אבן מעמסה: ירושלים הרוחנית שבחלומות, הפיזית שבמציאות והווירטואלית שבענן

יובל: הי נגה, הי אסא. מה שלומכם בימים לא פשוטים אלו, איך הצלחתם להתמודד עם יצירה בתקופה הזו

אסא: הי יובל (: באמת תקופה לא פשוטה ליצירה. אני חושב שלי בהתחלה היה בלוק מאוד רציני, הרגיש מנותק להתעסק ביצירה כשכל העולם קורס. לאט לאט זה השתחרר, גם בעבודה המשותפת של שנינו בסוף היצירה הייתה עוגן, איזה משהו נורמלי כשהכל כל כך לא, וכמובן שכל יצירה עוברת פילטר של המציאות

נגה: על הסרט התחלנו לעבוד לפני שלוש שנים פלוס מינוס, והאתגר היה להמשיך לעבוד עליו בתקופה כזו. לעיתים הרגיש הזוי, אבל אני חושבת שבשביל שנינו זה היה גם איזשהו מפלט. משהו אחר להתעסק בו שנותן קצת רוח להמשיך קדימה

יובל: אני זוכר את תנועת החיות מ־2021, פרויקט הגמר שלכם במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל. מאז פשוט המשכתן לעבוד ביחד? תנו לנו לרגע איזה תקציר הפרקים הקודמים

נגה: נכון. אחרי שעבדנו על הסרט גמר, הרגשנו שהעבודה המשותפת עובדת לנו טוב ושאנחנו נהנים ממנה, ואז עלה רעיון די מהר אחריו לפתח פרויקט חדש משותף.דרך העבודה על הפרויקט החדש, יצא לנו לעשות פרויקטים קטנים יחד שהיו אבני דרך בתהליך

יובל: יפה. בואו נעבור ל״אבן מעמסה״, שנבחר להציג בפסטיבל חיפה הקרוב. כבוד! מאיפה נתחיל?

אסא: תודה תודה! אז אבן מעמסה הוא הסרט החדש שלנו, סרט אנימציה נסיונית שמתעסק במקום של ירושלים הן כמקום פיזי והן כמקום רוחני. הסרט התחיל לפני שלוש שנים כמחקר צורני של ירושלים, נסיון לתעד ולהרכיב סימפוניה אנימטיבית מפטרנים ודוגמאות  בעיר העתיקה. 

עם הזמן הפרויקט התפתח ונוספו אמצעי תיעוד נוספים – הארכיוני שכולל מפות ואיורים עתיקים, והמידול התלת־ממדי שבא לידי ביטוי בתוכנה של חברת סימפלקס, מרחב מדהים שבו כל העיר ממודלת בתלת־ממד

יובל: רגע לפני האנימציה והטכנולוגיה, שאי אפשר להפריד אותה מהאמנות, למה ירושלים? למה מחקר צורני על ירושלים?

נגה: אנחנו שנינו יוצרים שתהליך העבודה שלהם עוסק כמעט תמיד במחקר ובצורה, אני חושבת שזה מה שמוביל אותנו לתוך יצירה. ירושלים היא דמות מאוד משמעותית בחיים של שנינו, אסא הוא ירושלמי מלידה, אני גרתי בעיר שש שנים והיא השפיעה עלינו מאוד. היא עיר אינסופית, אין סוף רעיונות וצורות, וזה היה לנו מאוד מסקרן להתעסק בה

נגה סירוטה: ירושלים היא דמות מאוד משמעותית בחיים של שנינו, אסא הוא ירושלמי מלידה, אני גרתי בעיר שש שנים והיא השפיעה עלינו מאוד. היא עיר אינסופית, אין סוף רעיונות וצורות, וזה היה לנו מאוד מסקרן להתעסק בה

אסא: אני חושב שטכניקת אנימציית הרצפים שבה אנחנו משתמשים בסרט – שדורשת איסוף של חומר והצבה שלו ליצירת תנועה – יש בה אופי תיעודי מאוד. היא גורמת לך לצאת מהסטודיו ולצלם. בגלל שירושלים מקום שיקר לשנינו, החוויה הזו הייתה משמעותית להנעה של כל התהליך

יובל: אז מאיפה מתחילים? מה אפשר לספר על התהליך?

אסא: התהליך היה מאוד לא לינארי. בכללי שיטת העבודה שלנו נטולת סטוריבורד או תסריט, אנחנו נעים כל הזמן בין טסטים צורניים שמגיעים מהבטן לבין מחקר מהשכל כדי להבין את המבנה וההגיון של הסרט. אז כל הזמן נענו בין שני הקטבים האלה.

מהצד של השכל אני יכול לומר שגרתי בירושלים כל חיי עד לפני שלוש שנים ולמדתי עליה בתקופה הזו כל כך הרבה דברים חדשים. מהצד השני היה מגניב שהטסטים הצורניים הולידו פרויקטים צדדיים: הצגנו בתערוכה בגלריה בטדי בירושלים, וגם בשבוע העיצוב בשנה שעברה הצגנו קטעים קצרים מהפרויקט. כל אפשרות כזו נתנה לנו בוסט ומוטיבציה להמשיך לעבר התמונה הגדולה שהיא סרט

נגה: ממש כמו שאסא אומר, לאורך התהליך נזרקים ממקום למקום כל הזמן. אני חושבת שהדבר הראשוני שעשינו היה לצאת עם מצלמה ולשוטט בעיר ולראות מה תופס לנו את העין

יובל: אבל בסוף צריך להיות גם סיפור? ואם כן, עד כמה חשוב הסיפור? כי התוצר הוא סרט שיש לו התחלה, אמצע וסוף

