טכנולוגיה עם סיפור: העיצובים של נעם טננבאום ז״ל

ספק אם אנשים שעוברים היום טיפוליים רפואיים באמצעות מכשור מתקדם, או מסתייעים במוצרים חכמים בחיי היומיום שלהם – עוצרים רגע לחשוב על הדרך שבה נוצרו, דרך שמובילים מוחות יצירתיים של מעצבים תעשייתיים ברוכי כישרונות. נעם טננבאום, שהלך לעולמו בחטף באוגוסט האחרון בגיל 56, היה מעצב כזה, ומותו הותיר אחריו תדהמה וצער גדול בקרב מכריו ומוקיריו הרבים.

״קראתי לאחרונה את הספר האוטוביוגרפי של סטיב ג׳ובס, והיו בו אמירות שטלטלו אותי בדמיון שלהן לדברים שנעם נהג לומר״, אומרת עינב טננבאום, אלמנתו ואם ארבעת ילדיו. ״הוא אומר ׳אנחנו מאמינים באמירת לא לאלפי פרויקטים, על מנת שנוכל להתמקד בפרויקטים המעטים שהם באמת חשובים ומשמעותיים בשבילנו׳. זו בדיוק הייתה התפיסה של נעם. הוא היה מובחן לגבי הפרויקטים שבחר לעסוק בהם, וידע בדיוק מה נכון ומדויק לו. מבחינתו זה היה הכול או לא כלום״.

מיודעיו הכאובים מספרים על מעצב מוכשר שבא מאהבה, ושהעיסוק בתחום העיצוב היה בעבורו תשוקה. באותה נשימה הם מציינים עד כמה הסמנטיקה של שמו, נעם, תאמה כל כך את מי שהיה – צנוע, נעים הליכות, תמיד קשוב וסבלני.

נעם לדברי עינב, היה מעצב אבל גם אמן בנשמה. ״ציור ליווה אותו מילדות. היה מדהים לראות איך הוא לוקח דף, וביד קלה ובוטחת רושם איזה מוצר שמתבשל אצלו, או את הציורים שצייר לילדים״. ככלל, היא מוסיפה, ״הוא ידע לשמור על איזון מופלא בין כל הדברים שאהב. עם כל המסירות המוחלטת שלו לעיצוב ולמשפחה, הוא תמיד מצא זמן גם לאהבות נוספות כמו נגינה בגיטרה, טיולים וריצות ארוכות.

״הוא אהב את הפשטות; לטייל עם חברים במדבר, או לקחת את הילדים לטיולים מחוף לחוף. גם הדברים שהלהיבו אותו היו פשוטים, כמו עיצובים מוצלחים שנתקל בהם או בעלי מקצוע טובים שפגש, ויותר מכל שימח אותו לראות איך הילדים שלנו משחקים ומתקשרים זה עם זה ועם אחרים״.

עינב טננבאום: ״נעם אהב את הפשטות; לטייל עם חברים במדבר, או לקחת את הילדים לטיולים מחוף לחוף. גם הדברים שהלהיבו אותו היו פשוטים, כמו עיצובים מוצלחים שנתקל בהם או בעלי מקצוע טובים שפגש״

טננבאום היה בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל (1994), שעם סיום לימודיו הקים סטודיו עצמאי. בשנת 2002 רשם הסטודיו לזכותו הצלחה גדולה כשעיצב עבור חברת קוקה קולה כוס שתייה לכבוד המונדיאל שהתקיים אז לראשונה בשתי מדינות במקביל – בקוריאה וביפן. הכוס העשויה זכוכית עוצבה בקו מתעקל משהו בהשראת הגל – אקט של עידוד שקנה אחיזה בקרב אוהדים במשחקי כדורגל והייתה שינוי מרענן ממוצרי קידום מכירות בנאליים שעוצבו עד אז לרגל אירועי ספורט גדולים.

הכוס יוצרה בהיקף עצום של מיליוני יחידות, והקשר של הסטודיו עם חברת קוקה קולה הניב בהמשך עיצובים נוספים שביצע הסטודיו עבורה, דוגמת כוס שעוצבה לכבוד האולימפיאדה בלונדון ב־2012 ככוס זכוכית בתצורת פחית שתייה, וכוס נוספת שעליה הולבשו צמידי גומי בגווני סמל האולימפיאדה, שאותם אפשר היה להסיר ולענוד על פרק היד.

בשנת 2006 צירף אליו טננבאום כשותף את המעצב איציק חזן, שעוד מהיותו סטודנט בבצלאל עבד בסטודיו. ״קשה לי לדבר בלשון עבר על נעם, אדם יחיד ומיוחד נטול כל אגו ושופע נדיבות, טוב לב, סבלנות ויכולת הכלה בלי גבולות״, אומר חזן, שהיה שותפו עד לפני ארבע שנים.

