כל מה שחשוב ויפה
זהב במגדל דוד - מוזיאון ירושלים. צילומים: אלעד שריג
זהב במגדל דוד - מוזיאון ירושלים. צילומים: אלעד שריג
רעות ברנע. צילום: אורית פניני

חוצה תרבויות וחוצה מקום: זהב במוזיאון מגדל דוד

בתערוכה שאצרה מרי שק במגדל דוד - מוזיאון ירושלים, מציגים 16 אמנים ואמניות ישראלים עכשוויים עבודות שבהן נגיעות של זהב - חומר שנמצא בשימוש אלפי שנים, ועדיין מייצר משמעויות חדשות

״זו תערוכה שהיא תכשיט, והעבודות שמוצגות בה גם הן כמו תכשיטים שבחרתי״, אומרת האוצרת מרי שק על התערוכה החדשה ״זהב״ שמוצגת במגדל דוד – מוזיאון ירושלים, ועוסקת ב״נגיעות של זהב באמנות ישראלית עכשווית״. ״רציתי תערוכה שתעלה חיוך בימים הקשים האלה, שאנשים יגידו ׳טוב שעליתי לירושלים בשבילה׳״.

התערוכה, שמוצגת בקומה התחתונה של המוזיאון ששוכן במצודה ההיסטורית, מציגה עבודות של 16 אמנים ואמניות ישראלים עכשוויים, ומפגישה ביניהן לבין תכשיטים וממצאי זהב ארכיאולוגיים שהתגלו בחפירות בירושלים.

זהב במגדל דוד – מוזיאון ירושלים

מימין: יפעת בצלאל, אלהם רוקני, מוש קאשי, עלמא גרשוני

מימין: יפעת בצלאל, אלהם רוקני, מוש קאשי, עלמא גרשוני

מימין: שוקי בורקובסקי, גבריאל קלזמר

מימין: שוקי בורקובסקי, גבריאל קלזמר

ארם גרשוני

ארם גרשוני

״לאורך ההיסטוריה שימש הזהב בפולחן, במלוכה ובאמנות״, כותבת שק בטקסט התערוכה. ״הוא סימל קדושה ונצח, עושר ועוצמה, והופיע בתרבויות שונות בקברי מלכים, במבני דת וביצירות אמנות. בעת המודרנית השתחרר הזהב במידה רבה מהקשרים אלה והפך לחומר טעון במשמעויות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות״.

שק פעילה כאוצרת כשלושה עשורים: היא אצרה למעלה מ־50 תערוכות בארץ ובעולם, ביניהן תערוכות מוזיאליות רבות לאמנים ואמניות בינלאומיים כמו כריסטיאן בולטנסקי או אנט מסאז׳ה. אבל עוד לפני שהיא אצרה את התערוכה הראשונה שלה, היא התאהבה במתחם של מגדל דוד.

זהב הוא חומר שלא משתנה ולא מתחמצן. הוא חומר שהפרעונים נקברו איתו, שהעות׳מאנים יצרו ממנו תכשיטים, שהרומאים התקשטו בו, שבני שבט האינקה ראו בו דמעות. הזהב נמצא בשמש, הוא נמצא בחללים דתיים ורוחניים

״בשנת 1996 פניתי לעדי סמל, שהיה אז מנהל המוזיאון, והצעתי לו לאצור תערוכת סאונד. הרעיון שלי היה לייצר החלפה של סאונד בין מערב למזרח ירושלים. אני נולדתי בטוניסיה, כך שאני מגיעה מהמזרח, אבל חיה כל החיים שלי במערב והאינטראקציה ביניהם היא השאיפה הכי בסיסית שלי בחיים.

״עבדנו יחד על התערוכה הזו כמה חודשים טובים, אבל אז סמל עזב את תפקידו והרעיון ירד מהפרק. עם התערוכה שכבר היתה בעבודה פניתי לרותי צדקה בבית האמנים ירושלים, ושם היא הוצגה בסוף תחת השם ׳ממד הקול׳. ככה התחילה הקריירה שלי״.

ב־30 השנים שעברו מאז חיה שק, שהיתה נשואה לדיפלומט, על הקו בין ישראל למדינות אחרות. ״תמיד נותר בי איזה תסכול שלא סיימתי את המשימה. כששמעתי לפני כמה שנים שמחדשים את המתחם, הגעתי לראות ומיד התאהבתי שוב.

מרי שק. צילום: אלעד שריג

מרי שק. צילום: אלעד שריג

מימין: יואב ברנר, משה גרשוני

מימין: יואב ברנר, משה גרשוני

מימין: שוקי בורקובסקי, אלהם רוקני, לילך ששון

מימין: שוקי בורקובסקי, אלהם רוקני, לילך ששון

״צלצלתי למנהלת המוזיאון הנוכחית, אילת ליבר, והיא באה לפגוש אותי כבר ביום שלמחרת. הצעתי לה את הנושא של זהב, שמכונן בתוכי מאז שהייתי ילדה, והתחלנו לעבוד על התערוכה״.

