הרשימה המשותפת // 12.12.24

טקסטיל־אמנות־טקסטיל במוזיאון הרצליה

מקבץ תערוכות חדש, ״טקסטיל־אמנות־טקסטיל – מבטים על אז ועכשיו״, ייפתח בשבת (14.12) במוזיאון הרצליה, שמקדיש את כל שטחו לראשונה לתערוכות של יוצרי טקסטיל בישראל. חמש התערוכות יציעו מבטים היסטוריים ועכשוויים על היצירה בתחום הטקסטיל והאריגה בארץ, משנות ה־30 של המאה העשרים ועד היום. התערוכות מתפרשות על פני המוזיאון כולו, עם עבודות של כ־40 יוצרות ויוצרים ותיקים וצעירים, ומשקפות פרספקטיבות שונות על המדיום.

שתיים מהתערוכות קבוצתיות ונרחבות: ״סטרוקטורה״ (אוצרת: נגה ברנשטיין) המוקדשת לאריגה בישראל, עומדת על המעברים מפונקציונליזם לאמנות סיבים. התערוכה ״אביב נצחי״ (אוצרת: צאלה קוטלר הדרי) מוקדשת לשטיחי הטאפטין שנארגו בסדנה של איצ׳ה ממבוש בעין הוד, על בסיס ציורים של מיטב אמניות ואמני התקופה.
שלוש התערוכות האחרות הן תערוכות יחיד: תערוכה המוקדשת לחתימת ידה הייחודית של ציונה שמשי בדפוסי הבדים שיצרה בין שנות ה־60 לשנות ה־80 (אוצרת: יובל עציוני); תערוכה של פאטמה אבו־רומי, המתמקדת זה שנים בתיאור דקדקני ומוקפד של טקסטילים, שטיחים ורקמות מסורתיות המשולבים בדיוקנה העצמי (אוצרת: יעל גילעת), ותערוכה המציגה שטיחים שיצר גור ענבר, שכורך ביצירתו עבודה בקרמיקה ובטקסטיל (אוצרת: גלית גאון).

פאטמה אבו רומי. צילום: דניאל סגל

גור ענבר. צילום: דויד סת

ז׳אן (הנס) ארפ. צילום: אבי אמסלם

אלי קופלביץ׳, רחל רבינוביץ׳ ומשי קופלביץ׳ במוזיאון וילפריד

״מים בוערים״ – תערוכה משפחתית לאלי קופלביץ׳, רחל רבינוביץ׳ ומשי קופלביץ׳, מוצגת במוזיאון וילפריד ישראל (אוצרות: שיר מלר־ימגוצ׳י ושולמית וינשטיין ישראל). המלחמה, ולא רק זו הנוכחית, נוכחת ביצירתם של רחל, אלי, ומשי קופלביץ׳ ומטביעה בהם את חותמה. בשנה האחרונה, בעקבות המצב הביטחוני, נאלצה המשפחה להתפנות מביתם בקיבוץ דפנה. גדת הנחל הזורם לצד ביתם, שפעם היתה עדות לשלווה, כעת עוטה פיח מהיערות שנשרפו.

השלושה חולקים תשוקה רבת שנים לצבעי מים, המבטאים שקיפות, נזילות, עדינות ועוצמה רכה אך כל אחד מהם פיתח סגנון ייחודי שלו טביעת מכחול וצבעוניות המאפיינת אותו. בשנה זו המשיכה היצירה ביתר שאת להיות עוגן מרכזי בחייהם, אפיק לביטוי ומקום מפלט נפשי והם יצרו סדרות רבות של עבודות חדשות. התערוכה עוסקת בטראומות המלחמות, הנוכחית והקודמות, המהדהדות ביצירות המשפחה

אלי קופלביץ׳. צילומים: מ״ל

משי קופלביץ׳

רחל רבינוביץ׳

אורלי מיברג בגלריה נגא

״ככה זה עכשיו״, תערוכת יחיד לאורלי מיברג, תפתח מחר (13.12) בגלריה נגא. ״ביולי 2023 הצגתי בבית טיכו את התערוכה ׳אֵינאֵיך הלאה, שוב הלאה׳״, כותבת מיברג, ״מיצב ציור מותאם חלל שחלקו נעשה במקום. הציור כיסה כמעט לגמרי את שני קירות הגלריה המרכזיים והתפשט לתקרה. כשהעבודה חזרה לסטודיו היא היתה גדולה בהרבה מזו שיצאה ממנו. במשך זמן רב היא שכבה כלוויתן, חנוטה באריזת קרטון מוטבעת בחותמות דבק של המוזיאון – וחסמה את פתח הכניסה. כל כניסה שלי לסטודיו היוותה תזכורת להתעלמותי ממנה.

״לאחר השבעה באוקטובר, שהיתי בסטודיו כבמקום זר. עד שבאחד הימים פרקתי את הציור הענק מאריזתו, פרשתי אותו על רצפת הסטודיו וסימנתי טריטוריות מלבניות וריבועיות לחיתוך וגזירה. הוצאתי מתוך העבודה 40 קומפוזיציות שרציתי לשמר. את השלם הגדול החליפו עכשיו פרטים, תקריבים של התרחשויות. על חלקן המשכתי לעבוד, להדביק ולכסות, לאחות מעט ולשוב ולקרוע. העבודה שעל הרצפה נותרה מחוררת ובמרכזה שלד מפורר״.

