אור רוחני בתוך חשכת הקיום: רחל סנצ׳ז בבית האמנים תל אביב

עשרה ציורי שמן מופשטים ואניגמטיים משהו, שרקע שחור משווה להם תחושת אינסופיות וממד דרמטי, מכנסת תערוכת היחיד ״להתבונן ברוחניות״ של האמנית והמשוררת רחל סנצ׳ז, שתפתח הערב (16.1) בבית האמנים בתל אביב (אוצרת: ורה פלפול).

״הציור חייב להיות השתקפות של ההתגלמות הרוחנית של זמננו, טען וסילי קנדינסקי, במאמרו ׳על הרוחני באמנות׳. באופן זה ניתן לקרוא את עבודותיה של סנצ׳ז כתפילה מודרנית שמבקשת להזכיר לנו את כוחו הבלתי מתפשר של הלא־נראה ואת החיפוש המתמיד אחרי משמעות ואיזון בעולם המתפרק והנבנה מחדש״, נכתב בטקסט האוצרות, בהתייחס לעבודות העוסקות בתמה של תפילה. אצל סנצ׳ז הן מפגישות יסוד אמוני חזק, עולם פנימי ממוקד רוחניות, מבט רגיש עמוק ומתבונן על הקיום האנושי, החיים ורוח התקופה, ויותר מכל, לדבריה, ״חיפוש אחר הקול שלי״.

״אמנות היא דרך להסתכל פנימה, לבחון מי אנחנו ומה אנחנו מנסים לומר, וככזאת יש לה חשיבות גם בסיוע לתהליכי חשיבה. אולי אין הרבה חדש תחת השמש, אבל הדרך לבטא זאת יכולה להיות חדשה, שונה, ולהישמע אחרת. החיפוש שלי אחריה עובר דרך התנסויות וטכניקות חדשות ככלי ביטוי חזותיים לרוחניות כגילום של תהליכי עומק פנימיים־רגשיים״.

זו התערוכה הראשונה שמציגה סנצ׳ז בתל אביב, אך היא אינה תערוכת בכורה, אלא מצטרפת לרזומה של תערוכות יחיד וקבוצתיות שהציגה או שלקחה בהן חלק. האחרונה הייתה ״מים רבים״ – תערוכת יחיד שהוצגה באוקטובר האחרון בבית האמנים בראשון לציון (שגם אותה אצרה פלפול). סנצ׳ז, המתגוררת בירושלים, נמנית על אמני גלריה רוזנבך הירושלמית, ועבודותיה נכללות בתערוכת הקבע של הגלריה וכן באוספים פרטיים בארץ ובעולם.

רציתי שהרקע השחור יהיה עז, והתקשיתי למצוא את הפיגמנטים המדויקים כדי ליצור אותו ככזה. אבל מבחינתי החיפוש, מאתגר ככל שיהיה, הוא חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. התהליך הוא שיחה, שבה אתה לא יודע בדיוק מה יגידו לך

כמו הרבדים המזינים את יצירתה וטווים אותה, כך גם מסלול חייה של סנצ׳ז עבר דרך תחנות רבות, והשיחה עימה מדלגת בין עברית, אנגלית, ספרדית וצרפתית. היא ילידת פריז, שבמהלך שנות ילדותה והתבגרותה התגוררה במקומות שונים, ביניהם איביזה, מרוקו, ונצואלה, לונדון וארצות הברית. היא סיימה לימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת NYU בניו יורק, ואחריהם עסקה שם בתרפיה באמנות וטיפול בנוער בסיכון.

עם עלייתה לארץ בשנת 2013, המשיכה סנצ׳ז, שהיא בעלת תשובה, את עשייתה הטיפולית, כשיזמה והייתה בין מקימי עמותה לטיפול בנוער בסיכון. היא אמנם כבר אינה פעילה בה היום, אבל נאמנה לה בכל לבה. ״הפעילות שעשינו ועושים עם בני הנוער במסגרת העמותה, ובכלל זה ציור, פיסול, בישול ולימוד כישורי חיים, הוכיחו ומוכיחים עד כמה האמנות מסייעת בטיפול ובשיקום שלהם מהמציאות הקשה שממנה הגיעו״.

