בית היוצר, פליסיטי ברנשטיין יעקבי וסטודיו ראשון בבית בנימיני

שורשים במעמקים | פליסיטי ברנשטיין יעקבי

אוצרת: הדס גלזר

פליסיטי ברנשטיין יעקבי, קרמיקאית עם ניסיון של למעלה מ־50 שנה, פיתחה שפה ייחודית באמצעות השימוש בצבעים, מרקמים ומבנים שמאתגרים את הגבולות המסורתיים של הקדרות. בתערוכת היחיד שלה היא מעמיקה את החקירה המתמשכת בצורות הטבע ואת המשחק הדינמי בין יציבות לתנועה. ביצירותיה, היא משלבת בין אלמנטים של אדמה ומים, ומייצרת דיאלוג מתמשך בין האלמנטים השונים של הטבע.

 בתערוכה מוצגת סדרת כלים המתאפיינים בצורה ייחודית והפוכה כביכול. הכלים בנויים עם בסיסים צרים שהולכים ומתרחבים, ולכן יציבותם עדינה ושברירית. הכלים הפיסוליים נוטים על צידם, וכאשר מתבוננים בהם מזוויות שונות, נחשפים ממדים וצורות בלתי צפויים.

 הטקסטורות שמאפיינות עצים משמשות כהשראה המרכזית לסדרה זו. פליסיטי חוקרת את מסעו של העץ מהשורש ועד לצמרת. קליפת העץ, הגזע והגמישות שלו ממחישים את יכולתו להסתגל לסביבתו, להפגין קושי ורוך, ולהתכופף ולהתפתל סביב מכשולים. בנוסף, פליסיטי שואבת השראה מהחיים התת־ימיים, ומשלבת אלמנטים מנוגדים מעולמות הצומח וקרקעית הים. התנועה היא אלמנט חשוב נוסף בעבודות, מה שמדגיש את היותו של כל כלי גם ארצי וגם ימי, מושרש עמוק באדמה אך פלואידי כמו הים.

 שם התערוכה, ״שורשים במעמקים,״ מבקש להדגיש את החוסן והיציבות שאותם מסמלים העצים: מצד אחד, השורשים מתפשטים עמוק באדמה או בתוך המים, ומצד שני, הצמרת שואפת מעלה. הביטוי מייצג חיבור עמוק בין שמיים וארץ, על אף הקשיים שהסביבה יכולה לייצר. השורשים העמוקים הינם ביטוי ליכולת הישרדות והתחדשות גם בתנאים מאתגרים. דרך יצירותיה, פליסיטי מבקשת להראות כיצד יציבות והתחדשות מתקיימות בד בבד עם שינויים ותנאים סביבתיים קשים.

---

בית היוצר: סיפורו של מפעל קרמיקה ישראלי

אוצרות: רביד רובנר

התערוכה בית היוצר: סיפורו של מפעל קרמיקה ישראלי מציגה את תוצריו של מפעל הקרמיקה הפתח־תקוואי המצליח בית היוצר (1963-1984). ביקור בתערוכה הוא כניסה לקפסולת זמן של ישראליאנה, לימים שבהם מתנות פופולריות לחתונה היו סט קפה כחול־לבן או אריח קיר עם איור של ירושלים העתיקה.

בצמוד לתערוכה יצא לאור הספר ״בית היוצר: עיצוב ישראלי בחמש שפות״, פרי מחקר מרשים שכלל ראיונות עם עשרות עובדים, עבודת ארכיון מקיפה וצילום של מאות יצירות קרמיקה מרהיבות: כלי בית, פסלונים, אריחים, שעונים וגופי תאורה. הספר יצא לאור בסיוע ״בית לאמנות ישראלית״, המכללה האקדמית תל־אביב-יפו; בית בנימיני, המרכז לקרמיקה ישראלית; קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות; משרד התרבות והספורט – מנהל תרבות.

