נאצים, נוח׳בות ורוקנרול: מאי סהר מאיירת חלומות מלחמה

עמית: בוקר טוב מאי. מה נשמע?

מאי: מצוין! (דיסקליימר: לא פתחתי חדשות). מה שלומך?

עמית: סביר. במסגרת הנסיבות. כן, חדשות זה פקטור רציני בחיים שלנו. במה את עסוקה בימים אלו?

מאי: בהשקת הספר החדש שלי ובחיפושי דירה, וזה לגמרי בסדר הזה 🙂

עמית: אז נתחיל מהספר. למרות שאם תרצי, אפשר לדבר גם על הדירה. אולי נסייע בהפצת הבשורה על החיפושים

מאי: הספר הוא נקודת ציון בתוך פרויקט שאני עובדת עליו בנצח הזה שנקרא השנה האחרונה. קוראים לו ״חלומות של אתמול״, והוא סוג של קטלוג חלומות מתקופת המלחמה. הספר מאגד חלומות מאוירים שנשלחו אליי ממאות ישראלים בשנה האחרונה. ויש לו דפים מנצנצים!

עמית: איך הגעת לרעיון הזה? מאיפה מגיעים החלומות?

מאי: עם פרוץ המלחמה התחלתי לחלום בכל לילה חלומות אינטנסיביים, כאלה שלא הכרתי לפני. כששיתפתי את הקרובים שלי, הבנתי שאני ממש לא היחידה.

התחלתי לחקור. ביקשתי שישלחו לי חלומות, בלי ממש לדעת למה. מהרגע הראשון שמתי לב למכנה משותף להמון מהחלומות שאנשים שלחו אליי וזה טלטל אותי. אז הקמתי את עמוד האינסטגרם חלומות של אתמול שהתפשט די מהר, ודרכו הגיעו אליי המון חלומות מאנשים זרים. כמות האנשים שרצו לשתף הפתיעה אותי והתחלתי לאייר את החלומות שהרגישו לי מוכרים – כאלה שיש בהם נאצים, נוח׳בות ורוקנרול

עמית: המשותף לחלומות של כולם הוא הפחד?

מאי: קשה לאפיין את המשותף לכולם, חוץ מזה שהם ״נגועים״ במלחמה הנוכחית; לפחות אלה שהגיעו אליי. אבל לא כל החלומות הם תחת הפילטר ״מפחיד״, יש אפילו חלומות ממש מצחיקים. יש מישהו ששלח לי חלום על יחידת בני הים של חמאס או מישהי שחלמה שמודיעים בחדשות שיש פלישת חייזרים והמנהיג הוא פרו־חמאס וזה לא מפתיע אותה 🙂

אני לא מדענית מוח, אבל ברור לי שהחומר שממנו עשויים חלומות כל כך קשור ביומיום של החולמת ובדברים שמעסיקים או מטרידים אותה. ההבנה הזאת היא בעיניי המשותף – שהמלחמה, הימים, החדשות, הישנות – כל אלה רודפים אותנו. גם כשאנחנו ישנים

החומר שממנו עשויים חלומות כל כך קשור ביומיום של החולמת ובדברים שמעסיקים או מטרידים אותה. ההבנה הזאת היא בעיניי המשותף – שהמלחמה, הימים, החדשות, הישנות – כל אלה רודפים אותנו. גם כשאנחנו ישנים

עמית: ברור. אנחנו אנשים ומדינה בפוסט טראומה שתמשך כנראה עוד הרבה שנים. כמה חלומות הגיעו אליך?

מאי: בין 300 ל־400. אני עובדת עם תוכנת miro, שמאפשרת לי לשמור את החלומות בצורה ריזומטית ו״אורגנית״. הלוואי שהיה לי עוד יום בשבוע. הייתי מותחת בו קווים בין החלומות ומנסה לפרוש את הדאטה על טיימליין ביחס לאירועים ולבדוק כמה אנשים חלמו שהם חטופים או שהם בשואה, או מאיירת עוד חלומות

עמית: כמה חלומות איירת לטובת הספר?

מאי: בספר יש 15 חלומות מאוירים וכמה דברים שכתבתי בסוף על איך אני רואה את החיבור שבין האינסטגרם לחלומות.

זה פרויקט שהתהווה במרחב הווירטואלי. הספר, במלוא שנה למלחמה, היה נקודה שבה אפשר היה להתייחס לחלומות האלה קצת יותר ברצינות ולהביא את החשיבה על חלימה קולקטיבית בהקשר הזה לעוד אנשים

עמית: האיורים מלווים בטקסט שמספר את החלום כפי שהועבר אליך? האם יש פרטים על החולם?

