גן המדע במכון ויצמן: ״מסע שבו אפשר לבלות שעה וחצי ולעבור רק 30 מטרים״

יובל: הי אמיר, מה שלומך בימים אלו? איך אתה מצליח להישאר שפוי

אמיר: הי. האמת שקשה מאוד. המחשבה על החטופים לא מרפה והמדינה נראית במסלול ברור לדיקטטורה ולהתפרקות. מנסה להוסיף יופי לעולם תוך כדי וחושב הרבה על היום שאחרי. שלא ברור מה הוא יהיה ומתי…

יובל: כן. בהחלט לא ברור מה ומתי, אבל אהבתי את מנסה להוסיף יופי לעולם, ועל זה גם נדבר – גן המדע החדש במכון ויצמן, שהושק בקיץ האחרון (אפרופו מתי וציר זמן זה נראה לפני 17 שנה בערך הקיץ האחרון). מה היה תפקידך בכוח?

אמיר: היו לי כמה תפקידים. מנכ״לית מכון דוידסון פנתה אלי לפני חמש וחצי שנים. לפני הקורונה… והזמינה אותי לנהל את הפרויקט בדגש על תוכן. בסופו של דבר זכיתי להיות שותף להקמת מוזיאון מחדש.

הייתי האוצר הראשי, ניהלתי את הפרויקט, יצרתי את המוצגים, ריכזתי את הפרוגרמה בעזרת צוות גדול ונפלא ועשיתי מעין עיצוב־על של המוזיאון – הן מבחינת חווית המבקר, התשתיות, התכנון וכו׳. הפרויקט אגב לא הסתיים. הגן אמנם נפתח הקיץ וזו חגיגה שלמה, אבל אני מקווה שבעוד שנתיים יעמוד כבר אולם תערוכות ממוזג וחדש שישלים את המוזיאון שרובו חוץ אבל יהיה לו גם לא מעט פנים. שאספר קצת על הצוות?

יובל: כן 😇

אמיר: אני פועל בעולם תחת השם פאסט מיוזיק, שפעם הייתה חברה למוזיקה אלטרנטיבית והיום עוסקת בעיקר בתכנון ובניה של סביבות אינטראקטיביות אמנותיות. בחברה יש היום 12 עובדים שכולם אמנים מולטי־דיסציפלינריים. יש לנו אמני ברזל ואדריכלים, מייקרים, מוזיקאים ומתכנתים. הצוות הזה עובד כבר שלוש שנים על הגן ובנה דברים נפלאים.

יחד איתנו עבדו כמובן אנשי התוכן של מכון דוידסון על הצד המדעי, חברת צור־וולף מתכנני הנוף שממש השתלבו בתכנון, אדריכלי הבניין קנפו כלימור, אנשי בינוי ועוד. שווה יהיה לספר על אמנים מהעולם שהשתתפו. סך הכל עבודה של למעלה מ־50 אמנים ומתכננים תרמו לפרויקט

יובל: וואו. 50. אבל רגע לפני, עוד חידוד – אני באתי לדבר על גן מדע ואתה אמרת מוזיאון. איזה מוזיאון יהיה שם בסוף?

המתחמים הם מעין גלריות בחוץ, שביניהן קירות בלתי נראים או שעשויים צמחייה. בכל אחת מהן דחוס תוכן מעולם עיצוב אמנותי, חווייתי ותוכני אחר. ומה שמתקבל בסוף בגן הוא מסע שבו אפשר לבלות שעה וחצי ולעבור רק 30 מטרים

אמיר: אוקי. אז גן המדע על שם קלור במכון ויצמן הוא מוזיאון מדע מוכר, אחד מארבעת מוזיאוני המדע המוכרים בישראל על ידי משרד התרבות. הרעיון שלו הוא שרובו מתקיים באוויר הפתוח, דבר שנחשב פורץ דרך ואף זכה בפרסים בינלאומיים כשהוא נפתח לפני 25 שנה.

המקום התדרדר מכל מיני סיבות, בעיקר כי לא היה בו כוח אדם מוזיאלי מקצועי באופן רציף שדאג להמשך התפתחות והתייחסות לאוסף שלו. ולפני שש שנים החליטו במכון דוידסון המנהל אותו ובמכון ויצמן לשפץ ולהחיות את המקום.

את האוסף המקורי שימרנו ככל הניתן, הקמנו מוצגים ברחבי מכון דוידסון ותכננו מחדש איך אמור להראות מוזיאון מדע באוויר הפתוח היום

יובל: או. עכשיו אפשר לדבר על הדבר עצמו: איך באמת?

אמיר: זו היתה המשימה העיקרית שלי: להבין מה המשמעות של הצירוף המוזר והמעניין הזה של מוזיאון עם גן ועם מדע, במיוחד שהמקורות של המוזיאון הזה אינם של מוזיאון אוספים אלא של מוזיאון אינטראקטיבי. גן המדע נבנה על תפיסת העולם שהביא האקספלורטוריום מסן פרנסיסקו – מעין מעבדת חקר אינטראקטיבית.

