הקרב על משטרת שדרות: דגם קטן, גיבורים גדולים

הסרט התיעודי ״הקרב על משטרת שדרות״ שישודר בכאן 11 ביום ראשון הקרוב (27.10) מגולל את אחד הקרבות הסוערים שהתרחשו ב־7 באוקטובר – קרב שנמשך 25 שעות – סיפור גבורה והקרבה של שוטרים ושוטרות שמנעו בגופם טבח המוני בעיר. סיפור הקרב משוחזר, בין היתר, באמצעות דגם מוקטן של תחנת המשטרה שנבנה במיוחד לצילומים על ידי יעל קומורובסקי, גיא בן דרור ושי אהרון.

״כל אחד מאיתנו מגיע מתחום אחר״, מספרת קומורובסקי. ״גיא (שהוא גם בן זוגי) מגיע מעיצוב פנים ואדריכלות, שי עוסק ביצירת מיניאטורות ואני עושה עיצוב וניהול אמנותי לסדרות טלוויזיה, אבל גם מיניאטורות ובנייה של סטים קטנים. כשפנו אליי מהפקת הסרט גייסתי את שניהם לטובת עבודה משותפת על הפרויקט. המטרה היתה ליצור מודל ריאליסטי, שיעניק תחושה אמיתית לחלוטין״.

״הדבר הראשון שעשינו היה לנסוע לשדרות, עיר שלא ביקרנו בה לפני כן. היום יש שם אנדרטה, אבל כשהגענו בחודש אפריל עוד עמדה שם חנוכיה, כנראה מחנוכה האחרון. רצינו להבין מה רואים בשטח, להביט מתוך הזווית של השכנים, לראות את העמודים של המבנה שנותרו ובעיקר לקבל את התחושה של המקום.

״העיר עוד היתה נטושה לגמרי, עם סימני ירי ורקטות בכל מקום. הופתענו לראות איך בכל מקום יש מיגונית. אפילו בגן שעשועים יש 2-3 מיגוניות. הופתענו גם לגלות עד כמה זו עיר דתית. גם רבים מהשוטרים ששירתו בתחנה הם דתיים״.

גיא בן דרור: ״הבנו שאנחנו צריכים לייצר מבנה שהוא חצי שקוף, שאפשר לראות את הקרביים שלו. זה אומר שכל המודל צריך להיות בר־פירוק, כזה שאפשר לפרק כל פעם חלק אחר ממנו ולצלם את מה שהתרחש בפנים״

בגלל שלא נותר הרבה מהמבנה עצמו אחרי הקרב, הסיור בשטח לא הספיק בשום צורה כדי לשחזר את התחנה. השלושה יצאו לעבודת בילוש שכללה בין השאר שימוש בגוגל סטריט ויו, אפליקציה של צילומי רחפנים, שימוש בתמונות שהועלו לפייסבוק במהלך השנים מהתחנה, קבלת תכניות מהעירייה והמשטרה (שלא היו לגמרי מעודכנות) שיחות עם האדריכלים שתכננו את המבנה ושיחות עם שוטרים ששירתו בתחנה במהלך השנים.

״להשלמת התמונה שלחו לנו שוטרי התחנה תמונות שצילמו במקום, כך ידענו איזה סוג של רצפה היה בתחנה, איך נראתה התקרה, ריהוט ואפילו מה היה תלוי על לוחות השעם במשרדים״. ברגע שקיבלו תמונה ברורה יחסית, הם יצאו לעבודה של בניית המודל.

״בחרנו לעבוד מהבית״, מספר בן דרור. ״היו לנו בסך הכל 70 יום לעשות את זה, והיינו זקוקים למקום שיאפשר לנו לנהל את המשפחה במקביל. הבאנו הביתה מכונות, מדפסות וציוד ואחרי שסיימנו את שלב הפענוח, התחלנו להבין מי בינינו יעשה מה״. ״אנחנו לא עובדים ביחד בשוטף״, אומרת קומורובסקי. ״זה קורה מדי פעם, אבל הפעם גם צירפנו אלינו עוד מישהו אז הדינמיקה השתנתה״.

הם הגיבורים

המודל שבנו השלושה הוא בגודל כ־2.4 על 1.2 מ״ר, ובנייתו ארכה כשבעה שבועות, כשהשלושה עבדו בממוצע 14 שעות ביום. ״בשלב התכנון מול ההפקה הבנו שאנחנו צריכים לייצר מבנה חצי שקוף, שאפשר לראות את הקרביים שלו״, מסביר בן דרור.

