הכיוון דרום // אום קולטור: אמנות, מרחב וקהילה

אמנות־מרחב־קהילה הוא המשולש שמנחה את העשייה האמנותית של עמותת אום קולטור, בהובלת שרון קן־דור ולימור צרפתי מקס. שתי נשים כריזמטיות, ירושלמיות במקור, שהגיעו לנגב המערבי לפני 15 שנה בעקבות לימודיהן לתואר ראשון במחלקה לתרבות, יצירה והפקה בבית הספר לאמנות במכללת ספיר, התאהבו ונשארו. ״הגענו לדרום צעירות ורעננות, התאהבנו במרחבים, באנשים, בחוויה. שדרות היא בית״, הן אומרות.

ב־2014 הקימו את עמותת אום קולטור בשדרות, כשהחזון המוביל הוא להיות בית לאמני הנגב המערבי, למען אמנות, יזמות וחוסן קהילתי. העמותה שמה לה למטרה לבצע שתי פעולות עיקריות: האחת, ליצור קהילת אמנים חזקה ובועטת היוצרת אמנות משמעותית בכל חלקי הארץ ובחו״ל.

השנייה, רתימת האמנות של אותם אמנים ליצירת חוסן בקהילת שדרות ובנגב המערבי, בכל אדם באשר הוא. זאת, על ידי העברת סדנאות ופיתוח היצירתיות, האמורים בתורם לסייע לרעיונות שאינם מילוליים ובעלי צורה – להפוך לחומר, לאמנות. העמותה ביקשה להנכיח את קולם של האמנים המקומיים ולפתח את האמנות – הן למען החברה והן למען האמנים כמקור פרנסה.

במסגרת זו הוקמה קבוצת וואטסאפ בכדי לכלול את כל אמני הנגב המערבי, כשהיא משמשת כפלטפורמה שבה מתפרסמים קולות קוראים לפרויקטים משותפים, כמו גם פרסום מידע על תערוכות עתידיות. בנוסף, הוקם אתר אינטרנט שבו כלולים אמנים שבחרו להצטרף לעמותה, מתפרסמות בו סדנאות והוא משמש כחנות לרכישת עבודות האמנים.

לפני שהקימו את העמותה, היו קן־דור וצרפתי מקס בשנה הרביעית ללימודיהן והקימו קבוצה נשית שיצרה פרפורמנס במרחב הציבורי תחת אותו השם – אום קולטור. בקבוצה נערכו דיונים בנושאים משמעותיים עבורן, כמו הצורך להתפרנס לעומת הציפייה מאמניות פרפורמנס להופיע בהתנדבות, זאת בשעה שאמנים המגיעים מחוץ למרחב המקומי מתוגמלים על הופעותיהם.

הדיונים נערכו לאור החשיבות שהן ראו ביצירת מפגש בין אמנות לקהילה – מה שכמעט לא היה קיים עד אז. ״חשוב היה לנו ליצור אמנות שמדברת ופונה אל הקהילה המקומית; לחבר בין קהילת האמנים לקהילת צרכני האמנות״.

אחת הפעולות הראשונות של הקבוצה התקיימה במהלך מבצע צוק איתן ב־2014. בשיתוף פעולה עם אורנה אוריין, אמנית, חוקרת וסופרת שחיה ויוצרת בקיבוץ ברור חיל, הן הוציאו קול קורא לאמנים – הזמנה ליצירה במרחב מוגן במשך 24 שעות. מתוך מפגש אמנים זה נולדה תערוכה בשם ״קול הדרום – אמני ואמניות הדרום יוצאים מהמקלט״, שבה הוצגו עבודות אמנות בעקבות המבצע הצבאי. התערוכה הוצגה תחילה בבית קשת בשדרות, ואחר כך גם בלובי בתל אביב ובבית מזיא לתאטרון בירושלים.

חשוב לנו להבין אילו כוחות יש לנו כדי לשמר את הגחלת ולשמור את האור שלא יכבה. הפעולות האמנותיות שלנו הן סוג של קריאה להתעוררות, הזמנה לחשיבה עמוקה, להתבוננות מזווית נוספת

פרויקט נוסף שיזמו יחד עם הקהילה בשדרות וקהילת אמני הנגב המערבי היה ״עסק משותף״, תערוכה שנוצרה בבתי עסק קטנים בשדרות והוצגה במהלך ספטמבר 2016. תהליך היצירה כלל היכרות ושיתופי פעולה בין אמנים מקומיים לבעלי בתי עסק בעיר.

האמנים הציגו את יצירותיהם בתוך בתי העסק, מתוך מחשבה ליצור חוויית צפייה שונה לצופים. מפגש עם אמנות בחנות לשמלות כלה לדוגמה, אינו מפגש שבשגרה. הרעיון היה לקדם חוויה רב תרבותית פעילה, המשתפת את הקהילות השונות המתגוררות בעיר, ולתת ביטוי והדהוד לעושר המקומי בזכות המפגשים הללו.

כחלק מהפרויקט הודפסה חוברת עם פרטים על בתי העסק ועל האמנים והאמניות, וכן על עבודות האמנות שהוצגו בהם. לצד החוברת הודפסה מפה עם מיקומי החנויות שבהן הוצגה אמנות. סיורים נערכו לקבוצות שבאו לצפות בתערוכה, והמשתתפים עברו מחנות לחנות וקיבלו הסברים על העבודות. הרעיון היה ליצור חשיפה של האמנות והאמנים ליותר אנשים, לצד חשיפה של בתי העסק.