כשהיתה שק בת עשר עלתה ארצה עם משפחתה מטוניסיה. ״מאז שנולדתי דיברו אצלי בבית על עלייה למקום שכולו זהב – ירושלים בפרט וישראל בכלל. כשנחתנו בארץ, חודשיים לפני מלחמת ששת הימים, הגיע לאסוף אותנו טנדר פשוט וכל חלום הזהב התמוגג.

״באותן השנים להיות מזרחית לא היה שיא הסטייל. אני לא הבנתי את זה, אבל אמא שלי התעקשה שנגור ברמת אביב. זה שינה את כל מהלך חיי, למדתי באליאנס והתערבבתי מיד עם בני עמי. אבל גם תמיד ידעתי שלהיות זרה אצלי זה מצב קיומי״.

האמנות נכחה אצלה בבית הודות לאחותה הגדולה לינדה זנדהאוז שהיתה אמנית בוגרת בצלאל. ״מאז שנולדתי היה ריח של טרפנטין בבית. כשהיא למדה בבצלאל אמא שלי ואני היינו יושבות לידה ומסתכלות עליה עובדת, ואת ההשכלה הראשונה בתחום קיבלתי ממילון לארוס שבו הייתי קוראת על תולדות האמנות״.

החלום המקורי של שק היה להיות פסיכולוגית קלינית, אבל כשלא התקבלה ללימודי פסיכולוגיה החלה ללמוד תולדות האמנות, באוניברסיטה העברית בירושלים. ״אז התחלתי גם לעבוד כמדריכה במוזיאון ישראלית, בשלוש שפות – עברית, אנגלית וצרפתית, ושם גם הכרתי את כל מי שמנהל היום את עולם האמנות המקומי.

״בגלל שבמשך שנים חייתי על הקו, בין ישראל לסן פרנסיסקו, לונדון, בלגיה ועוד – אף פעם לא הייתי בארץ מספיק שנים כדי לפתח קריירה מוזיאלית בעצמי. גם היום אני מרגישה נוגעת־לא־נוגעת, אני רואה הכל מרחבי הזרות.

״אבל לאורך כל שלושים השנה האחרונות אני כל הזמן חושבת אוצרותית. בכל רגע נתון יש לי 200 תערוכות בקנה. הנסיעות בעולם גם גרמו לי להכיר אמנים בינלאומיים ולאצור להם תערוכות, ויש אמנים ואמניות שכבר הפכו לחלק מהקהילה שלי״.

מנסה לגעת בנשמה

היא מעידה על כך שהרבה מהתערוכות שהיא אוצרת הן פואטיות, וכך גם זו הנוכחית. ״אני מנסה לגעת בנשמה. לא להיות אינטלקטואלית מדי, אין לי צורך לצטט תיאורטיקנים בכל הזדמנות. אני חושבת שאוצרים הם גם אמנים בעצמם, והתערוכות הן גם ביטוי שלהם. במקרה הזה, רציתי תערוכה נקייה, נטולת שליליות. תערוכה מוזהבת, שתנחם.

״זהב הוא חומר שלא משתנה ולא מתחמצן. הוא חומר שהפרעונים נקברו איתו, שהעות׳מאנים יצרו ממנו תכשיטים, שהרומאים התקשטו בו, שבני שבט האינקה ראו בו דמעות. הזהב נמצא בשמש, הוא נמצא בחללים דתיים ורוחניים. הוא חוצה תרבויות וחוצה מקום, וגם אני קצת חוצה מקום. עד היום המקום שבו אני מרגישה בו הכי טוב הוא מטוסים, כי אין שם אדמה וכי הם מעבירים אותי ממקום למקום״.

נלי אגסי. צילום: מ״ל

נלי אגסי. צילום: מ״ל

דפנה שלום. צילומים: אלעד שריג

דפנה שלום. צילומים: אלעד שריג

מרים כבסה

מרים כבסה

העבודה על התערוכה החלה במחקר אודות אמנים שעוסקים בזהב מכיוונים שונים ומתוך סיבות שונות. הרבה מאלה שהיו על הפרק, מספרת שק, לא נכנסו בסופו של דבר לתערוכה, אבל אלה שכן הם כאלה שנוצרה ביניהם אחווה – גם ויזואלית וגם ממשית בימי פתיחת התערוכה.

החלל עוצב באופן מינימליסטי, והעבודות תלויות בצורה מרווחת שמשאירה הרבה אוויר לנשימה. יש קירות שנצבעו בזהב וכאלה שנותרו לבנים, ויש כאלה שלמים שעליהם תלויה עבודה קטנה אחת בלבד, כמו לדוגמה זו של עלמא גרשוני – ״האיש עם קסדת הזהב״, תבליט חימר וצבע שמן. שק מספרת שגרשוני למדה לעבוד בחימר רק כדי לייצר את הטקסטורה שהיא שאפה עליה בעבודה, שנוצרה בהשראת ציור של רמברנדט.