״למדתי ממנו המון, כמעצב וגם כאדם, הוא היה המנטור הראשון שלי, חבר קרוב וגם סוג של אח גדול שלא היה לי. כמעצב נעם היה מאד מדויק בכל, ידע מה חשוב ותמיד התמקד בעיקר. קרוב לשני עשורים עבדנו בצמוד באופן ספייס של הסטודיו, ולצד העבודה המשותפת פיתחנו הומור מאד מסוים, ציני וגם עצמי. לא יודע כמה יודעים זאת, אבל מעבר לכישרון העצום שלו כמעצב, לשקט ולצניעות, נעם היה גם איש מצחיק מאוד״.

בשנות השותפות של השניים הסטודיו גדל, הקף עשייתו המגוונת התרחב וכך גם צוות העובדים שהעסיק. אבל דווקא ההתרחבות והשגשוג, שמטבע הדברים הם מימוש חלום, הביאו את טננבאום לחשב מסלול מחדש. ניהול הסטודיו והפיתוח העסקי על כל האדמיניסטרציות שכרוכות בהם היו בעבורו תובעניים מדי, והוא חש שהם מרחיקים אותו ממושא תשוקתו – העיצוב עצמו.

על רקע שינויים שחוללה מגיפת הקורונה, הבין שבשלה השעה לצאת לדרך חדשה שתממש את תחושותיו. הוא בחר לעבוד לבדו במושב קדימה, לא רחוק מהבית שבו התגורר, ולהתמקד בעיצוב הארדקור, בעיקר של מוצרים רפואיים מתקדמים מבוססי חדשנות טכנולוגית, שריתקה אותו והזינה את עשייתו.

״נעם היה הצגה של איש אחד, עם יכולת מדהימה של קשב ויצירתיות. דייקן וחוקר מעמיק, שהיה נעים מאוד לעבוד איתו״, אומרת רויטל גלזר, מנהלת מוצר בחברת לומיניס המתמחה במכשור רפואי, בדגש על מוצרי אנטי אייג׳ינג. ״הפרויקט הראשון שביצע עבורנו היה מוצלח, ומשם הקשר התפתח והתהדק, עד כדי כך שהוא היה שותף גם לתהליכים כלליים שעברנו בחברה״.

השילוב המנצח של הכישרון הרב שטננבאום ניחן בו, עם התשוקה הרבה שלו לעיצוב, ניכרו, לדברי גלזר, ״בכל שלב ושלב בתהליך. הוא היה בקיא עד הסוף בכל פרט רלוונטי, ומעולם לא עיגל פינות״.

התוצאות היו בהתאם: עיצוביו היו מוצרים חכמים שמבוססים על טכנולוגיות מתקדמות, ובה בעת הציגו נראות אסתטית־נחשקת, שלתפיסתו הייתה חלק בלתי נפרד גם מאובייקטים טכנולוגיים במהותם. ״הטכנולוגיה צריכה להיות אהובה, אבל כדי להיכנס לחיים היא צריכה סיפור, עיצוב ונרטיב״, אמר באחד הראיונות שהתקיימו עמו.

גלזר, שהרקורד התעסוקתי שלה לאורך השנים הפגיש אותה רבות עם קהילת המעצבים, מוסיפה ש״העבודה עם נעם הייתה משהו מיוחד במינו. גם כשהתייעצתי איתו לגבי נושאים אחרים בתחום העיצוב, שאינם קשורים ישירות לעבודה המשותפת שלנו, הוא תמיד היה שם כחבר יקר וכפרטנר במלוא מובן המילה. לנו בחברה ברור שהמוצרים שעיצב עבורנו תרמו להעלאת המכירות״.

לראות את התמונה הרחבה

דברים דומים משמיע גם דניאל לישינסקי, מנכ״ל ובעלים של חברת ההזנק או.מד מדיקל בע״מ, שעדיין מתקשה לעכל את אובדנו. ״הכרתי את נעם כבר ב־2014, אבל בשנים האחרונות, מאז שהקמתי את החברה המתמקדת במד־טק, היה לנו שיתוף פעולה הדוק.

״הוא עיצב עבורנו את VERTICA, מוצר הדגל של או.מד – מכשיר לשימוש ביתי שנועד לטפל באון הגברי ולשפר אותו, ופועל בטכנולוגיית RF (גלי רדיו). הוא עוד הספיק לעצב וליצור את הסקיצות לדגמים הבאים של המוצר, שמרחיבים את האפליקציות שלו גם לטיפול במרפאות ולמטרות אורולוגיות״.