יש הרבה שכבות לענין. קודם כל זה מוזיאון חוץ אבל להבדיל ממוזיאוני חוץ אחרים הוא בסך הכל גן של 10 דונם. ומצד שני דמיינתי מקום מאוד עשיר בתוכן.

אז הדימוי של מוזיאון ותוכן עשיר במקום צפוף מתבטא במתחמים שהם מעין גלריות בחוץ, שביניהן קירות בלתי נראים או שעשויים צמחייה. בכל אחת מהן דחוס תוכן מעולם עיצוב אמנותי, חווייתי ותוכני אחר. ומה שמתקבל בסוף בגן הוא מסע שבו אפשר לבלות שעה וחצי ולעבור רק 30 מטרים.

אז גלריות בחוץ, ואחר כך תשתיות להתפתחות עתידית. בכל מתחם יש חשיבה על מודולריות והתפתחות עתידית. במתחם אחד זה פיגום שיכול להיבנות לגובה. ובמתחם אחר זה סיסטם תצוגה בקירות שניתן להחליף ולהוסיף עוד ועוד. אחד הדברים הכי חשובים במוזיאון זה היכולת להיות דינמי ולזמן למבקרים/משתתפים בכל פעם נושא אחר והסתכלות אחרת. הפחד הכי גדול שלי, עד היום, שינהגו במקום כמרכז מבקרים ולא כמקום שחייב להתפתח ולהשתנות כל הזמן

יובל: בוא תתן כמה דוגמאות קונקרטיות?

אמיר: אם זה מוזיאון מדע בחוץ אז צריך לחבר את העולם של החוץ אל האמנות ואל המדע. מים, גשם, רוח, שמש, חי, צומח, חקרנו את כל אלו וחיפשנו את הביטוי שלהם בגן המדע. היופי בתהליך כזה הוא שהטבע מוביל אותך, וההתבוננות בטבע היא מה שהמדען עושה ומה שהומנות עושה.

לשמחתי גם התהליך הזה הביא את הנושאים של גן המדע למקום שהוא נכון גם עבור מכון דוידסון לחינוך מדעי שאמון על המוזיאון. אם בעבר הגן הקודם הציע כמעט רק מוצגי פיזיקה, החקר של הטבע זימן נגיעה בביולוגיה, כימיה, סביבה ונושאים מגוונים שמתאימים לחינוך מדעי לא פחות.

בכל התהליך עלו כל הזמן מים: כנוזל זורם, בחומר משקף, כבסיס לחי ולצומח וגם מבחינת חווית המבקר – אין יפה מלראות מים ואין כיף, במדינה חמה כמו שלנו, מלטבול ולגעת במים

יובל: אז מה קורה שם? מה רואים? מה עושים?

אמיר: אז בזכות המשחקיות שאנחנו מחפשים בגינת משחקים נולד עולם של תנועה עם מכונה עצומה של כדורים שנעים ממקום למקום בעזרת המשתתפים, מייצרים מוזיקה ולצידם משחקי מים שאותם אנו שואבים ומפעילים גלגלי מים. במחשבה על שבירת האור נולד קליידוסקופ שהוא מגדל בגובה 10 מטר ומנהרת מראות מאוריגמי. לצידם נוצר ענן עצום מטיפות מים.

עולם החי מיוצג על ידי פסל גוף אדם בגובה 12 מטרים שאליו המבקרים מטפסים ומפעילים מערכות בגוף – מנפחים ריאות, מפעילים לב ענק ומזיזים אצבעות. במתחם שעוסק בכדור הארץ וקיימות יש מבנה במבוק עצום ויפיפה שבנינו ותכננו יחד עם חברה ממקסיקו ופועלים ממקומות שונים בדרום אמריקה.

כל הזמן ניקר בי המשפט של תאלס איש מילטוס – הכל מים.

תאלס נחשב לפילוסוף הראשון של התרבות היוונית האתיקה והוא חיפש מה עומד מאחורי הדברים. בסוף הוא מצא את הדבר האחד – מים. הוא זיהה מים בנשימה, ובצמחים, מים באים מהשמיים ומחזיקים (כך חשב) את האדמה. הוא גר ליד הים. 

אהבתי מאוד את נקודת המבט התמימה אבל הפילוסופית הזו ובחרתי בה לסיפור האוצרותי של הגן והמתחמים – נקודת מבט והסתכלות כל פעם מכיוון אחר על העולם עם השאלה האם זה הכל? האם הכול תנועה? האם הכול קוד? האם הכל זה הצומח וכו׳. שמונה מתחמים כאלו

יובל: אתה מתאר פה משהו מאוד משחקי, מאוד חוויתי, ואני תוהה מה נשאר מכל זה אחרי זה אצל המבקרים הצעירים. עד כמה זה צריך להיות חינוכי ודידקטי? מה ההבדל בסוף בין זה לעוד theme park? איך מצליחים לא ליפול לבור הזה?