גרשוני היא דור שלישי למשפחת אמנים משמעותית באמנות הישראלית, וגם שני הדורות הקודמים מיוצגים בתערוכה. אביה, ארם גרשוני, מציג את העבודה ״נערה עם שיער זהוב״, דיוקן ריאליסטי שזכה גם הוא לקיר שלם, ואבי השושלת משה גרשוני, ששק בחרה להציג שתי עבודות שלו – עבודות משנות ה־90 שבהן, כותבת שק, ״נדמה שהזהב מבצבץ, בוקע והופך לקול של נביא זעם״.

גם שאר העבודות הן של אמנים ואמניות בני דורות שונים: בכניסה לחלל מוצגת עבודה גדולה של יואב ברנר, ״פעימה״, ששק נתקלה בה כשהגיעה אליו לביקור סטודיו ומיד ביקשה שישמור אותה לתצוגה בתערוכה.

״זו עבודה מופשטת ואנרגטית והיא אולי מבטאת הכי טוב את מה שאני מרגישה לגבי הזהב. המוזיאון הזה שוכן בתוך מצודה בת 2000 שנה, אתר עלייה לרגל אבל דווקא לא במובן הדתי, אלא במובן הרוחני. עם השנים וככל שאני מתבגרת אני מוצאת את עצמי יותר ויותר עסוקה באנרגיה״.

גם את העבודה של מרים כבסה פגשה שק בביקור סטודיו שהיה לדבריה שטוף אור, והתחבר לאותה אנרגיה מוזהבת. את נלי אגסי, שחיה מזה שנים בארצות הברית ויצרה עבודה חדשה לטובת התערוכה, היא ליוותה בכל שלבי העבודה. ״יש לה עיסוק בבד ובתפירה לאורך השנים. הרעיון הראשוני היה שהיא תיצור את אחת מהשמלות שלה בפורמט מוזהב, אבל לאט לאט האובייקט הלך ושינה צורה למשהו שנראה כמו לב או כמו איבר פנימי אחר״.

birds

חלק ניכר מהאמנים שמציגים בתערוכה עוסקים בזהב במסורות ספציפיות – בין אם זה יהושע (שוקי) בורקובסקי, שהעבודה שלו ״עלייה לרגל״ משנת 1986 היא אחת מסדרה שמתייחסת לכעבה – המקדש הגדול במכה, שמסמל עבור הדת האסלאמית רוחנית ומשמש כמוקד עלייה לרגל. לילך ששון ב״סדרה האיראנית״ מראשית שנות ה־2000 עוסקת באדריכלות ואמנות איראנית, תצלומים מתוך ספרים שהניחה בקופסאות ברזל והוסיפה עליהם עלי זהב.

גם אלהם רוקני מציגה עבודות שבהן דימויים שמרפררים למסורות איראניות, המדינה שבה נולדה, ובעיקר לכאלה שמגיעות משטיחים פרסיים. ליאור גריידי מרפרר דווקא למסורת היהודית ובעיקר לזו של יהדות תימן, בעבודות רקמה שבהן הוא רוקם בזהב פסוקים מהתנ״ך; ואלנה צ׳רטי שטיין, איטלקיה במקור, מושפעת מאמנות הרנסנס ומאיקונוגרפיה נוצרית אורתודקסית – שגם בה הזהב היה אלמנט מרכזי.

לצד עבודות האמנות, במרכז החלל, מוצגים בשתי ויטרינות קטנות פריטי ארכיאולוגיה – מטילי זהב קדומים שמתוארכים לתקופה הכלקוליתית (3500-4000 לפני הספירה), ותכשיטים מאוסף ניוטון שמקורם בקברים מהתקופה הרומית והביזנטית.

״הזהב הוא חומר שמלווה את כולנו כל הזמן. הוא לא יהלומים (שאני לא אוהבת), אין בו שופוני. הוא חומר עממי שמתחבר לכל הזמנים ולכל המקומות. הייתי ממש שמחה שהתערוכה הזו תמשיך לנוע גם למקומות אחרים בעולם – כי יש בה משהו שהוא לא לוקאלי, ואפשר יהיה להתחבר אליה בכל מקום״.


זהב – נגיעות של זהב באמנות ישראלית עכשווית
אוצרת: מרי שק
מגדל דוד מוזיאון ירושלים, שער יפו, ירושלים
נעילה: מרץ 2027
משתתפים.ות: נלי אגסי, יהושע בורקובסקי, יפעת בצלאל, יואב ברנר, ליאור גריידי, משה גרשוני, ארם גרשוני, עלמא גרשוני, יורם חישין, מרים כבסה, אלנה צ׳רטי שטיין, מוש קאשי, גבריאל קלזמר, אלהם רוקני, דפנה שלום, לילך ששון

יורם חישין

יורם חישין

עלמא גרשוני

עלמא גרשוני

Silence is Golden