בפרוזדור הראשי של משרדי או.מד מדיקל תלויות על הקיר תמונות של נעם, ולישינסקי מספר שגם עובדים שהיכרותם איתו הייתה קצרה, עמדו מיד על אישיותו הנדירה ויכולותיו המקצועיות והאנושיות. ״גם כשאנשי קרן ההון סיכון שהשקיעו בנו הכירו את נעם, זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

״הם המליצו עליו ולקחו אותו לכל החברות הרלוונטיות שהם משקיעים בהן, וזה לא פלא. לנעם היו שקט נפשי ויכולת אינטואיטיבית מדהימה לזהות במדויק איך מוצר צריך להיראות, כולל כל הנתונים הרלוונטיים כמשקל, גודל, אופן התפעול המיטבי ועוד. כל התכונות שצריכות להיכלל במוצר טוב ונכון.

״נעם הפליא לתרגם רעיונות מורכבים למציאות של מוצרים חכמים ואסתטיים למראה. אני זוכר שכשבאתי אליו עם הרעיון הראשוני, בשקט שאפיין אותו כל כך הוא מיד אמר ׳המוצר לא יכול להיות כזה ולהיראות ככה׳. הייתה לו יכולת מדהימה לראות את התמונה הרחבה, ובעיניי הוא היה כמו אמן שיוצר על קנבס״.

דניאל לישנסקי, או.מד מדיקל: ״לנעם היו שקט נפשי ויכולת אינטואיטיבית מדהימה לזהות במדויק איך מוצר צריך להיראות, כולל כל הנתונים הרלוונטיים כמשקל, גודל, אופן התפעול המיטבי ועוד. כל התכונות שצריכות להיכלל במוצר טוב ונכון״

מוצרים נוספים שנושאים את חתימתו של טננבאום מהשנים האחרונות בסטודיו שלו, ״טננבאום עיצוב״, הם וסט ורצועה שממירים סאונד לתחושות; אביזר המתלבש על מנורת סדק (סוג של מיקרוסקופ לאבחון מחלות עיניים) ומאפשר להקרין לרופא המטפל את נתוני עוצמת הלייזר, מקליט את מהלך הטיפול; מכשיר לחיזוק שרירי המצמוץ בעין כדרך טיפול בתופעת עין יבשה; סורק אולטרסאונד רובוטי לזיהוי מוקדם של מחלת אנדומיטריוזיס בקרב נשים; קונסולה לשליטה ברובוט כירורגי בניתוחי בטן ועוד.

במקביל לעבודתו בסטודיו, בשנתיים האחרונות נרתם לשמש כחבר בנבחרת המנטורים שבחממת המעצבים של טרמינל עיצוב בבת ים. ״נעם היה מענטש אמיתי, שמילא את תפקיד המנטור ממקום עמוק״, אומרת ענת ציגלמן, מנהלת חממת המעצבים.

״עם כל היותו מעצב יחיד בסטודיו פעיל ואיש משפחה, אבא לארבעה ילדים, המחויבות שלו למשימה הייתה מוחלטת ומכל הלב. לצד הידע המקצועי העצום שהביא איתו, כמנטור הוא היה נדיב, רגיש וקשוב, מודע היטב לחשיבות הרבה של מנטורינג, וידע לתמוך מהצד באופן חכם ומושכל במעצבים הצעירים שליווה״. את מקומו של טננבאום בנבחרת המנטורים ממלא היום חזן, שמרגש במילותיו: ״את מה שנעם נתן לי, אני חייב להמשיך ולתת הלאה״.

אף שהתמקד בעיצוב הארדקור, לפני שנתיים חרג ממנהגו כשעיצב את CONARD, הפרס המוענק לחברות הזוכות בתחרות המיתוג שהוכרזה אז לראשונה (ולאחרונה התקיימה בפעם השנייה). בדברים שאמר אז בראיון ל־ynet, סיפר שאת ההשראה לעיצוב הפרס שאב מעיצוב פנים של מכוניות יוקרה.

הוא עיצב אותו כאוביקט שמופעו המשלב עץ חם ופלסטיק בגימור טכנולוגי מתוחכם, מתעתע משהו באופן שבו הוא נע בין אביזר אסתטי למוצר טכנולוגי; מייצר תחושות של יציבות ותנופה מעלה בעת ובעונה אחת, וככזה מייצג ערכי יסוד חשובים בשדה המיתוג. הוא עצמו לא עסק במיתוג פרופר, אבל ראה בעשייה העיצובית שותפה לו, ביכולת שלה לתרגם ערכים העומדים בבסיסו לתלת ממד.

״לו אך ברכת לו חיים״, מתנגנות בראש המילים משירה של רחל שפירא, ואכן קשה למצוא מילות נחמה על אובדן של איש יקר ומעצב כה מוכשר, ועל חיים שבאו לקיצם מוקדם מדי. אך אולי סוג של נחמה פורתא אפשר למצוא בעובדה שעשייתו הברוכה של טננבאום, בעיצוב מוצרים רפואיים בעיקר, תמשיך לחיות ולהיטיב עם מי שזקוקים לכך. יהי זכרו ברוך.