״סופר/מן״: הסיפור מדהים, הסרט סתמי

כריסטופר ריב הוא סופרמן וסופרמן הוא כריסטופר ריב. השחקן המנוח, שעזב את העולם לפני 20 שנה, לנצח יהיה מזוהה עם גיבור העל השרירי, עטוי חליפת הספנדקס התכולה והתחתון האדום. אבל עם כוח גדול בא נטל גדול וגם טייפקאסטינג מעיק: גיבור הקומיקס החייזרי הוא גם הדמות שככל הנראה הכשילה כל מהלך בקריירה של ריב, לצד בחירות תפקידים כושלות בהתאם.

הנה תרגיל קטן: נסו להיזכר בתפקיד גדול של ריב, אבל כזה שהשאיר עליכם אימפקט לשנים קדימה. עד אז (ספוילר: זה כנראה לא יקרה), בסרט ״סופר/מן: סיפורו של כריסטופר ריב״, מנסים היוצרים איאן בונהוט ופיטר אטדגי לספר את סיפורו של ריב מכל הצדדים ומכל הכיוונים בדוקו, שחוץ מלקרוע את הלב באמצעות סיפורים מרגשים על השחקן ובני משפחתו – לא עושה או מחדש הרבה.

בשנת 1995, ריב, שהדבר היחיד שאהב יותר ממשפחתו היו סוסים, נפגע בתאונת רכיבה מחרידה, שהותירה אותו משותק בכל חלקי גופו. רק נס בלתי מוסבר השאיר אותו בחיים. מאז התאונה, הקדיש ריב את שארית חייו למען רווחתם של נפגעי עמוד השדרה בארצות הברית ובעולם, הקים עמותה ופעל יחד עם משפחתו כדי לקדם טיפולים חדשניים שיסייעו לנפגעים יום אחד, אולי, לקום וללכת.

סרט התעודה אודותיו, שכבר הספיק להיות מוקרן בהקרנות טרומיות כולל אחת בפסטיבל חיפה ועלה החודש לאקרנים ברחבי הארץ, מציג מספר תחנות שונות בחייו של ריב: מבמת התיאטרון, שם גם כרת ברית אחים עם רובין וויליאמס המנוח, דרך תפקידו האייקוני כסופרמן, התאונה המחרידה, השיקום – ועד למותו. אבל עם כל האייקוניות והרגש, האם ״סופר/מן: סיפורו של כריטופר ריב״ מחייב טיסה לבתי הקולנוע? לא בהכרח. כי למרות הכל, מדובר בסרט דוקומנטרי סטנדרטי בקטע סתמי ובכנות – די מיותר.

הסופרמן הבלתי מנוצח שהחיים עשו לו גליץ׳ והפכו אותו לסיעודי – לא ויתר, צמח מחדש, הקים עמותה ואפילו הצליח להזיז אצבע ורגל לפני מותו. זה מכניס טונות של דרייב וגם המון פרופורציות דרושות לתוך הקאבסה

כדאי להבהיר: הסיפור של ריב באמת מעורר השראה – וואחד השראה. זה הסיפור שכולנו אוהבים לאהוב: הסופרמן הבלתי מנוצח שהחיים עשו לו גליץ׳ והפכו אותו לסיעודי – לא ויתר, צמח מחדש, הקים עמותה ואפילו הצליח להזיז אצבע ורגל לפני מותו. זה מכניס טונות של דרייב וגם המון פרופורציות דרושות לתוך הקאבסה. אבל מרגש ככל שיהיה, צורת ההגשה האנמית של ״סופר/מן״ לא עומדת בקנה אחד עם ההילה שמרצדת סביב הדמות שבמרכזו.

אז מה בתפריט? המון ״ראשים מדברים״ (מרואיינים) ובפרט ילדיו של ריב; חבריו למסך הכסף ולבמה שרק מפרגנים, מפארים ומשבחים את הקולגה, ואושיות נוספות שריב פגש במהלך חייו, כולל הרופא המטפל. כל אחד מהם מספר מנקודת מבטו מי היה ריב עבורו, ולא קשה להבין שמדובר בכליל השלמות. בין ראיון אחד לשני משתלבים קטעי ארכיון שלא נראו עד כה, בעיקר מימי השיקום של ריב. ולא מדובר בחומר ארכיוני מוזהב או בגילוי מרעיש, בכל זאת.

השטנץ הקבוע של סרטי דוקו מסוג ״סופר/מן״ שקול לכל סרט דומה שתראו בטלוויזיה בסטייל של ״על חייו ופועלו של פלוני אלמוני״. לכן, חוץ מאובר־סנטימנטיליות מובנת מאליה (שלעתים מרגישה כמו מלודרמטיות מיותרת), אין באמת הצדקה לקיומו של הסרט הזה או לכל הפחות, הקרנתו בבתי הקולנוע.

לא עריכה מתוחכמת או יצירתית (ובזאת נפציר בכם לצפות בטאבו: סיפורו של עמוס גוטמן) ולא חשיפות מדהימות ויוצאות דופן שמשאירות לסת פעורה על הרצפה. בקיצור, ״סופר/מן״ לא מחדש דבר באף גזרה, דוקומנטרית או קולנועית, ומגיש לצופה את המובן מאליו בעטיפה גנרית ולפעמים גם מעיקה.

הסרט הנ״ל מיועד, בהכללה גסה, לשני קהלים עיקריים: מעריציו של ריב וחובביו, וכאלו שמחפשים דמות מעוררת השראה להיתלות בה. וזה בסדר גמור, לגיטימי ומקובל, אבל אין לסרט הזה ערך מוסף (או כל ערך). חוץ מהמושא הטרגי שלו, הוא לא מציע שום דבר אותנטי להיאחז בו.

יכול להיות שזה מספיק וחלאס להתפלצן, אבל לריב מגיע הרבה יותר. ולא בגלל שמדובר בכוכב על חלל, אלא בגלל שמדובר באישיות מרתקת, אמיצה וגדולה מהחיים. אבל במקום סרט מרשים ביופיו שעושה כבוד למי שלכבודו התכנסנו, הסופרמן המנוח קיבל דוקו חיוור מאוד, רגיל מאוד וסורי נוט סורי – משעמם מאוד מאוד.

---

סופר/מן: סיפורו של כריסטופר ריב
בימוי: איאן בונהוט ופיטר אטדגי
104 דקות; ארצות הברית, 2024
2.5 כוכבים