המקום לא ״מתיילד״ או מתחנף, ואני מאמין שקהל מכל הסוגים הגילאים ורקעים, כשהוא מגיע למוזיאון שכבר מהלובי שלו הכל מוקפד ומלא באמנות ובמדע, עובר בסוף חוויה שיש לה משמעות. שכלית, רגשית, במודע או לא

אמיר: השאלה שלך מעולה והיא נכונה גם כשהולכים לראות חדרי אינפיניטי של קוסמה, מראה של אניש קאפור או פרחים של צדוק בן דוד. אני חושב שהבור הזה הוא תלוי בנו כאמנים אבל גם במתבונן. לא? כל המתחמים מספקים משהו עמוק ליד אינגייג׳מנט. יש דברים משחקיים והמון הצעות לנקודות מבט. אבל יש גם הבעה עיצובית ואמנותית אמיתית. 

המקום לא ״מתיילד״ או מתחנף, ואני מאמין שקהל מכל הסוגים הגילאים ורקעים, כשהוא מגיע למוזיאון שכבר מהלובי שלו הכל מוקפד ומלא באמנות ובמדע, עובר בסוף חוויה שיש לה משמעות. שכלית, רגשית, במודע או לא. בסוף התפקיד שלנו הוא להציע. לא כל אחד יקבל את ההצעה אותו דבר 🙂

זה מזכיר לי את הראיון עם קלדר שהקרינו בתערוכה של העבודות שלו במוזיאון תל אביב. קלדר הרי היה האמן האינטראקטיבי המודרני הראשון. הוא סיפר כמה היה חשוב לו המשחקיות ולהתבונן ביצירות ובתנועה בחלל. 

הסדרנים לא נתנו למבקרים לגעת, כי אז זה גן משחקים, ואיך הוא היה צריך להישאר כל הזמן בתערוכה כדי לצעוק עליהם שיתנו לאנשים לגעת 🙂

יובל: אהבתי

אמיר: יש עקרונות בתכנון שמזמנים בהחלט אינטראקציה כזו. בסביבות שאני בונה חשוב לי מאוד תמיד לייצר דינמיקה בין אנשים; גם ברמה האישית וגם ברמה קבוצתית. גם אם מסתכלים על מוזיאון מדע כמקום חינוכי. שיח שנוצר במשפחה או קבוצה שעשתה משהו ביחד הוא שיח מעניין שמייצר שינוי ולמידה.

לכן יש מכונת מוזיקה ענקית צריך לפחות שני אנשים על מנת להפעיל אותה, יש קסילופון שחייבים כמה אנשים כדי להשתלט על כל התווים ולייצר מוזיקה. במוצג של הקוד אפשר לעבוד טוב יותר קבוצתית ולעשות עבודת וידאו ומוזיקה ואפילו תכנות של המזרקה של הגן.

הדינמיקה של המשתתפים חשובה כל כך במרחב עד שלפעמים אני מדמיין את המקום ללא מוצגים ורק מסתכל על האנשים כאילו הם נעים על גרין סקרין. הדינמיקה ביניהם, החיוך, מבטים, עזרה אחד לשניה, התנועה שהם מייצרים הם הדברים שהכי מעניינים אותי.

לכן הגן יפה מאוד בלי אף אחד, אבל כמעט שום דבר שם לא יעבוד ללא התערבות של משתתפים. אפילו מזרקה שעלתה מיליונים לא תעבוד כך סתם, מישהו יצטרך לתכנת אותה. ואם הוא יעזוב אותה אז היא שוב תפסיק עד שתבוא מישהי אחרת ותעשה משהו משלה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

אמיר: זה פרויקט יוצא דופן. הנהלת מכון ויצמן גייסה למעלה מ־100 מיליון שקל לבנייה מחדש של מוזיאון גן המדע. כל פתיחה של מוזיאון חדש בישראל זו חגיגה גדולה לשוחרי אמנות, אדריכלות, עיצוב ובמקרה הזה גם לשוחרי מדע. 

המוזיאון הזה יקיים אירוע תרבות לקהלים שונים ויהיה מקום ביקור משמעותי במכון ויצמן. אני מקווה שזו רק ההתחלה של מקום שאני מאמין שיהיה לאחד ממוזיאוני המדע האיכותיים בעולם. במדינה שבה מוזיאונים אינם בסדרי עדיפויות ממשלתי זה נפלא ומרגש שיש גופים שמוכנים לעשות את ההשקעה הזו ולפתח את אוצרות התרבות של ישראל. זה דבר אדיר בעיני