דנה ברלב: אם אני יכולה לצחוק על משהו אז כבר יש תחושת הקלה

יובל: הי דנה, בוקר טוב. מה שלומך בתוך כל הכאוס שמסביב?

דנה: תקופה נוראית. מזל שיש את היצירה

יובל: לגמרי. למרות או אולי לא למרות, שהיצירה במקרה שלך מתערבבת עם התקופה. את מגיבה די הרבה למה שקורה מסביב בעבודות שלך

דנה: נכון, מבחינתי היצירה היא כלי התמודדות עם כל מה שקורה ודרך להביע את הכעס והביקורת

יובל: אז עוד נחזור לזה אבל בואי נתחיל מהתערוכה החדשה שלך במגון טכנולוגי חולון: מה את מציגה בה?

דנה: התערוכה עוסקת בבית, מושג שהפך לסימן שאלה עבור כולנו במובן כזה או אחר בשנה האחרונה. זה התחיל בסדרה שאיירתי פריטים מהיומיום במחשבה על החטופות והחטופים, מה חסר להם? למה הם מתגעגעים?

דנה: בהמשך חשבתי באותה סדרה גם על אלה שבמילואים וחסר להם הבית, אלה שעזבו את הארץ – מה מסמל בית עבורם? מיכל חיל האוצרת ואני בחרנו עוד עבודות מהשנה האחרונה שעוסקות בבית – האישי או הלאומי. לדוגמה, בסדרת הפריטים איירתי מגבת תלויה, משקפיים, פרוסת לחם עם גבינה צהובה ועגבנייה, דברים שעבורנו הם סתמיים ומובנים מאליהם ובעיני ממחישים את הפער הנורא בין אלה שכרגע אין להם

יובל: וליד כל אחד מהם יש את המילה HOME, שקיבלה משמעות אחרת בשנה האחרונה. החיבור לקריאה bring them home מתבקש, נכון?

דנה: כן, בהחלט. זו המהות של הסדרה.

הסיבה שהתייחסתי וחשבתי בהמשך הסדרה על אלו שעזבו את הארץ, היא מפני שקיבלתי פניות מאנשים שגרים בחו״ל ורצו להדפיס להם עבודה שנגעה בהם והזכירה להם את הבית. פתאום הבנתי שהתחלתי את הסדרה במחשבה על החטופות והחטופים, אבל היא מגיעה לכל אחד מהמקום האישי שלו בהקשר של בית

פתאום הבנתי שהתחלתי את הסדרה במחשבה על החטופות והחטופים, אבל היא מגיעה לכל אחד מהמקום האישי שלו בהקשר של בית

יובל: לגמרי. ויש בתערוכה גם עבודות שהן יותר נקרא להן ״קומיקסיות״, עם יותר טקסט, עם יותר סיפור. מה את יכולה לספר עליהן?

דנה: בחרנו עבודות גם לפני השבעה באוקטובר וגם עבודות יותר הומוריסטיות – גם הן עוסקות בבית ממקום אחר לגמרי. לדוגמה שבלול שנמצא מתחת לנעל ומבקש ״בבקשה לא לדרוך עלי״ – עבודה שעשיתי להעלות את המודעות לשבלולים הנמחצים מדי יום ובתערוכה מקבל משמעות חדשה של הבית בסכנה

יובל: ומן הסתם נשארו המון עבודות בחוץ. אני עוקב אחרי האינסטגרם שלך ואת מאוד פעילה, מעלה לפחות עבודה אחת ביום, לפעמים יותר. איך זה עובד, מה את יכולה לספר על תהליך היצירה

דנה: תהליך היצירה הוא ממש טיפול עבורי ולכן בתקופות קשות וכשרע היצירתיות שלי גוברת. אני מציירת מלא, זה ממש עוזר לי להעביר את התקופה הזו ולשמחתי קיבלתי הרבה פידבקים מאנשים שעוקבים שזה עוזר גם להם

יובל: איך התגבשה השפה האיורית שלך? המינימליסטית, הצבעוניות הפופית? ואיך בכלל הגעת לאיור, אם אני זוכר נכון את במקור בכלל ממוזיקה, נכון?

דנה: נכון, למדתי מוזיקה אבל תמיד ציירתי ואספתי קומיקס (מגיל קטן) והסגנון שלי מושפע מאיורים יפנים שאני מאד אוהבת. המינימליזם מגיע גם מבחירה אמנותית וגם אולי קצת מעצלות 🙂

אני קצת שמחה שלא למדתי באופן מסודר את עניין האיור – במוזיקה זה קצת הרס לי

יובל: בואי נדבר גם על מה שלא בתערוכה – האיורים היותר פוליטיים, היותר נוקבים. איך זה עובד שם? ועד כמה שאת חושבת שיש להם השפעה, או שזה פחות מעסיק אותך

דנה: באיורים הפוליטיים יוצאים כל הביקורת והזעם וזה מאפשר לי קודם כל לנשום – כי אם אני יכולה לצחוק על משהו או להגיב באמירה שלי אז כבר יש תחושת הקלה. אני חושבת שלאמנות יש מקום והשפעה ואני תמיד מקווה שהאיורים איכשהו ישפיעו.

אני מקבלת הרבה פידבקים ברשת (כולל גם תגובות נאצה), וביום הפתיחה של התערוכה הגיעה חברת הכנסת ממפלגת העבודה אפרת רייטן, ואמרה דברים מאוד מרגשים על העבודות שלי. באותו רגע אני חושבת שנפל לי האסימון שאכן יש לאיורים איזושהי השפעה

יובל: מה היא אמרה? סיקרנת

דנה: היא דיברה על סדרת האור, שבה איירתי פורטרטים של נשים ואנשים שמפיצים אור

יובל: זה לא בתערוכה, נכון? ולפני שנסיים, שאלה מורכבת לכשעצמה: את אופטימית?

דנה: הסדרה לא בתערוכה. ואני חושבת שכן (למרות נטייה קלה לדיכאון), אני מאמינה שיהיה בסדר. אבל נצטרך להלחם כדי להגיע לזה

יובל: אמן. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?

דנה: חשוב לי להגיד תודה רבה לכל מי שכותב/ת לי ולכל מי שהגיע/ה לתערוכה. זה נותן כוחות ומשמעות

---

דנה ברלב | HOME
אוצרת: מיכל חיל
ספריית המכון הטכנולוגי חולון
נעילה: 13.12