם לעזור לדמיין מציאות אחרת. לכן היא חשובה. לא משנה מתי, ובמיוחד בתקופות של מצוקה.
מעבר לזה, מוזיקה מחברת אנשים לעצמם ולרגשות שלהם, בצורה בלתי אמצעית שלא בהכרח עוברת דרך השכל. עצם החיבור הזה עושה משהו, הוא מייצר תנועה פנימית ולכן מייצר שינוי בעולם.
View this post on Instagram
הבחירה לעסוק בסיפורים ופרשנויות אישיים מאד למצב, בדגש על החוויה הנפשית של חיים תחת מלחמה, היא בחירה פוליטית?
אלכס: אני חושבת שפוליטיקה היא לא מילה גסה, ובטח שלא בתוך המצב בו אנחנו נמצאים. יצא שבתוך השירים ונקודת הזמן הזו ההדהוד נבע מנקודה אישית יותר, ואולי האמירה כאן היא שלאמנות יש מקום ותפקיד גם בזמנים קשים ביותר.
שיר פרום: בעיני אין כאן בחירה פוליטית. הייתה בחירה יסודית לשים במרכז את האישי, ואת האמן היוצר בזמנים מורכבים בפרט, באופן שמקלף את הפוליטיקה בלי מאמץ. גם במהלך מפגשי הכתיבה וסופש ההקלטות, לא זכורים לי שיחים פוליטיים מובהקים. היצירה (בין אם אישית ובין אם משותפת) והריפוי באמצעותה, הם אלה שעמדו במרכז.
אלכס: הבחירה לכתוב מפריזמה אישית יותר ניתנה כאפשרות ולא כהכרח, כנראה שבאותו שלב שבו השירים נכתבו, שהיה שלב יחסית מוקדם במלחמה, ההלם, מבחינתי לפחות, עוד לא אפשר לומר משהו גדול מעבר לאישי. גם את האישי עוד היה קשה לכתוב אז לדבר בשם משהו גדול מזה הרגיש עוד לא אפשרי.
View this post on Instagram
ואולי העיסוק בנושאים אישיים דווקא, מיקום האדם במרכז, הוא פוליטי כשלעצמו. נשאר בנושא הזה רגע. אחת לכמה זמן נשמעת ביקורת על החזרה היחסית של התרבות המקומית לשגרה. יש הטוענים שסיכת החטופים, שהגיעה עד לקמפיינים של רשתות האופנה, המזון והבנקים, מנוצלת לרעה כעלה תאנה. מה דעתכם על החזרה הזו? בחרתם לשחרר מוזיקה שלא מתעלמת בשום צורה מהמצב.
ענת: אני יכולה לענות בשם עצמי ובשם החוויה שלי כמובן, ולשתף שלא ״חזרתי״ לשום תרבות ולשום שגרה. אני חיה בחרדה מתמדת, תחושת הביטחון שלי נפגעה קשות, ואיבדתי את גיסי שנהרג בעזה בדצמבר האחרון.
הניסיון שלי לחיות ״חיים רגילים״ במסגרת עולמי הצר כנמלה – הוא לא חזרה ולא שגרה. זו בסך הכל התמודדות יומיומית ובלתי נמנעת עם החיים שקורים עכשיו, תוך שימוש בארגז הכלים היחיד שאני מכירה מקרוב; וארגז שכולל לשיר לנגן להקליט ולהופיע מול אנשים – אלה הם הכישורים והכשרונות שהשחזתי בשני העשורים האחרונים, והם הפרנסה שלי והקיום שלי.
אגוזי: חייבים מוזיקה ותרבות ואהבה כדי לשרוד. זה מהדברים היחידים שגורמים לנו להרגיש ביחד בלי עכשיו להסביר יותר מידי במילים. הכאב הלאומי גדול וגם הוא מחבר אותנו מאוד, אבל התרבות והמוזיקה עוזרות להרגיש תקווה וליצור חיבור בינינו שהוא על סמך אהבה ושלום.
