״מחשבת בדים״ ו״כתם״ בבית בנימיני

מחשבת בדים / תערוכה קבוצתית

אוצרת: יובל עציוני

טקסטיל הוא שדה בתרבות, שביסודו חומרים ופעולות מצורפים על ידי היוצרים למבנה סיבי במהותו, שהתפתח לעיצוב חפצים שימושיים, כמו גם ליצירת אובייקטים סימבוליים ואמנותיים. מראשית התרבות האנושית ועד ימינו נתונים חומרים לפעולות טקסטיל מובהקות כמו טוויה, קליעה, קשירה וליבוד, מהן נובעות גם אריגה וסריגה, רקמה ושזירה, צביעה והדפסה, ליפוף או תפירה, ואף פרימה וקריעה.

משילוב קדום בין חומרים לתודעה, בין מקלעת סיבים לכבלי תקשורת גלובליים, משמשים פעולות, חומרים וחפצי טקסטיל גם כמטפורה חברתית כמו ״לטוות סיפור״, ״קשר אנושי״ ו״מארג״ או ״מרקם״ חברתי.

בתערוכה משתתפות שבע אמניות ואמן, חלקן בעלות מותגים של חפצי טקסטיל שימושיים, וחלקן יוצרות בהקשר לטקסטיל כמבנה, אוביקט או קנבס לדימוי. המשתתפים מציגים עבודה חדשה שהיא תוצאה של תהליך עבודה מתמשך בסטודיו, המבוסס על מיומנות מהותית בפעולות יסוד ליצירת טקסטיל.

בצעיפי הצמר של מיתר קרני נבחן הקשר בין סריגה לאריגה, בשילוב צבע ומקצב. בפורמט מצומצם חיים חכימיאן בוחן שוב ושוב את המשתנים עליהם מבוססים מבני היסוד של האריג. לעומתו רוקסי מונטאנו ממקדת מבט והרהור אל חפץ הטקסטיל, על ידי פעולת חירור בחומר שאינו בד במהותו. מטפחת משי של מיכל לוריא מסומנת כקנבס שמעבר לשימוש, כשמודפסים עליה דימויים כמו מסמרים, פטישים ושברי צלחות וכך גם בעבודה של מעין גוטפלד, מהוות הגרביים שהיא מעצבת חפץ שימושי ובו בזמן דימוי ומצע להדפסה.

יעל הרניק בוחנת בד פסים מוכר כדימוי גרפי, שמשתנה בתפירה וכיווץ לאובייקט תלת ממדי מכונס, בעל נוכחות גשמית של שני כתמי צבע וביניהם גבול מטושטש כמו צביעה ידנית. קטיה זורין כלב מציפה היבטים סימבוליים של היצירה בטקסטיל, כשבד דנים או פחית קולה נהיים קמעות של יום יום, מעצם החיבור עם קליפת עץ דקל יבש.

פעולה של קשירה שהיא יסוד לעיצוב השרפרף של נטע טסלר מהווה גם יסוד ליצירת צמידי מזל מונומנטליים, המורכבים מצירוף חדש של חלקי החפץ השימושי, ניצבים בחלל כמו טוטם או קמע המסמן בנוכחותו הגדולה בקשה לביטחון ותקווה.

---

כתם / תמר דגני וסטודיו קוטה – אביב לה־עוז כליף ואביה חיימי

אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט

התערוכה מפגישה בין העבודות של אביב לה־עוז כליף ואביה חיימי, בעלות סטודיו קוטה לעיצוב אובייקטים המתמחה בקרמיקה, לבין העבודות של תמר דגני, מעצבת ואמנית טקסטיל, בעלת המותג Tamar Dgani Textiles.

היוצרות מגיעות מדיסציפלינות חומר שונות לחלוטין אך פועלות באופן דומה. סטודיו קוטה ודגני שייכות לתפר שבין שדות האמנות, העיצוב והקראפט. סטודיו קוטה מייצרות את הצורות על האובניים ודגני אורגת באריגת יד, אך המשותף להן היא הבחירה לשלב ולצרוף את הברזל בצורותיו השונות לתוך חומר הגלם הראשוני.

צמחים ומינרלים שונים, ביניהם תחמוצת הברזל, שימשו את האדם הקדמון בציורי המערות, בהכנת צבעי שמן ורישום קירות פרסקו בימי הביניים, וכן כחומר מייצב בתהליכי צביעה של טקסטיל לאורך ההיסטוריה, עד ליישומיו באמנות ובתעשיה בת ימינו.

בתחום הקרמיקה, תחמוצות הברזל שימשו מאז העת העתיקה ליצירת צבעים מגוונים: אדום, חום, צהוב ושחור, בהתאם לטמפרטורת השריפה ותנאי החמצון. הן העניקו לחימר טבעי גוון אדמדם, שאפיין כלים פרהיסטוריים וכלי טרקוטה ים־תיכוניים, ונעשה בהן שימוש גם בגלזורות ליצירת צבעים כהים ועשירים.

בתערוכה מוצגות עבודות גמורות לצד ניסיונות חומריים שנלקחו מתהליך ניסוי של היוצרות, החוקרות את השימוש בברזל הן כצובען והן כחומר גלם בעבודותיהן. היוצרות בוחנות ריאקציות שונות עם תחמוצת הברזל: סטודיו קוטה בחנו את את המפגש בין אבקת ברזל לפורצלן בשריפה, דגני אורגת במשולב חוטים וברזלים חלודים ומאפשרת לחלודה להכתים את הבד על ידי הוספת מים לתהליך.

אופן הפעולה האמנותית/מחקרית של האמניות מבוסס על התנסות, המובילה לריאקציה חומרית, שאותה בוחנות האמניות וממשיכות במעגל של מחקר חומרי עד לתוצאה המוצגת.

על פי סטודיו קוטה ״היצירה היא דיאלוג מתמשך בין חומר הצביעה לחומר שיוצר את הצורה: מתי הצבע משתלט על הצורה? מתי הוא נסוג ומאפשר לה להוביל? מתי היא מתמוססת אל תוך הטקסטורה? עבור התערוכה, כל אובייקט שאנחנו יוצרות הוא ניסוי בפני עצמו – שבו אנחנו מקוות להגיע לרגע היפה והמיטבי ביותר, אך לעולם איננו יודעות מראש מה תהיה התוצאה״.

אקראיות והתנסות מאפיינת גם את עבודותיה של דגני כשהיא בוחנת את החלודה כצובען, שבעזרתו היא מעידה ״אני מכתימה את פני הטקסטיל באופן מבוקר ומשווה לו דיגום ייחודי, חד פעמי, שהוא בין המתוכנן לאקראי״.

סטודיו קוטה מציגות שתי שיטות עבודה להכנת העבודות, המתמקדות במחקר חומרי, טקסטורלי וצורני דרך קרמיקה וברזל בתרכובות שונות. שיטה אחת משלבת שבבי ברזל בתוך פורצלן, והשיטה השנייה בוחנת את השפעתה של אבקת הברזל המותכת על גבי החומר בשרפה גבוהה. כך נוצרות שתי משפחות של אובייקטים. ״הצורה מתפתחת מתוך התבוננות במופע החומר על גבי אובייקט, כך שבכל פעם מחדש היא מאפשרת לחומר להופיע באופן בלתי צפוי״.

דגני משלבת את הצביעה בחלודה על ידי הטמעת ברזל חלוד בתוך מבנה האריג והרטבה. ״אני אורגת בדים באריגת יד, שיהפכו לאחר מכן לגלילים״. האריגים עצמם מפגישים בין חוטי כותנה לבין דיסקיות/שייבות חלודות שדגני אספה במשך השנים. ״מיינתי לפי סוגים וגדלים, ומהם יצרתי דגמים שונים על ידי פיזורם במקצבים משתנים על פני האריג״.

חלק מהאריגים עוטפים גלילים קרמיים מזוגגים חלקית, כך שהמים מפעפעים מתוך הגלילים דרך המיכל אל הבד וצובעים את האריג באופן הדרגתי במהלך התערוכה. האובייקט חי ומשתנה עם הזמן. החומר הופך בתערוכה לשותף מלא לתהליך היצירה המציגה מהלכים מחקריים וניסיונות חומריים לצד עבודות גמורות.

---

בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
פתיחה: 20.2; נעילה: 5.4