״הסוכנות״: בין מתח וחרדה לאפליקציית היכרויות של קהילת המודיעין

״הסוכנות״ בגרסתה האנגלית – עיבוד לסדרה הצרפתית עטורת השבחים שיצאה בישראל תחת אותו שם – היא דרמת ריגול עטופה היטב ומעוטרת בסרטים וכוכבים. לצד מייקל פסבנדר בתפקיד הראשי אפשר למצוא גם את ריצ׳רד גיר, קתרין ווטרסטון וג׳פרי רייט. מתחת לעטיפה הנוצצת מחכה מותחן ריגול טלוויזיוני עשוי היטב, רק שככל שהסדרה מתקדמת המניע העלילתי מאבד מכוחו.

זוהי נוסחה עלילתית שהוכיחה את עצמה, הן בקולנוע והן בטלוויזיה. במרכזה ברנדון (פסבנדר), סוכן ביון של ה־CIA, השב ללונדון מאפריקה לאחר משימת ארוכת שנים תחת זהות בדויה. ברנדון נדרש להסתגל מחדש למה שהיה ומי שהיה.

הוא חוזר לעבוד במטה הסוכנות בתפקיד משרדי, ונאלץ להתמודד עם הנהלת הביון המקומי, כמו גם עם עברו החשאי, שחוזר לרדוף אותו, ועם הנחיית הסוכנת רואיס (סאורה לייטפוט־לאון) שעתידה להישלח למשימת ריגול מעבר לים וסביבה מתנהל קו עלילה נוסף.

לאור כל אלה – צלחתו של ברנדון מלאה. אולי מלאה מדי. הוא השאיר מאחור בת וצריך לשקם את מערכת היחסים איתה, בלי יכולת להסביר יותר מדי לגבי הסיבה שבגללה נעלם. הוא נתון לביקורת פסיכולוגית ולעין בוחנת של הסוכנות, כי זה הפרוטוקול במקרים של סוכנים שעשויים לסבול ממשבר זהות. ואכן, שתי הזהויות שלו מתנגשות כשמושא אהבתו – מעברו החשאי והמסתורי – צצה בלונדון בעיתוי מחשיד.

ברנדון עוד לא הספיק להתמודד עם השיבה לחיים סמי־נורמטיביים, ובסוכנות מתעורר משבר מסוכן שעלול להתפתח למלחמה כוללת, כשאחד המרגלים של הסוכנות נתפס. לא ידוע איך ועל ידי מי, ולכן, כל מי שבא במגע עם אותו סוכן נמצא בסכנה. ברנדון, יחד עם הבוסים שלו, הנרי (ג׳פרי רייט) ובוסקו (ריצ׳רד גיר) מנסים להתיר את התסבוכת, בעוד שהוא מסתיר גם מהם את הרומן שלו.

גם זה כמובן מחשיד. למעשה, כל דבר בסדרה אמור לעורר חשד הגובל בפרנויה. יש בה פאזל מותח של חתול ועכבר, רק שקשה לדעת מי הוא החתול ומי העכבר. אי אפשר גם לדעת איפה העבודה נגמרת ואיפה החיים האישיים מתחילים, הכול מסובך זה בזה – כמקובל בז׳אנר.

החשדנות זולגת בין האישי לבין הפוליטי וחוזר חלילה. היא זולגת גם בין סוכנויות הריגול בעולם לבין סוכנות הביון האמריקאית, כמוסד שבו כל אחד דואג לאינטרסים שלו.

הקור, הציניות, והחשדנות חבויים לא רק בעלילה ובדמויות, אלא גם בעבודה טכנית מיומנת, המדגישה את הפרנויה. עריכה, עיצוב ותנועת מצלמה מתעתעת, שדרכה, כמו שברנדון אומר, ״ערכו של אדם הולך ומצטמצם״

אם היינו מודדים סדרות ריגול על פי רמת החרדה שהן מעוררות, ״הסוכנות״ מקבלת ציון גבוה בסולם. הפרנויה נוטפת ממנה ומדבקת גם לחוויית הצפייה, והיא עושה זאת באלגנטיות, בלי פיצוצים גדולים ועם מעט אקשן. הכול מתנהל בשיחות בטלפונים חד פעמיים, פגישות במסדרון או בחדרי חדרים. החוטים הולכים ונקשרים רק כדי להיפרם מחדש. סימני שאלה מתרבים וחיש מהר כבר הופכים לסימני קריאה אדומים.