התערוכה מזמינה את הקהל לחוות את העושר הצורני, הצבעוני והעיטורי של בית היוצר, ללמוד על תהליכי היצירה ועל ההשראות לעיצוב הכלים, ובאמצעות אלו להתוודע לתעשיית הקרמיקה הישראלית בראשית דרכה.

אוצרת התערוכה ומחברת הספר היא היסטוריונית העיצוב ד״ר רביד רובנר, נכדתו של מנהל המפעל והארט דיירקטור, אורי רובנר. האוצרות בתערוכה נתמכה על ידי מלגת מחקר מטעם בית לאמנות ישראלית, המכללה האקדמית תל־אביב-יפו.

השקת הספר: שישי, 27.9, 10:00

---

תחנה בזמן 2024

אוצרת: רוית לצר

תערוכה משותפת לבוגרי.ות מלגת סטודיו ראשון 2024: דביר סמואל, מתן שמאי, תמר תיבון. מלגת סטודיו ראשון בבית בנימיני מזמנת הרפתקה מקצועית, אנושית וחומרית. שנת המלגה מאפשרת התמחות והבנה מעמיקה של עבודה בחומר קרמי, מחקר טכנולוגי, ניהול סטודיו ועוד.

החשיפה לתערוכות, לספרייה ולתכנית העיונית, לצד המפגש עם מרצות ומרצי בית הספר ואורחי תכנית שהות אמן, מאפשרת התבוננות ולמידה מעמיקה של אופני הוראה שונים ובחינה של מהלכי חשיבה ויצירה של אמניות ואמנים פעילים בתחום. שנת המלגה שהסתיימה הייתה עשירה ופורייה, בתערוכה מוצג גוף עבודות המסמן תחילתם של תהליכים וכיוונים חדשים ומרתקים.

רישומי כדים / תמר תיבון

דימוי הכד משמש נקודת מוצא לעבודתה של תמר תיבון ואותו היא בוחנת דרך שתי טכניקות בנייה שונות: האחת קבוצת כדים שנוצרה על הגלגל לכדי נפחים עגלגלים וסימטריים, והשנייה מתחקה אחר קווי מתאר הכד דרך בנייה במשטחי חומר. צבע החומר השחור והעיטורים בטכניקות מגוונות קושרים את שתי הסדרות שהשראתן נובעת מכדים יוונים עתיקים, הן מורפולוגית והן מבחינת היחס לעיטור הכד כמספר סיפור.

רות ואני / מתן שמאי

מתן שמאי מחבר בין חומר לרישום ובוחן דרך עבודות החומר קשר אנושי קרוב בין שני אנשים – הוא עצמו ורות כהן, פרופסור לאדריכלות, אמנית וניצולת שואה שאליה התוודע במהלך פרויקט התנדבות שבו לקח חלק בזמן לימודיו בבצלאל. הקשר בין מתן ורות עמוק ומשמעותי, נמשך עד היום ומהווה את ההשראה לעבודותיו בתערוכה: סדרת כלי פורצלן בעבודת גלגל ובעבודת יד שעליהם רישומיה של רות בהדפס ליתוגרפיה. הביטוי הוויזואלי לקשר מתבטא בבחירות בחומר הקרמי, בצבעוניות הרישום והעיטור: צבע מול אי צבע, גסות ועדינות, ישן מול חדש, גס ומחוספס אל מול חלק ומבריק.

מישורים / דביר סמואל

דביר סמואל מחבר בעבודותיו בין הדפסת תלת ממד של חומר קרמי שבה עסק במהלך לימודיו, לבין הידע הקרמי שאותו צבר במהלך שנת מלגת סטודיו ראשון. בעבודותיו מפרק את דימוי הכד לחלקים מודפסים המטופלים בתחמוצות ברזל המשחקות ומדגישות את טקסטורת ההדפסה. דביר משתמש בשפה צורנית דומה גם בגופי האור העשויים פורצלן יצוק, המאפשר שקיפות שמבליטה ומדגישה את מבנה האובייקט.

---

בית בנימיני
העמל 17, תל אביב
שיח גלריה: שישי 25.10, 11:30
נעילה: 2.11