החיבור של סנצ׳ז לציור, ולתכני תרבות ככלל, אינו אקראי. ״נולדתי לסביבה של אמנות ותרבות. אמא שלי, אלן לפידוס, היא ציירת; ואבא שלי, חואן סנצ׳ז פלאז, יליד ונצואלה, היה משורר שנמנה על המועמדים לזכייה בפרס נובל לשירה, אך למראה הצער נפטר ב־2003, לפני שהחלו תהליכי בחירת הזוכים״.

״בין באי ביתנו היו תמיד אנשי רוח, אמנים וכותבים, גם כאלה מפורסמים, כמו הצייר האמריקני מארק רות׳קו ממייסדי זרם הציור המופשט; אמן האופ־ארט והקינטיקה מונצואלה חסוס סוטו; האמן הבין־תחומי והצייר אוסוולדו ויגס, גם הוא מוונצואלה, שנודע בעיקר בזכות ציורי הקיר שלו; יעקב אגם, שהיה חבר של אבי, והיו רבים וטובים נוספים. גדלתי במילייה שדיבר תרבות. השיחות בבית תמיד רוממו את נושאי הדיון על אמנות ויצירה לגבהים אחרים, וצורת החשיבה שנחשפתי אליה דרכן השפיעה עליי.

״אני זוכרת את אחותי ואותי משחקות מחבואים בלובר(!). כשגרנו במרוקו היה לנו בית גדול שבו אחד החדרים הוקדש לציורי קיר שציירנו״. אלה, כפי שמתברר, עשו את שלהם: הציור של אמה, כמו גם השירה של אביה, עברו בירושה־תורשה לסנצ׳ז׳, שלצד הציור, ועיסוק ביצירה ככלל – קראפט ופיסול בחומרים מגוונים – חוטאת בכתיבת שירה. היא נמנית על אגודת כותבי השירה באנגלית ושירים פרי עטה זכו לפרסום.

התפילה קוראת לייצר דיאלוג

כמי שמחפשת אחר הקול שלה, ובתוך כך אחר טכניקות ביטוי חדשות – מגיפת הקורונה הייתה עבורה מתנה. ״מתנה במובן של הזדמנות שזימנה לי כר שלם ליצירה ולהתנסויות. בגלל איסור היציאה היה קשה למצוא חומרים לציור, וכך מצאתי את עצמי מחפשת חומרים שהיו בנמצא מחוץ לבית שלי, כמו אבנים ירושלמיות. כשהשכן תיקן את הגג אימצתי שאריות של יריעות איטום כחומר לצייר עליו, וגם על הרעפים שהוסרו״.

ההזדמנות שסיפקה לה התקופה החשוכה והמאיימת לכל הדעות, גם היוותה מקור השראה שהניע אצל סנצ׳ז חיפוש אחר אור והניב את ״אור מהחושך״ – סדרת עבודות שמביאה לידי ביטוי חיפוש אחר אור רוחני בתוך חשכת הקיום. סדרה זו, לדבריה, היא שהובילה לסדרת התפילה המוצגת בתערוכה, ומהווה המשך של אותו חיפוש רוחני כדרך לצמוח ולהתפתח דרכו. ״תפילה היא אקט פרטי של אדם אבל הוא גם אוניברסלי, ויש בו כדי ללמד צניעות וערכיות. תפילה קוראת לדבר, לייצר דיאלוג ותקשורת ולהביע רגשות. יש בה כוח״.

הסדרה המרשימה כוללת עשרה ציורים, והבחירה במספר זה אינה מקרית. ביהדות מופיע המספר בהקשרים שונים, כמו עשרת הדברות, עשרת ימי תשובה, עשרה מתפללים שדרושים לקיום מניין והקשרים נוספים. משמעותה בסדרה היא ייצוג של עשר דרגות של תפילה הנהוגות על פי המדרש, כשכל דרגה מתייחסת למידת העומק שלה ולרגש מסוים של קשר, שאותו מפנה האדם לקב״ה ממעמקי לבו, כמו הודיה או תחינה.