מבט על הפאזל העלילתי יגלה לא מעט תחבולות רפלקסיביות על מהימנות הצופה והנצפה, והאופן שבו רגש משבש אוביקטיביות. כנראה בגלל זה הפרק הראשון מסתיים במשפט מוכר, מתוך השיר שמלווה את הפתיח: אהבה היא עיוורון (במקור של U2 בביצוע של ג׳ק וויט).

זהו רמז המצביע לא רק על סיפור האהבה של הגיבור, אלא עקרון הנוכח בכל מערכות היחסים בסדרה: בין אדם לעמיתו, לחברו, למנטור שלו, לבוס שלו, לאהבה שלו ולבת שלו, ולמי לא. גם לאומה ולמדינה. אין אוביקטיביות.

זהו סימן אזהרה גם לצופה, שישים לב לנקודות העיוורן שלו – בין אם הוא אוהב את שנעשה ובין אם לא, בין אם הוא אוהב את דמויותיו או סולד מהן.

״הסוכנות״ מזכירה יצירות ריגול מהתקופה שלאחר אסון התאומים (9/11), ומתארת עולם המזכיר את עידן המלחמה הקרה. יש בה את הרוסים ואת הסינים מצד אחד, את הבריטים והאמריקאים מצד שני. אבל הכול נזיל, הכול למראית עין.

לעולם החשאי והאפל יש רק חוק אחד: האדם הקטן הוא כלום אל מול החשיבות הלאומית. בעולם המודיעין האדם, כפרט, הוא רק נכס. נתון סטטיסטי. את זה אומר ברנדון, באמירה שמזכירה בצורה די מצמררת אקטואליה מקומית־ישראלית: המשחק הגדול בו משתתפות האומות בשכונה שלנו הוא שוק של חיי אדם, וערכו של היחיד עולה ויורד, כמו ערכו של מטבע בבורסה.

הקור, הציניות, והחשדנות חבויים לא רק בעלילה ובאפיון הדמויות, אלא מגובים גם בעבודה טכנית מיומנת, המדגישה את הפרנויה. עם עריכה של נקודות מבט, עיצוב מיזנסצנה רווי במשמעות ותנועת מצלמה מתעתעת, שדרכה, כמו שברנדון אומר, ״ערכו של אדם הולך ומצטמצם״.

למרבה הצער, מה שמתחיל כהבטחה (או הסחת דעת) בפרקים הראשונים, הופך תוך תשעה פרקים לטרחני ומעיק. סיפור האהבה של ברנדון מתנפח מפרק לפרק ותופס נתח גדול מדי מזמן המסך. גם קו העלילה של רואיס מסובך בכל מיני מעשיות רומנטיות, ובשלב מסויים זה מתחיל להרגיש כמו אפליקציית היכרויות של קהילת המודיעין.

כל הרומנטיקה הזו אינה תורמת ואפילו פוגעת בקוהרנטיות של הסדרה, שבשני הפרקים האחרונים כבר מקרטעת תחת נטל הקלישאתיות.

ועדיין – זו סדרה ראויה לצפייה. היא משוחקת נפלא ובחלקים שבהם היא מתפקדת פחות כדרמה רומנטית ויותר כמותחן ריגול, היא עושה זאת באופן מדוקדק ושובה לב. לו היו קצת פחות קלישאות רומנטיות – היא הייתה יוצאת מרווחת. מבחינה זו יש לתסריטאי ולסוכן הריגול מן המשותף – אכן, אהבה היא עיוורון.

---

הסוכנות
ארצות הברית, 2024. 9 פרקים
ציון: 3.5