ליברלי־ויראלי: רן הר נבו והשנה שהיתה ל״יאללה תקווה״

כשרן הר נבו שב ארצה בשנת 2021, אחרי 14 שנים בארצות הברית, הוא לא תיאר לעצמו שכעבור שנתיים ימצא את עצמו עוסק בעיקר בדבר אחד: מחאה. וליתר דיוק: בנייה של תשתית דיגיטלית למחאה. את ״יאללה תקווה״ הוא הקים בפברואר 2023, והיום מדובר בפלטפורמה עם מאות אלפי עוקבים – בקבוצות הווטסאפ וברשתות החברתיות, שמעלה בין 3-5 סרטונים ביום שמטרתם להוות מדיה אקטיביסטית, שמסבירה ומעודדת לפעול.

״וידיאו הוא הפורמט היחידי היום שיש לו אימפקט״, הוא אומר. ״אני הרבה שנים כותב על מותה של התקשורת בישראל, שמזמן כבר לא ממלאת את תפקידה כשומרת הסף של הדמוקרטיה. התקשורת היא מסחרית והיא מוחזקת על ידי טייקונים והיא עושה בעיקר מה שאנחנו קוראים אינפוטיימנט (infotainment). היא לא תציל אותנו״.

במהלך אותן 14 שנים שחי בארצות הברית למד הר נבו את התחום מקרוב. בשנת 2006 ייסד עם חנן לשובר וטל סימנטוב את חברת 5min שעסקה בתוכן וידיאו ובשנת 2010 נמכרה לענקית התקשורת האמריקאית AOL – שבה שימש הר נבו סגן נשיא ומנהל תחום הווידיאו. בהמשך הקים וניהל חברות נוספות.

״כשחזרתי לארץ התחלתי לגבש סטארט־אפ בתחום התזונה, אבל זה היה עוד בשלבים ראשוניים מאוד. כשראיתי את גודל הזוועה עם אותו נאום ראשון של יריב לוין, היה לי ברור שיש פה אירוע מז׳ורי שחייבים שהציבור יבין אותו. הרגשתי שאני יכול לתת חזרה מהידע שלי לשוק, שהוא מאוד מנוון.

אנחנו ממלאים חור. המטרה היתה לתווך למחנה הליברלי בישראל את עוצמת האירוע שנקרא המהפכה המשפטית. לא חשבנו שאנחנו באים להרבה זמן. חשבנו שחודשיים־שלושה וזה מאחורינו

״ישראל היא מדינה קטנה ואין באמת דרך אמיתית לבנות פה עסקים שמתפרנסים מתוכן. מה שנוצר הוא ריקבון קראייטיבי, כי האנשים הבאמת מוכשרים הם לא אלה שמנהלים את הדברים. מי שמנהל אלה חברות התקשורת הגדולות.

״מי שרוכש את חברות התקשורת האלה עושה את זה בשביל להתקרב לשלטון, אלה יחסי הון־שלטון ברמות הכי גבוהות שלהם. לכן, היה ברור לי שאלה הם לא האנשים שיתווכו את האסון הזה שהחבורה הזאת באה להביא עלינו״.

בשלב ראשון גייס הר נבו כמה מאות אלפי שקלים, פנה לאסף שפיר (״מספר אחד בארץ בלהבין תוכן לאינטרנט״) והשניים התחילו לעבוד בלייצר תוכן, אבל גם לייצר דיסטריביושן (כלומר, הפצה). ״אנחנו ממלאים חור. המטרה היתה לתווך למחנה הליברלי בישראל את עוצמת האירוע שנקרא המהפכה המשפטית. לא חשבנו שאנחנו באים להרבה זמן. חשבנו שחודשיים־שלושה וזה מאחורינו״.