בשפה מופשטת ובטכניקה שפיתחה ייעודית לסדרה, סנצ׳ז מתרגמת את תמת התפילה באמצעות ציורים המאופיינים ברקע שחור ובפלטה מונוכרומטית כהה בעיקרה, עם שילובים של כחול שבתורת הצבע (כמו גם על פי קנדינסקי) מתקשר לאמונה ולסגולות רוחניות, ולעיתים שזורות בו נגיעות של זהב המקנה אפיל של קדושה.

בין העבודות יש שמשלבות דימוי של נוצה – אולי כרפרור לקולמוס הדיו שמשמש סופרי סת״ם לכתיבת ספרי קודש ותפילות, ואולי בשל תכונות שמיוחסות לנוצות ושכולן חיוביות ושזורות בתקווה, דוגמת היותן סימן ומסר מהיקום, או חיבור לעולם הרוח.

על פני שטחו של המרחב השחור כמו צפים משטחים גיאומטריים בהירים ושקופים למחצה – ריבועים, מלבניים או רצועות אפופות הילה שמהן בוקע אור – ספק חלונות שמזמינים הצצה אל מה שמעבר – אל מציאות רוחנית, אל מה שאינו נראה לעין בבירור, חמקמק משהו, אבל שאפשר לחוש בו באמצעות ממדי תנועה והשינוי שעולים מהעבודות.

״בציוריה המופשטים של סנצ׳ז הדימוי החזותי הוא שער לעולם רגשי ורוחני״, נכתב עוד בטקסט האוצרות, ״והוא מעלה על הדעת את דבריו של קנדינסקי, שראה באמנות כוח להעברת תחושות, רחשי נפש, רעיונות והדים פנימיים ואת הציור כתרגום ישיר של שפת הרוח, לחוויה של עולמות מעבר למה שנראה לעין. קנדינסקי אף עמד על החשיבות בשיתוף שבין האמן והצופה כאינטראקציה הפועלת הן באופן חושי והן באופן שכלי״.

ואכן, התנועה והשינוי שבעבודות כמו קוראים לצופה לצלול פנימה ולהעמיק את התבוננותו לגילוי הנסתר, ומושגים באמצעות שימוש בפיגמנטים ייחודיים ומרכיבים מתכתיים המשווים נראות של תנועה קינטית.

״החיפוש אחר החומרים הנכונים מאתגר״, מספרת סנצ׳ז. ״בסדרה ׳תפילה׳, לדוגמה, רציתי שהרקע השחור יהיה עז, והתקשיתי למצוא את הפיגמנטים המדויקים כדי ליצור אותו ככזה. אבל מבחינתי החיפוש, מאתגר ככל שיהיה, הוא חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. התהליך הוא שיחה, שבה אתה לא יודע בדיוק מה יגידו לך. זה כמו בחיים – נגזר ממה שקורה סביב. כך גם תהליך היצירה משתנה – ואתה מקבל אותו בהודיה. לפעמים אני מרגישה שהוא בבחינת קבלה, ואני לא מתווכחת איתו״.

משך העבודה על כל ציור משתנה לדבריה, ויכול לנוע בין ימים לחודשים ואף יותר. השלמתו, היא אומרת, מגיעה עם אהבה. ״אני חייבת לאהוב את הציור. רק אז הוא גמור מבחינתי״. כך, ממקום פנימי עמוק ותוך בחינת יחסים בין אלמנטים של צורה, אור וחומר, המהדהדים מסורות אמנות מופשטת, מביאה סנצ׳ז לידי ביטוי את אמונתה ואת קולה המחפש, שמוגדרים בטקסט האוצרות כ״מסמלים את הגשמי בתוך הרוחני – את ההווה המכיל את העבר, ומאיר את העתיד״.

---

רחל סנצ׳ז | להתבונן ברוחניות
אוצרת: ורה פלפול
בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה: 16.1; נעילה: 8.2