אורלי מיברג. צילומים: אלעד שריג

אריאל הכהן ושרון פוליאקין בגלריה בצלאל

״בשורות״, תערוכה זוגית לאריאל הכהן ושרון פוליאקין, תפתח הערב (12.12) בגלריה בצלאל לאמנות עכשווית (אוצר: דור גז). התערוכה נרקמה במהלך למעלה משנה בעבודה משותפת של שני האמנים. נקודת המוצא המשותפת היא מבנה השובך של יונות הדואר, ששרד ללא פגע בכפר עזה לאחר אירועי השבעה באוקטובר.

היונה – סמל טעון בהקשרים תרבותיים מקומיים ואזוריים – שימשה בעידנים של מלחמה כשליחת דואר וכאמצעי תקשורת. לעיתים היא נשאה על רגלה בשורה טובה ולעיתים חדשות על אסון. כותרת התערוכה משקפת מצב תודעתי מתמשך ומייסר של ציפייה. אפשר לזהות במסגרת התערוכה את דימוי היונה בדרכים שונות ואולי לחוש את זכר הדברים שהיא הותירה אחריה. ואולם, היונה תמיד מופיעה באופן חמקמק ולא מלא, מותירה את הצופים במצב של חיפוש מתמיד אחר הבשורות שהיא נושאת.

אריאל הכהן

שרון פוליאקין. צילום: ברק רובין

דניאל חנוך ומקסים חריטונוב בגלריה אינדי

״מוכי שמש״, תערוכה משותפת לדניאל חנוך ומקסים חריטונוב, תפתח הערב (12.12) בגלריה אינדי (אוצר: אור אריאלי), ותעסוק בשמש הישראלית ככוח מעצב, המגלם בריאה והרס בו זמנית. האמנים בוחנים את השפעת השמש על הצילום – שנאבק בניגודיות החדה ובאזורים ״שרופים״ – ואת השפעתה על האדם החי תחתיה.

העבודות חוקרות את הפער בין ההיקסמות מהשמש לבין האלימות שהיא מביאה, ומציעות מבט המשלב התייחסות רגשית חומרית ומדעית. התערוכה מזמינה את הצופים להתבונן מחדש בשמש הישראלית – לא רק כדימוי האסתטי המוכר, אלא ככוח מסנוור החושף את מורכבות הקיום המקומי.

מקסים חריטונוב

דניאל חנוך

דניאל חנוך

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

עמית כנפי בגלריה 51

״נובח אל ירח נעלם״, תערוכת יחיד לעמית כנפי, מוצגת בגלריה 51 במודיעין (אוצרת: זיוה ילין). בתערוכה מוצגים ציורים גדולי ממדים וססגוניים, שאותם מאכלסים דימויי חיות שונות שמהווים אולי אלגוריה למין האנושי, שהוא איבד אמונה בו. הסצנות בו זמנית כואבות וגם עם חיוך ושובבות ילדית. החיות מואנשות.

כנפי פיתח לעצמו שפה ודימויים ייחודיים לו, לרוב היברידיים – כנפי מלאכים מוצמדים לחתול, היברידיות של אדם עם חיה, או חיה עם חיה אחרת. מקורות השפעה שניכרים ביצירתו הם המיתולוגיה היוונית – המלאכים המכונפים ודמויות הקנטאורים, וגם תרבות האינטרנט, דמויות גיבורי על, התרבות האלטרנטיבית לסוגיה, סצנות אנדרגראונד מחתרתיות, טקסטים וממים באנגלית, כולן מוצאות להן ביטוי ביצירתו.

עמית כנפי. צילומים: יואב ניר

גברים רוקמים במרכז תאו

התערוכה הקבוצתית ״גברים רוקמים״ תפתח הערב (12.12) במרכז תאו הרצליה (אוצרת: הדר מקובר מרום) ותציג עבודות של אמנים המשתמשים בטכניקות רקמה, כל אחד יחיד ומיוחד בדרכו. בימי הביניים ובתקופת הרנסנס הרקמה היתה מקצוע גברי, מלכים לבשו בגדים רקומים בזהב. נשים התחילו לרקום מאוחר יותר. הן הותירו לגברים את העבודות הקשות יותר מבחינה פיזית, כמו מלאכת האריגה.

עבודות הרקמה המודרניות לרוב אינן ממלאות צורך מעשי, אלא מיועדות לאמנות, ליופי ולקישוט. בתערוכה מגוון רחב של מה שהפך מאוּמנות־מלאכה, לאמנות יצירתית, עכשווית ואישית.

פוטו סלאם בבית המכולות

PHOTO SALAM (פוטו סלאם) – קולות של תקווה, תערוכה קבוצתית מבית עמותת PHOTO IS:RAEL, תפתח הערב (12.12) בבית המכולות בנמל יפו, ותציג תוצרים של יוזמה לקידום השיח והקיום המשותף בין קהילות ערבית ויהודית בישראל שפעלה בשנה האחרונה ושבה השתתפו למעלה מ־250 תלמידים, בני נוער וצעירים ערבים ויהודים מרחבי ישראל.

התערוכה מציגה את התוצרים המשותפים של המפגש ביניהם, עם יצירות המשקפות הן את אתגרי התקופה הנוכחית והן את התקווה העולה מתוך שיתופי הפעולה. בנוסף יוצגו עבודות צילום, וידאו וטקסט של אמנים ישראלים ובינלאומיים החוקרים נושאים של קיום משותף וחברה משותפת. התערוכה תציג גם את ״מקומות פצועים״, סדרה של האמנית האוסטרית ניקול וניגר שנוצרה במהלך שהותה בישראל בשנה שעברה, והצלמת הספרדייה אנה פלאסיוס תציג את ״הדיירים״, פרויקט המתמקד במאבקים היומיומיים של נשים צעירות באזורים מתפתחים.

אנני רובקידזה

אנדריי טרסנקו