התיווך, כאמור, נעשה בשפה של וידיאו. ״בלא מעט אלמנטים אנחנו עדיין מתקיימים בעולם הישן, שבו פריים טיים הוא מה שקובע. הפריים טיים של האינטרנט הוא כפתור ה־share, ומי שלא יודע לייצר תוכן שאנשים משתפים – לא קיים. הבעיה של הליברליזם בעולם בכלל ובישראל בפרט הוא שאנחנו לא יודעים איך לתווך את הרעיונות שלנו בצורה שהופכת להיות ויראלית, בעוד ששנאה וקונספירציה הן הדלק שעליו הרשתות החברתיות פועלות.

״האירוע מבחינתנו הוא לקחת סיפורים מורכבים ולהפוך אותם למה אני קורא ליברלי־ויראלי. אפשר לראות את זה לדוגמה בסרטון שעשינו על הבחירות ללשכת עורכי הדין, לכאורה נושא משעמם, שזכה לשני מיליון צפיות; או בכניסה של פולין והונגריה לשיח על דמוקרטיה שזה משהו שאנחנו התחלנו.

״עכשיו אנחנו מצלמים סרטון על הורדת דירוג האשראי שאני לא בטוח שאנשים פה מבינים את המשמעות של זה, ותכף תצא מכונת הרעל שתסביר שזה בגלל המלחמה. החשיבה היא איך לעשות את זה ויראלי, מעניין. לא איזה כלכלן שמייבש את הנשמה. אלה כן תכנים שנגעו בהם לפני כן, אבל לא בצורה שמותאמת לאיך מדברים ב־2024״.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Yalla Tikva (@yallatikva)

איך מדברים ב־2024?

״אנחנו מנסים לפצח את הקוד של הליברלי־ויראלי ולשכלל אותו, ללא תקציב (אבל זה עדיין זול יותר מלהקים ערוץ טלוויזיה). צריך ללמוד את השפה. שפת הטיקטוק היא לא שפת הטוויטר. בטיקטוק צריך לאמלק את האירוע בחמש השניות הראשונות אחרת אין טעם.

״לא המצאתי כלום. ככה בונים היום חברות מדיה בארצות הברית לדוגמה. אבל פה, בגלל שהכל מנוון כלכלית, אנחנו עדיין תקועים עם ערוץ 12 וערוץ 14. אנחנו לא מנסים לחקות את הטלוויזיה. יש איתנו עיתונאים, ועורכים, וצלמים ואנשי שטח. אבל בתוכן למובייל המהות היא הסיפור ולא האיכות של העריכה״.

מה קרה ב־7 באוקטובר?

״בהתחלה הענקנו את הדיסטריביושן שלנו ליוזמות שונות שניסו לסייע. כמו שאחים לנשק עשו חמ״ל פיזי – אנחנו עשינו חמ״ל דיגיטלי. אף אחד לא דמיין שהממשלה הזאת, גם במלחמה, תמשיך לעשות את מה שהיא עושה. אנחנו מדיה אקטיביסטית, ולכן גם הגיוס לטובת הרבה קמפיינים שעלו נגד הממשלה – נעשה דרך יאללה תקווה. קמפיין של שלטי חוצות במיליוני שקלים, שלטים על יותר מאלף אוטובוסים.

״לא באנו להיות מאוזנים. אנחנו עוזרים למי שברחובות להודיע על קיומם, לחדד את המסרים שלהם. אנחנו אאוטלט שמסייע למי שצריך הפצה ולא יקבל אותה מתקשורת מקורנפת״.

אתם שותפים באיזשהו אופן במאבק לשחרור החטופים?

״יאללה תקווה תמיד תעניק את הפיד שלה לכל דבר שמשפחות החטופים ירצו לעשות, אנחנו מעניקים להם את התשתית הזו מתי שהם רוצים. בגלל שבצד השני יש מכונת רעל, אני משתדל רק לתת להם תשתית ולא לצבוע להם את המאבק, כדי לא להזיק להם״.