״זה אומר שכל המודל צריך להיות בר־פירוק, כזה שאפשר לפרק כל פעם חלק אחר ממנו ולצלם את מה שהתרחש בפנים. זה עקרונית מה שהכתיב את סדר הצילום של הסצנות, למרות שגם במהלך הצילומים היינו צריכים להרכיב ולפרק חלקים מסוימים מחדש״.

ממה הוא עשוי?

״מהמון חומרים״, אומר בן דרור. ״סוגים שונים של פלסטיק והדפסות – דו־ממד ותלת־ממד, חיתוך בלייזר, MDF, פח, חומרים סינתטיים וחומרים אורגניים כמו דשא. מדובר במיניאטורות, וכדי להבין את הרזולוציות הקטנות שאליהן ירדנו אפשר לדוגמה לספר שדגם של לפטופ שמונח על אחד השולחנות בתחנה הוא בגודל ציפורן בזרת. יצרנו טלפונים מיניאטוריים, מסמכים, קלסרים, מזגנים, כבלים של חשמל. הכל בצורה כמה שיותר היפר־ריאליסטית״.

איך היו עבורכם השיחות עם השוטרים שהיו במקום?

״מבחינתי אחד החלקים הכי מפתיעים בעבודה על הפרויקט הזה היה שהוא שינה את ההסתכלות שלי על שוטרים״, אומרת קומורובסקי. ״עד כה הם היו בעיקר כאלה שעצרו אותי על עברות תנועה. באירוע הזה הבנו עד כמה הם הגיבורים. חלקם היו ממש בתוך הקרב וחלקם ניהלו אותו מבחוץ. הייתי בהלם מהכוחות שיש לאנשים ברגעים מסוימים בחיים, ומהדרך שבה כל אחד מגיב אחרת״.

יעל קומורובסקי: ״הרגשתי בפעם הראשונה את הערך המוסף למה שאני עושה. הטלוויזיה היא הרבה בידור, והדבר הזה הוא הרבה מעבר לשעשוע לצופה״

״אלה הם גיבורים שהם אנשים יחסית אנונימיים״, מוסיף בן דרור, ״אבל ברגע שהם נפגשו איתנו ועם אנשי הפקת הסרט וסיפרו את הסיפורים שלהם, ירדו להם עוד אסימונים לגבי המציאות הקשה של האירוע הזה. זה הפך את הסיפורים שלהם להרבה יותר מדויקים וגם סייע לנו בתכנון של המודל״.

אחד האתגרים המאתגרים היה להוציא את המודל מהבית. ״זה היה גדול ומורכב, ובסוף לא היתה ברירה אלא לפרק אותו ולבנות אותו מחדש בלוקיישן של הצילומים״.

חלק מהשוטרים היו גם נוכחים בצילומים עצמם, שהתקיימו בחודש יוני. ״הם הופתעו מהדיוק של המודל״, אומרת קומורובסקי. ״כל אחד מהם מצא איזו פינה שהזדהה איתה במיוחד, אם זו החצר של התחנה ששם היו מקיימים מסיבות וימי הולדת או חדרים אחרים בתחנה. בגלל שהמבנה שוחזר בצורה שבה הוא היה בנוי לפני הקרב וההרס, זה איפשר להם להתחבר גם לזכרונות הטובים מהמקום ולא רק לאלה של הלחימה״.

״חלק מהשוטרים שלחמו באירוע היו בכלל כאלה שלא היו שייכים בשוטף לתחנה הספציפית הזו״, מוסיף בן דרור. ״ולכן גם היה בלבול בזכרונות שלהם ממנו. המפגש עם המודל המשוחזר איפס עבורם קצת את הזיכרון וגרם להם להבין מה קרה איפה״.

לא היה קשה עבורכם לעסוק בנושא הזה באופן כל כך אינטנסיבי?

״דווקא בגלל החיבור לאירוע הרגשתי בפעם הראשונה את הערך המוסף למה שאני עושה״, אומרת קומורובסקי. ״הטלוויזיה היא הרבה בידור, והדבר הזה הוא הרבה מעבר לשעשוע לצופה״.

״בשבילי זה היה לעסוק בנושא בלי לגעת בו״, אומר בן דרור. ״להתעסק בפרטים הקטנים, ובמיניאטורות במקום בכאב ובאובדן. וכמובן שהיתה מעורבת בזה גם הרגשת שליחות. זה היה קצת כמו המילואים שלנו״.