הפרויקט הוא מבחינתי תזכורת לזה שאפשר לייצר פה טוב ביחד, הרגע הכי חזק של הפרויקט מבחינתי הוא לא השחרור שלו, אלא הזמן הזה שהיינו ביחד ויצרנו עולם משלנו שעזר לנו לשרוד ולהאמין שיהיה טוב גם בתקופה של הרבה חושך.
אבנר: אני מבין את הביקורת בעיקר שמתייחסת לניצול של המצב לשם רווח. אלו דברים שיכולים להטריף אותי. קמפיינים של ״כולנו ביחד״, ״יחד ננצח״ למיניהם. אבל אני כן חושב שחזרה לשגרה מסוימת היא הכרח, בעיקר בתרבות. לא הרבה יצא מזה שנהיה פסיביים ונשקע לדיכאון משתק. ההיפך הוא הנכון לדעתי. צריך לפזר נחמה בכל מיני צורות ולהזכיר לעצמנו למה בכלל שווה להמשיך.
הפרויקט שלנו הוא ניסוי מוזיקלי יפה שבוחר להציג שיתוף פעולה בהכרח על רקע ההתמודדות עם המלחמה והמציאות המורכבת שלנו, ומעבר לנחמה שהוא רוצה לספק, אני חושב שאלו גם גבולות יצירתיים נפלאים שיצרו משהו אחיד ומיוחד, אבל! כל אמנות שתושחרר כרגע היא בעלת מקום ראוי לדעתי.
ספרו קצת אנקדוטות מימי ההקלטה.
רוני: בסופ״ש הקלטות גם התוודענו כולם בפעם ראשונה לחיקויים של שיר פרום. מדובר בחקיינית מוכשרת במיוחד עם דמויות רבות ומגוונות. האהובה עלי מביניהן היא ״סימה״ שגרמה לי לקרקר מצחוק כל הסופש. כולי תקווה שסימה תבוא להתארח בהשקת האלבום בתדר כדי שכולם יוכלו להנות ממנה גם.
View this post on Instagram
אגוזי: חד משמעית ״סימה״ של שיר פרום היא תגלית השנה שלי. היום השלישי להקלטות היה יום לפני יומולדת 33 שלי (מזל טלה ביצ׳), וביום ההקלטות האחרון שאני צריך להיות הכי חד ותותח כמי שאחראי על כל התפעול הטכני והפקה והליווי של השירים, פשוט נשברתי בבוקר ובכיתי מלא באותו יום וכל דבר קטן הזיז אותי למחשבות של ״איפה אני״, ״מה איתי בחיים״, ״למה אני עדיין מפליץ כל כך הרבה״ ועוד מחשבות קיומיות כאלו ואחרות.
גם הכל עיצבן אותי, כל הערה קטנה של מישהו, ונהייתי קצת חסר סבלנות – אבל רק כי פשוט הייתי עצוב, כי יומולדת זה רגיש. אבל בזכות הקבוצה, קיבלתי תחושה שרואים אותי ונתנו לי הכי הרבה אהבה ותמיכה ועזרו לי להרגיש כמו נ ס י כ ה, וגם בסוף היום אפילו הרימו לי חגיגה קטנה וכולם בישלו דיי מטורף וטעיםםםם.
גיל בר הדס: כשהקלטתי שירה פתאום היה לשיר רעיון והיא אמרה ״נראה לי שאתם צריכים משהו כזה״, והיא פשוט הלכה למיקרופון ואילתרה מונולוג על המקום שקרע את כולנו מצחוק. זה היה רגע ספונטני של קסם והשארנו את המונולוג הזה כמו שהוא בשיר.
רוני: ב־12 בלילה של היום האחרון של ההקלטות היה לאגוזי יום הולדת. כולנו היינו עייפים מהסופש הפורה אבל גם מרוגשים וסקרנים לשמוע מה עשינו. אז ישבנו באולפן עם כוסות יין והקשבנו לשירים שהקלטנו בפעם הראשונה ברצף ובאיזה שהוא שלב לא יכולנו עוד להשאר ישובים וקמנו לרקוד לצלילי המוזיקה וזה הרגיש כמו החגיגה הכי טובה בארץ.