מקום מרפא

לאורך כל שנות פעילותן בשדרות, קן־דור וצרפתי מקס נעות בין המסלולים המקצועיים, הביטחוניים והמשפחתיים. בין פעילות העמותה המקצועית־אמנותית לעולם הבירוקרטיה וגיוס המשאבים הכלכליים; בין הדאגה לפרנסה להקמת משפחה; ההתמודדות עם המצב הביטחוני משתנה, המלחמה והקורונה.

למרות האתגרים, הן לא מוותרות וממשיכות לייצר אמנות במרחב הציבורי, על ידי יצירת שיתופי פעולה שהלכו והתפתחו עם השנים עם מרכז צעירים בשדרות ועם הקהילה. הן קשובות לצרכים העולים מהשטח ומייצרות בעקבותיהם סדנאות מותאמות לגילים שונים.

אחרי ה־7 באוקטובר הן הרגישו שהן צריכות למצוא מקום מרפא. קן־דור פונתה למצפה רמון, רחוק מאוד מהסטודיו שלה. ״התחלתי לעבוד על אובניים, בניסיון לתת ביטוי ולהוציא החוצה את מה שחוויתי. זה היה בשבילי מקום שבו חזרתי למרכז את עצמי, אבל הרגשתי שהכלים והאמונות שלי נשברו. הכל התפרק לי, הכל נהרס.

״זה היה מקום לבטא החוצה את מה שחוויתי ויצאו מזה תוצרים חדשים שלא היו קודם. לפני המלחמה, היצירה הייתה צריכה לבטא יופי, הרמוניה. מה שיצא בזמן המלחמה היה הרבה כאוס, חורבן והרס״.

״הסטודיו היה עבורי מקום שמרפא״, אומרת צרפתי מקס. ״מקום שמקיא מהנפש את הזוועות שספגתי. היום אני מרגישה שאני צריכה לחזור לסטודיו ולרענן הכל, לחזור ולהתאמן על הקווים הראשוניים ביותר כדי לייצר משהו משמעותי״.

הן הבינו שכדי לחזור וליצור, הן צריכות קודם כל לטפל בעצמן. תובנה זו הביאה אותן להקמת קבוצת נשים אמניות בליווי של תמר חזות, מטפלת באמנות מזה שנים רבות. הן נפגשו בקיבוץ רוחמה על בסיס קבוע, לשיחות ויצירה, בניסיון לרפא את הנפש. בעקבות כך הן יזמו הקמת קבוצה לטיפול באמנויות באשכול הנגב המערבי.

הקבוצה מתנהלת בשיתופיות, תוך תמיכה אחת בשנייה – הן במישור האישי והן מבחינה יצירתית אמנותית. ״חשוב לנו להבין אילו כוחות יש לנו כדי לשמר את הגחלת ולשמור את האור שלא יכבה. הפעולות האמנותיות שלנו הן סוג של קריאה להתעוררות, הזמנה לחשיבה עמוקה, להתבוננות מזווית נוספת״.

במסגרת זו הוצגו בפברואר 2024 עבודות של קן־דור וצרפתי מקס יחד עם אמניות נוספות מעוטף עזה בגלריה Catto בלונדון, בתערוכה שאצרו אילנה ויגרצין ואיריס אלחנני. התערוכה, שנקראה HEART To HEART, הציגה עבודות אמנות של 60 אמנים נוספים – ישראלים ויהודים – ביניהם ציורים, פסלים ותצלומים.

לקראת השנה העברית החדשה הן הוציאו לוח שנה לשנת תשפ״ה עם יצירות של אמני הנגב המערבי, הנקרא ״בין השמשות״. עוד פרויקט שלקחו בו חלק היה יריד צבע טרי האחרון שהתקיים ביולי בהדר יוסף בתל אביב. לדצמבר הקרוב הן מתכננות פרויקט משותף נוסף לקהילת האמנים בנגב, שייקרא ״נביעה״ ויעסוק בנושא ״בית״.

הפרויקט נוצר והתהווה כחלק מפעולת גיבוש הקהילה בכדי ליצור שיח קבוצתי מפרה, ותוך חווית עיבוד האירועים שקרו ב־7 באוקטובר, במרחב שבו הם התגוררו ופעלו, ובעקבות החזרה למרחב הפגוע – לבית שלהן. העבודות מפרויקט זה יוצגו אחר כך בתערוכה שתאצור מיטל מנור.

החלום הגדול של קן־דור וצרפתי מקס, שמלווה אותן כבר עשור, הוא הקמת בית אמנים בשדרות, מרחב שתהיה בו גלריה המציגה אמנות מקומית ואמנות משאר חלקי הארץ, מרחב שייתן מענה לצרכים של האמנים. בינתיים הן עובדות מהסטודיו שלהן שנמצא במרחב של עמותת בוסטון־שדרות הפועלת בעיר, ובמרחבים נוספים בעיר ובסביבה. בקרוב הן רוצות לפתוח מחדש את הסטודיו, והפתיחה תסמל את התקווה – אחרי שנה כל כך קשה.

---

הטקסט נכתב במסגרת ״המעבדה״ בתוכנית לתואר שני בתרבות בדגש על מנהיגות ויזמות במכללת ספיר, בהנחיית יפעת זבירין