מאי: יש דברי פתיחה, שם כתבתי על מושגים שעניינו אותי, כמו סיפורי בדיון נפשיים וחלימה קולקטיבית. האיורים מלווים בטקסט שמספר את החלום כפי שהועבר אליי. החולמים נשמרים אנונימיים אבל ליד כל חלום מופיע התאריך שבו הוא נשלח אליי

לשתול את עצמי בסט החלום

עמית: ספרי קצת על סגנון האיור המיוחד שלך

מאי: לא למדתי איור בצורה מסודרת וגם לא עיצוב ספרים, אז עבדתי בצורה אינטואיטיבית. השתמשתי בטוש מכחול שקורא לעצמו peacock blue של ZIG. הוא מעניק חופש למלא משטחים ולהיות עמומה, ומצד שני אפשר להגיע איתו לפרטים קטנטנים.

אני מאיירת דימויים מהתמונות שלי בטלפון, או מגוגל תמונות, או מתוצרים שקיבלתי ממידג׳רני. לפעמים אני מבקשת מהחולמים תמונה של תיאור ספציפי מחלום, ולפעמים אני פשוט מאיירת מהראש.

כשיש תיאור מסוים מחלום אני מצמידה לו דימוי, לרוב כזה שאני צילמתי. ככה אני מצליחה ״לשתול״ את עצמי בסט של החלום ולדמיין את הסביבה והזיכרון; או מנסה לפחות 🙂. העבודה של האיור והשיתוף של האיורים ברשת שחררה אותי

עמית: איך בחרת את סדר החלומות שפורסמו בספר?

מאי: הם מופיעים כרונולוגית, בהתאם למועד שהתקבלו אצלי. החלום הראשון הוא מה־20 באוקטובר 2023 והחלום האחרון הוא מה־29 ביוני 2024, כשכבר עבדתי על הספר

עמית: ספרי קצת על עצמך

מאי: אני עוסקת בסטוריטלינג והפקות של הלב. אבל מבחינת קורות החיים – למדתי במחלקה לאמנות בבצלאל. במחלקה של דימויים אילמים כמו פסלים וציורים, חיפשתי איך לספר סיפור. יצרתי בעיקר בווידאו ופיסול. השנה אסיים את הלימודים בתכנית לתואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל

עמית: איך מימנת את ההפקה? איך מגייסים תקציב לזה?

מאי: כל חבריי תפרנים בדיוק כמוני 🙂, החלטתי פשוט לנסות את מזלי. סיבלטתי את הדירה שלי לחודשיים… אני מסתובבת עם תיק גדול, משתדלת לקחת איתי עותק לכל מקום.

בנוסף לזה קיבלתי מימון חלקי מגלריה עזריאלי בירושלים. שם גם אפשר לראות את הספר כחלק מהתערוכה ״ויהי חלום״

עמית: איפה הספר נמכר? ומה המחיר שלו?

מאי: הוא נמכר בחנות הספרים של מגזין 3 ביפו, באובלמוב, ודרך עמוד האינסטגרם שלי . מחיר ההשקה שלו הוא 105 שקלים

עמית: איך את משווקת את הספר?

מאי: בעיקר דרך הרשתות החברתיות. ב־2.1 אתארח בחנות של מגזין 3 ביפו, בפיילוט לאירוע מתגלגל שאותו אני מתכננת להמשיך לקיים במקומות נוספים. אני מוצאת את ההשקה ואת החנות המתוקה הזו כהזדמנות והשראה להתחיל מפגשים אוטונומיים, שלא צריכים את האיורים, שנועדו לקרב, להקליל ולפרוק.

בעיניי השקת ספר היא כמו חגיגת יומולדת, אבל בזו יהיה גם תוכן. זה יהיה ערב הקראת חלומות ויין חם ✨ מקור השראה שלי הוא ננה שרייר

עמית: מהם החלומות שלך להמשך?

מאי: לפגוש עוד דגי זהב! אבל בתור התחלה, אני חולמת להתפרנס ממה שאני יוצרת, מהכישרון שלי, ולאו דווקא מהיכולות שלי To make a living. הייתי רוצה להוציא לאור ספר מאויר כל חצי שנה, ופנזין שירה וצילום כל רבעון – שיודפס על דפי פרגמנט שקפקפים ויחולק ברכבת.

התייעצתי עם צ׳אט ג׳יפיטי ואני צריכה בשביל זה כ־300,000 שקל בשנה, כדי לכסות את כל ההוצאות. וכמו כולם, הייתי גם שמחה פשוט לטוס לטייל ביפן

עמית: אני ממש מאחלת לך שתוכלי לממש הכל, ולא רק באמצעות צ׳אט ג׳יפיטי. רוצה להגיד לנו עוד משהו?

מאי: את כולם עכשיו 💔

עמית: זה גם חלום שלי