עדי־קשת: שלושת ימי ההקלטות הרצופים שסגרנו מחוץ לעיר היו חתיכת דבר אינטנסיבי. זה היה כל כך שאפתני, שהיה לנו לוז מאוד מתוקתק מתי ולכמה זמן עובדים על כל שיר, מה בדיוק מקליטים ומתי אוכלים. לא היתה דרך אחרת שנספיק את כל מה שהיינו צריכים.
אני זוכרת את הסשן על השיר של מתן, בלילה של היום הראשון להקלטות, ואת הרגע שבכיתי. גם למחרת בכיתי קצת (שם כבר כולם באו לחבק אותי, זה באמת היה מתוק) אלה היו רגעים כאלה של הצפה – התרגשות אמיתית מהמוזיקה עצמה, ובו זמנית כי הצלחתי לשניה לקלוט מה קורה ואיפה אני, איזה מן דבר הזוי וקסום נוצר פה, ואיך זה שהכל התחיל מרעיון קטן ובודד לפני חודשים.
מימין לשמאל: מתן אגוזי, עדי־קשת כהן, אלכס משה, ענת מושקובסקי, גיל בר הדס, אבנר טואג, שיר פרום, מתן, רוני בר הדס. צילום: נועה קרן
עדי־קשת כהן: יוזמת ״רוח באה מדרום״, זמרת־יוצרת וקלידנית שהוציאה אלבום בכורה באנגלית ב־2021. לפי השמועות, במקביל לעבודה על האלבום שלנו היא עובדת על עוד שני אלבומי סולו.
מתן אגוזי: זמר־יוצר ואחד המפיקים המוזיקליים העולים והבולטים בארץ בשנים האחרונות, עם נגה ארז, אלון עדר, אקו, אנה זק ונונו ברפרטואר. מאחוריו אי.פי ואלבום סולו באנגלית, ועוד אלבום בדרך. שימש כמפיק המוזיקלי הראשי של ״רוח באה מדרום״.
ענת מושקובסקי: זמרת, יוצרת, קלרניטנית. הוציאה אלבומים בשלוש שפות: עברית, אנגלית וצרפתית, ושיתפה פעולה עם שוזין, יוני רכטר, יובל מנדלסון ועוד.
אבנר טואג: יוצר, גיטריסט ומפיק. הוציא שני אלבומי סולו בעברית ושני אלבומים באנגלית עם להקתו Patty, ועוד להיט עם עלמה גוב מתוך אלבום משותף שלהם שטרם יצא.
אלכס משה, Folly Tree: יוצרת, גיטריסטית ומפיקה. הוציאה שני אלבומי סולו באנגלית ומנגנת עם אמנים בולטים כמו אסף אבידן, דניאלה ספקטור ו־iogi (יוגב גלוסמן).
גיל בר הדס: יוצר, גיטריסט ומעבד מוסיקלי. הוציא שני אלבומי סולו מוערכים ומושמעים, לצד שיתופי פעולה עם תומר ישעיהו, יהלי סובול, יוגב גלוסמן ועוד.
רוני בר הדס: זמרת־יוצרת, בסיסטית וגיטריסטית. הוציאה שני אלבומי סולו באנגלית ועובדת בימים אלה על אלבום ראשון בעברית.
מתן: זמר יוצר, מפיק וחצוצרן. הוציא אלבום סולו בעברית. מאחוריו שיתופי פעולה עם עלמה גוב, מיקה טל ואסף אמדורסקי לצד רבים אחרים.
שיר פרום: זמרת יוצרת, הוציאה אלבום סולו באנגלית תחת הלייבל Raw Tapes, ועובדת בימים אלה על חומרים נוספים.
