פחות ״איש זאב״, יותר גור זאבים חמוד ונשכן

״איש זאב״ לא הגיע משום מקום. הסרט החדש של אולפני יוניברסל הוא חידוש של הסרט הקלאסי משנת 1941 בכיכובו של לון צ׳ייני ג׳וניור, והסרט השלישי ביקום המפלצות המחודש של יוניברסל. הסרט הראשון, ״המומיה״ (2017), היה כישלון קולוסלי, בעוד שהסרט השני, ״בלתי נראה״ (2020), נחל הצלחה קופתית נחמדה ונהנה מביקורות מחמיאות.

העובדה הזו תלויה ככל הנראה באיש שביים אותו – לי וואנל. יודעי דבר וחובבי סרטי אימה יודעים כי מדובר ביוצר מוכשר ובפרט בז׳אנר מעורר הפלצות. ב־2004 וואנל חבר לבמאי ג׳יימס ואן, ויחד הם יצרו את ״המסור״, מסרטי האימה הטובים ביותר של אותו עשור, שהפך במרוצת השנים ממותחן אימה פסיכולוגי לזיכיון של פורנו עינויים פסיכופתי.

אבל זה לא משנה, כי עם הסרט הזה וואנל תבע לעצמו שם של תסריטאי ובמאי מוכשר, והוא אחראי ישיר ללהיטי אימה כמו ״הרוע שבפנים״, ״לזמן את הרוע״, ״משודרג״ והרשימה עוד ארוכה. הפעם הוא התפנה לחדש את הסיפור של ״איש הזאב״, מקלסיקות האימה הגדולות של המאה ה־20.

ב״איש הזאב״, כריסטופר אבוט (״מסכנים שכאלה״) הוא בלייק, סופר שנמצא ״בין עבודות״. כילד, הוא גדל יחד עם אביו הקשוח סטייל מ״כ בקורס טירונים, בבקתה מרוחקת ביערות של אורגון. בבגרותו, התנתק מאביו והתחתן עם שרלוט (ג׳וליה גארנר, ״אוזרק״), עיתונאית וורקוהולית אמיתית.

בני הזוג, שמערכת היחסים שלהם מקרטעת משהו, הם גם הורים לג׳ינג׳ר, שבעקבות היעדרה הבולטת של שרלוט מהבית כי מישהו צריך להביא פרנוסה, היא ובלייק קשורים בקשר הדוק ביותר של אבא ובת. כל הנתונים המשפחתיים האלה יבואו לידי ביטוי ביתר שאת כשהמשפחה המצומצמת הזו תצא לחופשה ותגיע לבית ילדותו של בלייק, אחרי שקיבל הודעה הודעה שאביו נפטר, שנים לאחר שנעלם בסבך היערות. אבל החופשה נקטעת במהירות כשיצור מסתורי דמוי זאב תוקף אותם והופך את בלייק לאחד כזה בעצמו.

כל שהאלמנטים החייתיים משתלטים על בלייק ומוחקים את האדם שהוא, החושים שלו מתחדדים. שמיעת טפטופי רגלי עכביש מעליית הגג, ראייה חדה בלילה וחוש ריח מפותח – את כל אלו ועוד, וואנל מצליח להביא אל המסך בצורה יוצאת דופן

כמו ב״המסור״ וב״בלתי נראה״, וואנל מראה שהוא לא עושה אימה רק לשם האימה אלא מכניס את הצופים לתוך סיפור פסיכולוגי בעל תמות קונקרטיות ומהותיות, באמצעות סצנות גרפיות מזוויעות ואירועים מלחיצים ומקריפים בהתאם.

אבל הפעם הוא מסתייג מכתיבה יתרה של דיאלוגים ומעדיף לייצר מבנה עלילתי שמבוסס נטו על חוויה חזותית. פחות טקסטים, יותר זוועות ורוב הזמן זה עובד. אבל התחושה היא שיש ב״איש זאב״ יותר מדי איפוק ופחות מדי אימה, כך שבמקום זאב בוגר ורצחני – יש כאן גור זאבים חמוד ונשכן.

ב״איש זאב״ יש מסרים ברורים על דחפים חייתיים, טראומות ואלימות משפחתית וגם על מחלות נפש חשוכות מרפא. וואנל לא בוחל להשתמש באלמנטים מעט קלישאתיים וצפויים כדי להעביר את המסרים האלה, אבל בסופו של דבר מדובר בסרט אפקטיבי יחסית, שעושה את עבודתו נאמנה במרחבי הז׳אנר וראוי לצפייה – על מסך גדול או קטן (הביקורת הזו פחות מתיימרת להטיף בנושא). מה שכן, אולי הפרט הבא יפיל את הפור.

ברמת המבע הקולנועי, וואנל עושה שימוש כמעט מקסימלי בכל הכלים שעומדים לרשותו. יש ב״איש זאב״ משחקי מצלמה כיפיים, כשוואנל מהתל בצופים עם זוויות צילום מטורללות ומזיז את המצלמה מצד לצד. הוא גם עושה שימוש (לא נרחב מדי) בג׳אמפסקיירז, מה שמונע מהסרט ליפול לתוך השבלונה הידועה והחרושה הזו.

מעבר לזה, הוא מציג את השינוי שעובר על בלייק בדרך להפוך לאיש זאב בכל רמ״ח איבריו באמצעים חזותיים נהדרים ועריכה מרשימה. ככל שהאלמנטים החייתיים משתלטים על בלייק ומוחקים את האדם שהוא, החושים שלו מתחדדים. שמיעת טפטופי רגלי עכביש מעליית הגג, ראייה חדה בלילה וחוש ריח מפותח – את כל אלו ועוד יותר, וואנל מצליח להביא אל המסך בצורה יוצאת דופן.

אבל משום מה, הסרט חשוך מאוד מאוד (מאוד). נכון, העלילה שלו מתרחשת בלילה, אבל הבחירה להחשיך במכוון כל פריים בערך מציקה ומעיקה על חוויית הצפייה. ככלל, יש יותר מדי סרטים בשנים האחרונות שיוצריהם בחרו להחשיך את הפריימים שלהם באופן מודע וזה כבר סתם מעצבן, בטח שלא תורם להנאה.

״איש זאב״ הוא מותחן פסיכולוגי עדין, יותר מסרט אימה ללילה חורפי של ירח מלא. למרות שיש בו אלמנטים בולטים של אימה ובפרט מוטיבים יפים של בודי הורור, זה לא תמיד מספק את היצר של כל חובב דם, איברים כרותים ויוצרים מיסטיים ועל־טבעיים. זה לא בהכרח דבר רע, אבל זה מוציא את הסרט מהאיזון שלו ולכן יש אפשרות שצופים עם ציפיות גבוהות מוואנל יתאכזבו כאן.

מנגד, וואנל צולח את המשימה של העברת מסרים על אלימות במשפחה או התמודדויות נפשיות תורשתיות במינימום של טקסטים ובמקסימום ויזואליה. וגם אם הוא קצת קלישאתי וצפוי – ״איש זאב״ מצליח לשבור מעט את השבלונה של סרטי אנשי זאב. רק קצת. והיי, לפחות אין כאן קליעי כסף מטופשים.

---

איש זאב
בימוי: לי וואנל
103 דקות; ארצות הברית, 2024
3 כוכבים