הקליפ שיצר תמיר פיינגולד לדסקל: שילוב מנצח של רגש שמתפוצץ במוזיקה

יובל: הי תמיר, מה קורה. איך אתה בימים אלו?

תמיר: הי יובל, מה שלומך? אני בתקופה טובה מאוד האמת. מבחינה אנרגטית, רוחנית

יובל: מגניב, משמח לשמוע. אנחנו פה כדי לדבר על הקליפ החדש שיצרת ל־changes של יונתן דסקל, ומה אני אגיד לך: וואו. מהפנט. ממש

תמיר: אני מאוד מתרגש מהפרויקט הזה, ומאוד שמח על התגובות הנלהבות שהוא מקבל. אני מקווה שהוא יפגוש כמה שיותר קהל.

ותודה, מרגשת אותי התגובה שלך (:

יובל: טוב תראה, ידעתם עם מי לעבוד, יש פה שילוב מנצח, ואני הכי משוחד לגבי ניית׳ן צ׳יפס וגילי יניב מלהקת בת שבע – הייתי יכול לראות אותם ממשיכים לרקוד בלופ עוד כמה ימים לפחות. וניית׳ן בכלל, יש לו פנים כל כך אקספרסיביות, ושניהם ביחד, והסט, והמצלמה, ותל אביב, ובכלל

תמיר: לגמרי. זה שילוב מנצח. עוד שדסקל התקשר אלי ושלח לי את המוזיקה שהוא רוצה שאצור לה וידאו, ידעתי שזה יהיה מהמם. הוא איש מאוד צנוע שלא מרבה במילים. הרגש שלו מתפוצץ במוזיקה. 

הקשבתי באוזניות והתחלתי לרקוד ברחבי הבית. באותו רגע כבר ידעתי בערך איך זה הולך להראות. דנאי, בת זוג של יונתן, ורקדנית מדהימה בפני עצמה, הציעה את ניית׳ן ואת המסגרת הכללית של מסיבת בית. דסקל דיבר על אווירה אורבנית, כזו שמרגישים בסרטים מהניינטיז

יובל: קיבלת את השיר ואז מה?

תמיר: שמעתי אותו בלופ ולדעתי יום אחרי כבר הגעתי עם תסריט. ניית׳ן הוא פרצוף שישר זורק אותך לקולנוע. הוא אקספרסיבי, מעניין, גיבור אמיתי. אחרי עוד האזנה ועוד אחת, כבר ראיתי את הרגע הזה שהוא מתעורר ומולו נמצאת גילי. התקשרתי לדסקל ואמרתי לו: ״גם גילי תשחק בזה. חייב אותה״. דסקל היה מאוד קשוב ונתן לי המון חופש. שלחנו את התסריט עם הליהוק של שניהם ללייבל הפריזאי שלו – Life and Death Records

ניית׳ן הוא פרצוף שישר זורק אותך לקולנוע. הוא אקספרסיבי, מעניין, גיבור אמיתי. אחרי עוד האזנה ועוד אחת, כבר ראיתי את הרגע הזה שהוא מתעורר ומולו נמצאת גילי. הם פשוט אמנים מדהימים. הם בני זוג. הם גם רוקדים יחד והם זזים כל כך יפה

יובל: יש לי רגע שאלה לגבי השם – Changes: הוא היה שם מהתחלה? דסקל אמר עליו משהו? זו כותרת שיכולה להטעין כל סיפור ב־1,000 משמעויות

תמיר: האמת שזו שאלה טובה. לי אין מושג (: זו כנראה שאלה בשביל דסקל, וזו אכן כותרת בעלת משמעויות רבות. 

אני נוטה להאמין שזו בחירה אינטואטיבית של שם, אולי גם מרמזת על השינוי של דסקל באלבום החדש, ממוזיקה חללית ואטמוספרית שהיא יותר מדיטטיבית למוזיקה באלבום החדש שלוקחת את הסינת׳ והרגש המתפרץ למחוזות של קלאב

יובל: כלומר אם אני מבין נכון כשאתה מקבל את המוזיקה אין לרצועה שם?

תמיר: זה משתנה מיוצר ליוצר. הרבה פעמים דווקא יש שם, וסיפור או איזשהו notion ברור. לפעמים זה שם זמני ואני מגלה יחד עם היוצר את המשמעות. לפעמים זה נשאר תעלומה. 

פה קיבלתי את המוזיקה עם השם, ממש שבועיים וקצת לפני הפרסום של האלבום, של הקליפ, של השיר. השם הזה, דסקל והמוזיקה, אפשרו לנו ללכת עם הבחירות שלנו: עיר, אהבה, תנועה.

יובל: רגע, אני רוצה להבין, מהרגע שבו קיבלת את השיר ועד שהקליפ יצא עברו בסך הכל רק שבועיים?

תמיר: חחחח כן. טיפ טיפה יותר. עבדנו בלחץ של זמן. במין תנופה אנרגטית כזו. ובזמן הקצר הזה שיניתי את התסריט, גייסתי את הצוות הנפלא שלי, רון אורבך המפיק ומיקי ויינרמן הצלם.