לפרוץ את האוטומט

לפני כחצי שנה השיקה יאללה תקווה גם את עם ישראל חי, פודקאסט שמגיש הר נבו יחד עם השחקנית מעין לאוב. ״כשהכרתי את מעין חשבתי שאנחנו יכולים לתת טייק מעניין משלנו על מה שקורה פה, וכך להכנס גם לעולם האודיו ולא רק לעולם הווידיאו. זה לא עולם רחב אבל הוא זול, והפודקאסט כנגד כל הציפיות מצליח מהרגע הראשון שלו בטירוף ובאופן כמעט קבוע נמצא בין חמשת המואזנים ביותר בארץ.

״הדבר היפה שקרה עם הפודקאסט הוא שאנחנו מגיעים להרבה קהלים שהם לא הקהל האוטומטי שלנו בשוטף. בעולם המקוטב שאנחנו חיים בו גם צריכת האינפורמציה היא מקוטבת, והפודקאסט הצליח לפרוץ קצת את האוטומט. התגובות אליו הן רגשיות בצורה קיצונית. בגלל שהתקשורת המסורתית אצלנו היא עדיין במרכז, הרבה אנשים מודים לנו כי רק ככה הם מבינים שהם רואים נכון את מה שהם רואים. אנחנו מאשרים להם שהם לא מטורפים״.

״הסיבה שיאללה תקווה מצליחה שהיא שכבר הרבה מאוד שנים לא היה פה קול שלא מתנצל, לא מנסה להיות מאוזן, שנותן קול למחנה הזה שהתעורר לפני שנתיים ואף אחד לא מדבר בשמו. עדיין יש שאומרים שהתקשורת הישראלית היא שמאלנית. יכול להיות שהיא היתה פעם. היום זה אחד השקרים הגדולים״.

בטח אני לא הראשונה לשאול – מה עם להיכנס לפוליטיקה?

״לא. אני חושב שהבעיה הגדולה של המחנה שלנו היא היעדר התשתיות. גם אם אכנס עכשיו לפוליטיקה ואז מישהו מאותם אנשי תקשורת הון־שלטון לא יחבב אותי – אני אמצא את עצמי מהר מאוד בחוץ. ראינו לא מעט אנשים מוכשרים כאלה נופלים בשנים האחרונות.

״הבעיה שלנו היא שאין לנו תשתיות. לא בתחום החינוך, לא בתחום הטכנולוגיה ולא בתחום התקשורת. אם יש משהו שיכול לעורר שינוי – הוא לבנות פה תשתיות. אנחנו עושים את זה בתחום מסוים ויש כאלה שמנסים לעשות את זה בתחומים אחרים.

״לזכותו של הימין המשיחי המטורלל ייאמר שהם הצליחו לבנות תשתיות. הם התחילו וניסו להתנחל בלבבות וכשהם לא הצליחו הם הלכו להתנחל בבירוקרטיה ובתקשורת. הם בנו תשתיות שהיום רובן כבר ממומנות על ידי המדינה. כשנכנסתי למחאה, זה היה הדבר הראשון שבלט לי לעין. שאפילו בדברים הבסיסיים ביותר האלה – אנחנו הרבה מאחור. ובלי זה אין לנו סיכוי״.

אתה אופטימי?

״אני אופטימי בגדול. אני חושב שהבחירות הבאות הן האירוע שצריך עכשיו להתכוונן לקראתו, וצריך שהן יקרו כמה שיותר מהר. מה שהמחאה הצליחה לייצר שהוא חסר תקדים הוא לאו דווקא מנהיגים אלא את התשתית; את היכולת שלנו להודיע היום על משהו למאות אלפי אנשים באותו הרגע והם יחליטו אם הם מצטרפים או לא.

״אבל אנחנו נמצאים באירוע שהסוף שלו יכתיב הרבה מאוד דברים, ואם נתניהו וחבורתו יקחו גם את הבחירות הבאות, תהיה לנו בעיה גדולה״.

כשחזרת מארצות הברית חשבת שזה מה שתמצא את עצמך עושה שלוש שנים אחר כך?

״ממש ממש לא. אבל אם אתה ישראלי ונולדת פה, הקהילה שיש פה היא משהו שאין לה תחליף״.