נגה: זו שאלה מאוד טובה שחוזרת אצלנו הרבה ומעסיקה אותנו, אולי לא בהכרח יש לה תשובה אחת. היה קשה לפצח מה הסרט צריך, בגלל שיש לנו רעיון ומחשבה מאחורי העשייה שלנו, היה לנו חשוב שנצליח להעביר אותו לצופה. להבדיל מ״תנועת החיות״, הפעם בחרנו להכניס קול, בעצם דמות, שמלווה ועוטפת את הסרט ומטעינה אותו במשמעות נוספת

אסא: זה לגמרי היה האתגר הגדול של הסרט הזה, איך מעניקים לו עוד משמעות חוץ מוויז׳ואל יפה, בטח כשמדובר בירושלים, מקום שחשוב לנו וגם הכי נפיץ בעולם. הסרט עבר מלא גלגולים של נרטיב ומבנה ובסוף בחרנו בפשטות – דמות עם קול, והירושלים השונות בסרט נפרדות אחת מהשניה ולא מתערבבות, ואני חושב שזו הייתה הבחירה הנכונה ביותר

אסא ריקין: זה לגמרי היה האתגר הגדול של הסרט הזה, איך מעניקים לו עוד משמעות חוץ מוויז׳ואל יפה, בטח כשמדובר בירושלים, מקום שחשוב לנו וגם הכי נפיץ בעולם

יובל: אמרת ירושלים שונות, זה הזמן לספר מה בסוף קורה בסרט… מהן אותן ירושלים שונות ואיך הן באות לידי ביטוי

אסא: הסרט מגלל את קורותיו של מבקר זר ואנונימי שמתאר שלושה ביקורים בעיר ירושלים. הראשונה – העיר של חלומותיו, עיר פנטסטית ואידיאלית, עיר בלי מקום פיזי שמיוצגת בסרט על ידי מפות עתיקות.

העיר השניה שבה הוא מבקר היא העיר הפיזית, עיר של אבן וגבעות. כאן המבקר מתעמת עם הציפיות שלו, מגלה שלא הכל כמו בחלומות. העיר הזו באה לידי ביטוי ברצפים שהזכרנו, באנימציה מהתמונות שאספנו וצילמנו.

לאחר אכזבתו מהעיר הפיזית מגיע המבקר לעיר השלישית – העיר הווירטואלית, ממודלת תלת־ממד בתוכנת סימפלקס. העיר הדמיונית גם היא, נשענת על המציאות פלוס מינוס, ריקה מאנשים ונכונה להתיישר לגחמותיו של המבקר

יובל: בואו נפתח טאב ונדבר על סימפלקס לטובת מי שלא מכיר.ה – מה התכנה עושה ומה היא אפשרה לכן מבחינת אנימציה

נגה: סימפלקס זו תוכנה שמיועדת יותר לעולם האדריכלות והתכנון העירוני. יש לה מרחב תלת־ממדי של ערים בישראל שמאפשר לקבל את התמונה הקרובה ביותר למציאות. הכלים שהתוכנה מספקת נתנו לנו קצת להרגיש כמו אלוהים באיזה שהיא צורה. אפשר להוריד ולהעלות את השמש, לשחק עם מזג האוויר, לרחף בשמיים.

לא ידענו בדיוק מההתחלה מה אנחנו רוצים ממנה, אבל הרגשנו שהיא כמו מגרש משחקים, עם איזו נראות אסתטית שמאוד אהבנו, שקוראת לנו לחקור אותה. בעצם הקיום של העיר ירושלים במרחב וירטואלי, בצורה כזו שכל כך תואמת למציאות, התאימה לנו גם בצורה ויזואלית וגם בצורה רעיונית

יובל: ויזואלית אני יכול להבין, מאוד מרשים מה שקורה בסרט מבחינת האנימציה והוויז׳ואל שנבנה שם, אבל מעניין אותי איך אתם רואים החיבור הרעיוני, מהמציאות הקשוחה למרחב הווירטואלי (ובמקרה הזה גם הקולנועי)

אסא: העיר הווירטואלית היא סוג של מפלט. ירושלים היא סיר לחץ שמבעבע תמיד, בתוך התוכנה שקט, אתה לבד ואתה המלך. היא כמובן מאבדת את כל מה שהופך אותה למה שהיא, וזו בדיוק הכוונה שלנו בסרט. המבקר החיצוני שכמה לירושלים שאיננה באמת, מקבל עיר בהזמנה.

אני יכול לומר שברמה האישית, היו תקופות בעבודה על הסרט שהייתי מסתובב כל כך הרבה בעיר הווירטואלית, שבביקורים בירושלים האמיתית הייתי מסתחרר. הפער בין המציאות לבין ה־uncanny valley של התוכנה מאוד מבלבל

נגה: זה גם אולי באיזשהו אופן הצצה לאחד מתסריטי העתיד הדיסטופי שמאיימים עלינו. היכולת להסתובב בעולם מבלי לצאת מהבית, ללא אינטרקציה אנושית אמיתית

יובל: ומי אם לא ירושלים היא מקום לבדוק את זה…

מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתם לפני שנפרדים?

אסא: חשוב להזכיר את האנשים שהיו חלק מהתהליך ובלעדיהם זה לא היה קורה: המפיקה שלנו רוני שלו, חברתנו היקרה; יהוא ירון שעשה לנו את המוזיקה ונתן לסרט פשוט עוד רמה שלא הייתה שם לפני; אוסי ולד האלופה שליוותה את כל התהליך מהתחלה ועד הסוף

---

פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
תחרות הקולנוע הישראלי הקצר
מקבץ קצרים – אנימציה