ראינו לדעתי עשרות דירות כדי לבחור את האחת הנכונה. עשרות גגות. אני הסתובבתי בעיר כמה ימים להבין איפה הסצנת חיבוק שדמיינתי תצטלם. הספקנו הכל. אפילו כמה חזרות עם גילי וניית׳ן (:

יובל: דיייי. עכשיו אני עוד יותר מתרשם. 

תגיד, איך היה לעבוד גם כסוג של כוריאוגרף? כי לתנועה של הגוף יש חלק משמעותי מאוד בקליפ. מה הדיאלוג שהיה עם גילי וניית׳ן? כמה מזה היה הוראות מדוייקות וכמה אלתור / לסמוך על ההבנה שלהם של המוזיקה והסיפור שאתה רוצה לספר?

תמיר: האמת שכשאני חושב על זה גם אני (: איכשהו הכל עבד בדרך ניסית. כולם התגייסו לפרויקט באופן טוטאלי. לפעמים שמשהו נכון קורה, הוא פשוט קורה – השקיעה ההיסטורית הזו שקיבלנו לסצנת הסיום למשל. לך תבין

יובל: מגניב

תמיר: לגבי הכוריאוגרפיה. אני מניח שיש לי איזה חלום לא ממומש להיות רקדן (: משהו שלעולם לא יקרה כמובן. אבל אני רוקד המון בבית לבד. יצא לי גם לעבוד לפני עם ניית׳ן ורקדנים של בת שבע בפרויקט מהמם של יעל בן עזר, ובאופן כללי אני צרכן די אובססיבי של דימויים – קולנוע, מחול, צילום… אז עשיתי הכנה דיי רצינית לפני. הכנתי רפרנסים לכל סצנה בקליפ. 

השראה גדולה לרעיון הזה, של לדבר על אהבה, על מערכת יחסים בדימויים של גוף, הגיעה מסרטים של לאו קארקס. במיוחד POLA X ו־Mauvais Sang. הניסיון לתפוס את הבנאדם, להפוך לגוף אחד, והאכזבה הזו שבאה בניתוק של הגופים. והרצון, רצון חזק פראי שדוחף אותנו תמיד לנסות. תמיד להמשיך

הניסיון לתפוס את הבנאדם, להפוך לגוף אחד, והאכזבה הזו שבאה בניתוק של הגופים. והרצון, רצון חזק פראי שדוחף אותנו תמיד לנסות. תמיד להמשיך

יובל: ואיך נכנסנו לזה גילי וניית׳ן? 

תמיר: בחזרה צפינו ברפרנסים. דברתי עם ניית׳ן וגילי על התסריט. אנחנו פוגשים אותם בבוקר של אחרי מסיבה פרועה. ניית׳ן קם סהרורי וממהר ללכת אבל גילי ממגנטת אותו, מאטה אותו. המשיכה שלהם, הפחד להתמסר, הם הסיפור. 

ניסינו המון דברים, משהו אלים בהתחלה ואז רגע של רוך, וככה בנינו יחד כוראוגרפיה. כמובן שזו הייתה עבודה פחות מורכבת ממה שזה נשמע כי גילי וניית׳ן הם פשוט אמנים מדהימים. הם בני זוג. הם גם רוקדים יחד והם זזים כל כך יפה. בסט, עם המוניטור עשינו דיוקים. ניסינו ורסיות. אלתורים

יובל כן, לכימיה ביניהם יש גם משקל מכריע בתוצאה הסופית וכמו שאמרתי, מבחינתי זה היה יכול להימשך הרבה מעבר לשלוש דקות. 

בוא נדבר על תל אביב: אמרת שחיפשת עשרות דירות וגגות גם התחנה של הרכבת הקלה נכנסה שם. אני מנסה לחשוב כמה זה היה שונה אם הייתם מצלמים בברלין. או ניו יורק. או כל עיר אחרת לצורך העניין. עד כמה הנוכחות שלה, שבסוף היא די מרומזת, אולי רק למי שמכיר ויודע, חשובה?

תמיר: אני שמח שאתה אומר את זה. החומרים יצאו כל כך יפים. באמת התאפשר לערוך את לזה למשהו ארוך יותר ולמרות זאת, ביקשתי מדסקל לקצר את הטראק כמעט בחצי ולייצר גרסה חדשה לווידאו. כי ידעתי שהצופה חייב לצאת מהחוויה הזו עם טעם של עוד. אם נתפתה ״לאונן״ על החומרים – זה יאבד את הקסם. 

היה לנו מאוד ברור שאנחנו רוצים תחושה של עיר סואנת, רועשת, בלי הפסקה. עם זאת, בתור בנאדם שחי בתל אביב ומכיר כל פינה בה מאוד השתדלתי שזה יראה חדש; קצת כמו לראות את העיר מחדש. 

ההשראות האסטתיות שלנו באמת באו מניו יורק. באופן מאוד ספציפי. וההחלטה בסוף הייתה עיר שהיא אוניברסלית. כרעיון. לכן לא תראה יותר מדי סממנים מוכרים של תל אביב בקליפ. למעט מגדל שלום האגדי בסצנה של הגג

יובל: נייס. מה עוד? נראה לי שדיברנו על (כמעט) הכל. משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת? יהיו עוד קליפים?

תמיר: אנחנו מאוד אוהבים את מה שיצא, בחיבור הזה. אז מתחילים להתבשל עם הרעיון של עוד קליפים. אני מקווה מאוד שכן!