אפרת זילברהפט // רישומים של חוסן

אני אפרת זילברהפט, מעצבת מוצר בחברת הסייבר האמריקאית אימפרבה, ואם לשני ילדים קטנים – מיה ואיתן, ועוד אחד בדרך. נולדתי בישראל וגדלתי בווינה במשפחה אמנותית. אמי, דבורה ברזילי, היא פסלת וציירת, ואבי, שמואל ברזילי, הוא החזן הראשי של הקהילה היהודית בווינה.

מגיל צעיר האמנות הייתה חלק מהותי מחיי, והייתה נוכחת בכל פינה בביתנו – בין אם זה דרך פיסוליה של אמי או השירה המרגשת של אבי. היצירה הייתה עבורנו לא רק דרך ביטוי אישי, אלא גם אמצעי ליצירת חיבור רגשי עמוק עם הסביבה. בגיל 19 חזרתי לישראל לבדי כדי ללמוד תקשורת אינטראקטיבית, ובכך המשכתי את דרכי היצירתית. כיום אני מתגוררת ברעננה ועובדת כמעצבת מוצר בתל אביב.

ב־7 באוקטובר, במהלך ביקור בווינה בדרכנו לבית הכנסת שבו אבי משמש כחזן, קיבלנו את הבשורה המזעזעת על מתקפת חמאס על ישראל. הידיעה הזו טלטלה את חיינו, וכשחזרנו לארץ, בעלי יוסי גויס מיד לשירות מילואים בחטיבת כרמלי. מצאתי את עצמי לפתע לבד בבית עם הילדים, ללא מסגרות חינוכיות, וללא היכולת לצפות מה יקרה מחר. כל זה יצר תחושות של פחד וחרדה, והפחד ממה שעלול לקרות הפך בלתי נסבל.

באותם ימים התחלתי לצייר רישום יומי כדרך להתמודד עם המתח והחרדות שחשתי. הרישומים היו מינימליסטיים מאוד – קווים פשוטים שתיארו את התחושות שלי ושל הסובבים אותי. אחד מהרישומים הראשונים, שבו אני מתבוננת בבני הקטן שמשחק בשקט על השטיח בעוד המחשבות שלי נודדות למצב בחוץ, ביטא את השקט המדומה והמתח התמידי שהתחולל בתוכי.

״מה יקרה אם יהיו אזעקות? איך ארוץ לחדר השני להביא את בתי הכי מהר? מה עם בעלי כרגע? איך אני אשמור על הילדים? מה עם החטופים?״. זה היה הרגע שבו הבנתי שהאמנות יכולה לשמש ככלי לתיעוד רגשות ולהתמודדות עם המציאות הקשה שמסביב. אני לא מציירת סיטואציות, אלא מציירת את הרגשות שלנו; את הפחד התמידי: מה שאנחנו חושבים ואיך שאנחנו מרגישים.

זה היה הרגע שבו הבנתי שהאמנות יכולה לשמש ככלי לתיעוד רגשות ולהתמודדות עם המציאות הקשה שמסביב. אני לא מציירת סיטואציות, אלא מציירת את הרגשות שלנו; את הפחד התמידי: מה שאנחנו חושבים ואיך שאנחנו מרגישים

רישום נוסף מציג דמות שמתעוררת בשעה 6:00 בבוקר, מביטה באופן אוטומטי בחדשות ורואה את המילים ״הותר לפרסום״. התחושה שכולנו מכירים היטב – התקווה שהבשורה הקשה לא נוגעת למישהו שאנחנו מכירים, למרות שבפועל כולנו מכירים מישהו שנפגע. הרישום הזה מבטא את הפחד והחרדה שהפכו לשגרה עבור כל כך הרבה משפחות בישראל.

עוד רישום שיצרתי, שהפך לסמל אישי עבורי, מציג יום קיץ גשום. זה היה יום מיוחד שבו הרגשתי כאילו השמיים עצמם בוכים איתנו על החיילים שנפלו בקרב. הגשם הפך לא רק לסמל של צער, אלא גם לחלק מההרגשה הלאומית שלנו – כאילו הטבע עצמו משתתף באבל שלנו.

ברישום אחר אנשים נאחזים בתקווה היחידה שנותרה להם – דגל ישראל, מגן דוד. בזמנים של ייאוש וחוסר אונים, הדגל הפך להיות סמל של אחדות וחוסן לאומי. עבורי, הסמל הזה מייצג את האמונה שיש לנו ואת הכוח להתגבר על הקשיים – באמצעות קווים פשוטים ונקיים.

אחד הרישומים הכי אישיים עבורי הוא זה שמראה אותי נפרדת שוב מבעלי שיוצא למילואים. התחושות של דאגה וחרדה התערבבו עם תחושות של גאווה ואהבה. יצרתי את הרישום הזה מתוך רגע של הבנה עמוקה לגבי חיינו במציאות הזו. מינימליזם הקווים ברישום מבטא את התהליך הרגשי המורכב שמתרחש בכל פרידה מחדש.

כששיתפתי את הרישומים באינסטגרם, הופתעתי לגלות עד כמה אנשים התחברו לרגשותיי. כל רישום פשוט וקטן הצליח לגעת בליבם של אנשים שחוו תחושות דומות. הקהילה שצמחה סביב הציורים שלי חיזקה אותי להמשיך וליצור, מתוך ההבנה שאמנות יכולה לשמש לא רק ככלי לביטוי עצמי, אלא גם לחיבור עם אנשים אחרים שחולקים את אותם רגשות.

מתוך התהליך האישי הזה נולד הספר ״רישומים של חוסן״, שהחל כיוזמה פנימית בתוך החברה שבה אני עובדת, אימפרבה. בתחילה הספר נוצר עבור עובדי החברה, אך לאור התגובות החמות, החלטתי להוציא אותו לאור גם עבור הציבור הרחב. הספר מיועד לגייס תרומות עבור אלמנות ויתומי צה״ל, באמצעות ארגון יד לאלמנות ויתומי צה״ל. אני מאמינה שדרך האמנות שלי, אני יכולה לא רק להביע את רגשותיי אלא גם לעזור בפועל למי שנפגע באופן הקשה ביותר מהמציאות הביטחונית שלנו.

המינימליזם של הרישומים הוא בחירה מודעת. כל קו וכל רווח נבחרו בקפידה כדי להביע את התחושות בצורה חדה וברורה, מבלי להעמיס בפרטים מיותרים. דווקא הפשטות מאפשרת לרגש להיות ברור ואמיתי. דרך האמנות, אני חשה שאני יכולה לגעת בליבם של אנשים ולעזור להם, כפי שהיא עוזרת גם לי.

הספר הזה בעיניי הוא לא רק סיפור אישי על חוסן, אלא סיפור קולקטיבי על כולנו – על הכאב, התקווה, והכוח הפנימי להתמודד עם כל קושי.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו