גיא מורג צפלביץ׳: אני לא בוחר אמנים לפי אמונתם

מרב: הי גיא, ברכות על התערוכה החדשה ״הפרשת חלה״ שמוצגת בגלריה על הצוק בנתניה 

גיא: תודה רבה מרב, עוד לא נחתתי. אני וקרן (שפילשר, בת הזוג ומפיקת התערוכה) שואלים את עצמנו: ״מה זה היה״?

מרב: אני מניחה שאתה מדבר על הפתיחה

גיא: הפתיחה הייתה מלאה במאות אנשים שהגיעו לסוג של פתיחת תערוכה/קבלת שבת אלטרנטיבית, ומצאתי את עצמי מול שולחן ענק מלא בחלות, מברך את ברכת המוציא בפני הקהל הרב. אני לא יודע להסביר את החוויה, אבל מבחינתי בשיתוף של ההוויה שלי בתור אדם מאמין היה חשיפה כמעט אינטימית לחיי (על השולחן החד פעמי הזה היו אמונים גלי ויואב אמית, זוג אדריכלים שחיים ועובדים יחד)

מרב: קראת לתערוכה “הפרשת חלה” (מצווה יהודית, לפיה יש להפריש כמות קטנה מעיסת הבצק של הלחם כקורבן לכוהנים בבית המקדש; כיום: טקס רוחני פופולרי בקרב נשים שמבקשות ברכה לבית ולעשייה), אבל היא עוסקת בחלה כסמל ובהבטים השונים שלה בתרבות המקומית. איך נולד הרעיון לעשות תערוכה סביב חלה? 

גיא: מתחילת דרכי כאוצר אני עוסק בדברים שמעניינים אותי אישית ויש לי קשר רגשי אליהם, ואוכל זה דבר שמעניין אותי מאוד ואני מאוד אוהב. עשיתי עד היום שש תערוכות שעסקו בפנים שונים של אוכל, בהן “אם אין לחם”, שעסקה בתוצרים של חיטה, “המנגליסטים” שעסקה בבשר ו”מס שפתיים” שעסקה בדימוי גוף והפרעות אכילה

גיא: ביום שקיבלתי את רישיון הנהיגה נסעתי בלילה למאפיה בראשון לציון, קניתי בארבע לפנות בוקר חלה טריה, אחר כך עצרתי בסופרמרקט, קניתי חבילת חמאה ופשוט אכלתי את כל החלה עם כל החמאה.

בשבילי, החלה מסמלת אוכל נחמה, אבל גם את היהדות. מאז שחזרתי בתשובה בגיל 16 (נולדתי לבית חילוני) ערכתי קידוש בימי שישי. הברכה על החלות והחלות עצמן נתפסו אצלי כסמל לקדושת השבת. בשנים האחרונות יש יותר עיסוק באוכל באמנות, והחלה היא המאכל שהכי קרוב לעולם שלי, לכן רציתי להתעסק איתה

מרב: נושא טוב

גיא: הרעיון לתערוכה נולד לפני שנתיים … ואז התרחש הטבח של השבעה באוקטובר ופתאום שום דבר לא נראה והרגיש ״רלוונטי״, כאילו ״היקום קורס אל תוך עצמו״ ומה המשמעות של לעשות אמנות ולהציג אותה עכשיו. ועם זאת, החיים כנראה חזקים מהכל.

כך, הרעיון שאופסן במגירה וישב הרבה זמן, עלה שוב בנובמבר כשאורי מגידיש, התצפיתנית שנחטפה מבסיס נחל עוז, הוחזרה בפעולה צבאית בחיים ויום לפני כן נערכה בביתה הפרשת חלה – זה היה סוג של סימן שהתערוכה רלוונטית לחיים. 

ואז קרן ואני התחלנו לאסוף סביבנו אמנים ומעצבים מכל המדיומים האפשריים, לאו דווקא כאלה שיש להם ידע, או קשר ״לדת״. זה היה תהליך מרתק לראות איזה עבודות נולדו בעקבות הרעיון. אני חושב שבכל עשרות התערוכות שאצרתי בחיי לא נגעתי ממש בתכנים יהודיים. אני שואל את עצמי למה? ואין לי תשובה מספיק כנה לתת, אולי הזמן עושה את שלו, אולי המעבר שלנו לכפר תבור נותן לי חופש יצירתי ומנקה רעשי רקע

מרב: הקשר הרגשי שלך לחלה נובע בעיקר מהיותך אדם דתי? 

גיא: ממש לא. אני אוהב ומתעניין בהרבה נושאים וחשוב לי להיות עם יד על הדופק ולאצור תערוכות שיעוררו עניין, מחשבה ורגשות. הנושאים צריכים להתכתב עם אנשים.

ב״תהילה שם זמני״ עסקתי בתרבות הריאליטי וההערצה; ב״כן לא שחור לבן״ עסקתי בקהילה האתיופית; ״שלום נעורים״ חשפה אמנות של בני נוער וצעירים עד גיל 18; פושטית היא תערוכה שהתבססה על המחברת החומה הפשוטה ונולדה מתוך עניין של חינוך ואמנות; ״הסבון בכה מאוד״ עסקה בלכלוך ונקיון באמנות הישראלית. זה מקצת הנושאים שבהם עסקו התערוכות שלי, למעט תערוכת יחיד שאצרתי לאמן אריק וייס, שהוא חבר קרוב כמו אח והוא אחד מהבודדים מקרב האמנים שיצירתו מתבססת על העולם האמוני, ותערוכה קבוצתית Omg, שהמכנה המשותף שלה היה דת. אני לא בוחר אמנים לפי אמונתם אלא לפי אומנותם

מרב: אתה אופה חלות? 

גיא: מעניין שאני יודע לבשל עשרות סוגי מאכלים, אבל בחיים לא אפיתי חלה… אולי זמן טוב להתחיל

מרב: זה תמיד זמן טוב להתחיל. אני אופה חלות כמעט כל שישי (לאחרונה אפילו עברתי לקליעת חלה מ־4 צמות ואני עפה על עצמי) וזה מכניס כמויות של אור הביתה. כחילונית אני מופתעת מהעוצמות שמתקבלות מאפיית חלה. הרגע הזה שבוצעים אותה הביתית בידיים. וואו… מרגישה הכי אשת חיל

גיא: זה הזמן להזכיר ולהזמין אותך לצפות באסופת וידאו שעשינו במיוחד לכבוד התערוכה ובה סרטי הכנת חלות של מיטב הבלוגריות וגם הבלוגרים בארץ. זה עולם שלם ואמנות בפני עצמה. חבל שלא פיתחו עדיין שיטה להעביר את הריח, גם זה יבוא…

מרב: כן כן, מכירה את הסרטונים האלה בעל פה… היתה לי מנה גדושה מהם בקורונה, אז כולם אפו חלות כדי לציין/לסמן/לבדל את השבת, בימים מוזרים שבהם כל השבוע נראה כמו שבת, וכוכבו של המאפה היהודי דרך

גיא: אני הייתי הרבה פחות חשוף לעולם הזה, אבל בשביל זה יש לי את אהבת חיי שנשואה לאינסטוש ויודעת הכל מהכל!

מרב: איך נעשתה עבודת האוצרות לתערוכה?

גיא: שאלה מעניינת. האמת היא שאני וקרן תמיד צוחקים על עצמנו שאנחנו מזמינים מלא אמנים להשתתף בלי להיות מחושבים ולעבוד לפי תוכנית סדורה של חלל. בפועל, בתחילת העבודה, אנחנו פונים באופן אישי לאמנים שבא לנו לעבוד איתם – אם זה מהכרות קודמת ואם זה תגליות חדשות שמספיקה לנו חשיפה חד פעמית לעבודה שלהם כדי לאסוף אותם ״לצוות״.

מאתגר אותנו לקחת גם אמנים פחות מוכרים, כמו לדוגמה אהרון גניש או קובי גולן שבחיי היומיום עוסקים בעיצוב אופנה. הם מבחינתנו אמנים לכל דבר והעבודות שלהם בתערוכה יעידו על כך.

בנוסף, חשוב לנו שיהיה ייצוג להרבה מדיומים – ציור/פיסול/ וידאו. בתערוכה הספציפית הזו ראינו שחסר לנו ציור, אז ישבנו וחשבנו איזה אמנים אנחנו רוצים להביא – הן מבחינת התוכן והן מבחינת הסגנון האמנותי – וממש הקפדנו שיהיה גם ציור. אנחנו גם מרבים להשתמש באנשי המילה הכתובה. הפעם השאלנו שיר של נעם חורב, ״ארוחת יום שישי״

העבודה מול האמנים היא כמו ניהול קבוצה ספורטיבית. כל אמן הוא שחקן נשמה על המגרש וכל אחד מביא את עצמו ובזכותם – ורק בזכות האינטראקציה – נולדת תערוכה שאנחנו גאים מאוד בתוצאה שלה. מכיוון שאנחנו עובדים עם כל כך הרבה אנשים, כל אחד מביא את היצירה שלו ואת הפרשנות שלו למחוזות שלא יכולנו אפילו לדמיין. רק ככה זה יכול לעבוד

מרב: בוא נעשה זום אין על כמה עבודות מהתערוכה, שבעינייך מביאות מבט מעניין/ חדש/ אחר/ מרגש/ מטלטל על הלחם היהודי

גיא: זיו קורן – ״שולחן השבת של השביעי באוקטובר״: תמונה אחת ששווה אלף מילים. כפר עזה, קידוש, שני חיילים תומכים זה בזה מול שולחן השבת, שעליו חלות ויין לקידוש. הבחירה בצילום של זיו אומרת שמעתה ועד עולם איננו יכולים להתעלם מהטבח של השבעה באוקטובר וחובה להזכיר אותו – אי אפשר להתעלם מהשבת השחורה, בטח לא בתערוכה שעוסקת בסמל של השבת (עבודה נוספת בהקשר זה היא של עדן אוחנא – ״השבת השחורה והשלום שלא בא״). זיו מביא תיעוד מיידי ואותנטי היישר מזירת האירוע, והתמונה הזו היא תמצית הישראליות שלנו

מרב: צילום חזק. מה עוד?

גיא: מתן אליקים, סטודיו mood – ״חלה קאטלנית״: סטודיו mood מכניס תמיד הומור לעבודות שלו. מתן לקח את הבננה המפורסמת של האמן מאוריציו קאטלן ושם במקומה חלה עם איזולירבנד אפור על קיר ״אקראי״ בתערוכה; סוג של עבודת גרילה. רדי מייד שטומן בתוכו את הרעיון כולו. חשוב לי להביא פאן הומוריסטי שמתכתב עם העולם העכשווי והמחיר ההזוי ששילמו על ״הפרי הזה״

עבודה נוספת (״אחות לחמניה״) היא של שרון לשם מורד,  צורפת שנוהגת לאפות לחמים ממחמצת. בתהליך האפייה היא מפרישה כמות קטנה של בצק לפיסול דמויות נשיות. בתערוכה הזמנו אותה להשתלט על קיר שלם, שלו אנחנו קוראים בשם חיבה ״הכותל״, ולהציג עליו את הצלמיות שהיא יוצרת: עשרות דמויות של נשים עשויות מקמח, שאותן היא מפסלת, תופרת, משבצת ומתייחסת לחומר המתכלה כפיסול לכל דבר למרות ארעיותו. התוצאה מהפנטת שכן ריבוי הדמויות, הצבע, הריח והגילוי שזה עשוי ממה שזה עשוי מטריף אנשים

מרב: רוצה לבחור עבודה נוספת, או שאני אבחר? 

גיא: מוזמנת לבחור

מרב: אני בוחרת ב״שרופה״ של גילת אורקין (אמנית שעושה פורטרטים קריקטוריסטיים מפיתות). בעבודה שלה יש ביקורת על טרנד ה״הפרשת חלה״ – מה הטקס הזה היה במקור, במסורת, ולאן הוא התגלגל. אני רואה פה ביקורת על ישראל 2025: מתחזקת, אמונית, טיק־טוקית

גיא: אני חייב להודות שגילת היא תגלית של קרן; הן התאהבו באמצעות האינסטגרם וקרן עוקבת אחריה שנים והיא מופיע בהרבה מהתערוכות שלנו. בדיאלוג איתה ניסינו לנקות את הקריקטורות האנושיות ולהביא את כל המחשבות שלה על ״טרנד מסיבות הפרשת החלה״ באמצעות מילות סלנג, פאטרנים וסמלים אופנתיים כמו שרופה, שבורה, פרווה מנומרת, ניטים, עור שחור מבריק, עין כחולה, פאטרן של נחש וכו׳

מרב: ומה אתה חושב על העמדה הביקורתית שהיא מביעה בעבודה שלה?

גיא: אני רואה בשנת 2025 מגזרים שלמים שעורכים את טקס הפרשת החלה – כל העדות, כל הסטטוסים, מלא משפיעניות רשת, אשכנזיות ומזרחיות, מכל המעמדות. לחלק מהמסיבות יש קוד לבוש ״לבן״ – אני לא חושב שיש אפיון לסוג הנשים שלוקחות חלק בטקס הזה. אולי פעם היה… היופי באמנות הוא שניתן להביע מחשבות וכמו כן להקצין אותן. וזה בדיוק מה שעשתה גילת אורקין: פרוסות החלה בתערוכה מוצגות בתוך שולחן שנראה כשולחן תצוגת תכשיטים

מרב: התערוכה בוחנת כמובן גם את ההיבט הקולינרי של החלה, ״לחם השבת היהודי שבשנים האחרונות כובש את הצמרות הקולינריות העולמיות״, לשון טקסט התערוכה

גיא: נכון. הציור של המאיירת איה טלשיר, ״אחר הצהריים במסילה״, מתמקד ברגע חולף בחייהן של נשים צעירות בראייה עכשווית תל אביבית: פיקניק שישי, מעין קבלת שבת של חברות בפארק המסילה, עם חלה מקושטת עלים שנרכשה ב״עמיתה״, בית מאפה תל אביבי שמתמחה במאפים מיוחדים.

התערוכה משקפת את קברת הדרך שעברה החלה בחברה הישראלית: כשאני גדלתי יכולתי לקנות בסופר רק חלה מרובעת, היום היא נמצאת בתפריטים של השפים הגדולים בארץ ובעולם, קונדיטורים אופים עשרות סוגים של חלות לבקשת הקהל (ע״ע דניאל קיציס והחלות הממכרות שלה) וחיילים מקבלים משלוחים של שניצל בחלה כדי לסמל את הבית

מרב: באמת מאפה רב פנים ומשמעויות. תרצה לומר משהו לסיום?

גיא: את ברכת המוציא הקדשתי למשפחות החטופים, החיילים, המתים והחיים. אני מקווה שנדע ימים טובים יותר ונלמד לקבל האחד את השני למרות הדעות השונות ביננו

מרב: אמן

גיא: התערוכה הזו פתחה לי את הרצון להתחבר למקורות, להמשיך את הדיאלוג הזה ולהעמיק בו

מרב: ומה עם הרצון לאפות חלות, לא נפתח? 

גיא: סליחה, אבל אני מעדיף בישול על אפייה 😂

---

הפרשת חלה
אוצר: גיא מורג צפלביץ׳; מפיקה: קרן שפילשר
גלריה על הצוק
נעילה: 7.4