האקס פקטור: בית טולמנ׳ס מייצר חוויית משתמש לכולם

״לרכז את כל תחומי העיסוק שלנו במקום אחד, שיהיה בית לכל, הוא חלום שישב לנו בראש שנים״, אומרות פה אחד האחיות לירון שוורץ־גילת, שירלי שוורץ־קאופמן וגילי שוורץ־לינהרד – שמובילות ומנהלות את בית טולמנ׳ס – בית לעיצוב ואמנות שהושק לאחרונה במתחם הלח״י בבני ברק. ״חלמנו על בית שיהיה שלנו, ושבו נוכל להגשים עד הסוף את הזהות שלנו; וגם את החזון שלנו שמדבר על Design Forward, על מבט שמופנה קדימה במטרה לרענן, לחדש, להפתיע ולהביא את המילה האחרונה בעולם העיצוב״.

השלוש, שכל אחת מהן אמונה על תחום פעילות אחר בחברה, הן דור ההמשך של שוקי שוורץ, שיחד עם שותפים נוספים רכש לפני כעשרים שנה את טולמנ׳ס ממקימיה ג׳ף ותמרה טולמן. את המשיכה לאיכות ולאסתטיקה, כמו גם את יכולת הזיהוי של הדבר ״הנכון״, הן ירשו, לדבריהן, מאביהן. ״יש לו הבנה אינטואיטיבית שהוכיחה את עצמה. הוא תמיד ידע לזהות את הדבר הבא, כמו שעשה בפיניש, החברה לריהוט משרדי שהקים בזמנו, כשהחליט לשלב בפעילות שלה מעצבי מוצר״.

ההזדמנות להגשים את החלום נקרתה לפתחה של החברה כשנדרשה לפנות את משכנה המוכר בהרצליה פיתוח לטובת בנייה חדשה באזור. האתגר היה למצוא לוקיישן חלפי מתאים, שנמצא לבסוף במתחם־בניין קיים וותיק, שעבר מטמורפוזה תחת ידיו הנאמנות של משרד האדריכלים שדה דגן, בבעלותם של האדריכלים קאי שדה ויפעת דגן, שצועד עם טולמנ׳ס כבר שנים.

בתום מסע של שלוש שנות זיקוק רעיוני של צוות היגוי ייעודי ותכנון יצירתי מוקפד שצמח ממנו – החלום קרם עור וגידים כשלם העולה על סך כל חלקיו: 3,600 מטרים רבועים שמתפרשים על פני ארבע קומות, ומזמנים חוויה אסתטית צרופה של עיצוב, אדריכלות ואמנות.

״שאלנו את עצמנו מי אנחנו, מהי רוח המקום שאנחנו רוצים לייצר ואיך להביא את הבשורה שלנו לרחוב הלח״י. במישור האדריכלי רצינו שהבית שלנו ישתלב בסביבה באופן נעים למראה, לא מתנכר ולא מתנשא, ובה בעת שיהיה מזמין ומיוחד.

״במישור חללי הפנים חשוב היה לנו לייצר מרחב שיכיל באופן קריא את ה׳אינפורמציה׳ הרבה של עושר התצוגות. בחנו את הדברים ב־360 מעלות, והרבה מהם דייקנו תוך כדי התהליך, כמו ההחלטה איזו קומה להקצות לאיזה תחום או איפה ואיך למקם את המותגים השונים. אלה דברים שלקחו זמן״.

ואכן, דבר בחלל המרהיב אינו אקראי, ומגלם עד אחרון פרטיו את השאיפה לייצר חוויית מקום ולקוח עם אקס פקטור: לא עוד חנות רהיטים או אולם תצוגה, אלא מכלול חווייתי שהוא הרבה מעבר לכך. ״הרבה מההחלטות התגבשו מתוך מחשבה בכובע של הלקוח, ואחד הדברים שהיה חשוב לנו הוא שכבר עם הכניסה הוא יפגוש את רוח הקאטינג אדג׳״.

המכלול החווייתי מתייחס גם לשיתוף הפעולה שנרקם בין טולמנ׳ס וצבע טרי, שבמסגרתו נבחרו 180 עבודות אמנות מובחרות להצגה בחלל, כרובד שמשלים את סביבות התצוגות ומרחיב את ההיצע ללקוח, עם ייעוץ וליווי אוצרותי.

רצינו שהבית שלנו ישתלב בסביבה באופן נעים למראה, לא מתנכר ולא מתנשא, ובה בעת שיהיה מזמין ומיוחד. במישור חללי הפנים חשוב היה לנו לייצר מרחב שיכיל באופן קריא את ה׳אינפורמציה׳ הרבה של עושר התצוגות

במראה המבנה המרשים קשה לזהות את עברו, שלדברי האדריכלית יפעת דגן, היה ״בניין גנרי מכוער ומנוכר לסביבתו, שחללו הפנימי היה אפל וקודר, מלא מסדרונות״. שנות שיתוף הפעולה הרבות בין טולמנ׳ס ושדה דגן, שבמהלכן היה המשרד אמון על תכנון ועיצוב כל סניפי החברה (ובכלל זה על סניפי רשת דוט וגם על ביתו הפרטי של שוקי) התפתחו לקשר אמיץ וקרוב, עם שפה משותפת מיוחדת והבנה עמוקה.

״חיבור מדהים ופורה״, מציינת שוורץ־גילת, ודגן מוסיפה שהתכנון היה ״תהליך מרתק של הפריה הדדית, שנועד לספר את הסיפור של טולמנ׳ס דרך האדריכלות והעיצוב״.

התובנות שגובשו בשעות של סיעור מוחות, תורגמו לתכנון שבוסס על עקרונות מקיימים וחתר לייצר חוויית משתמש ללקוחות, לאדריכלים ולעובדים כאחד. ״הרעיון היה ליצור עולם פנימי שיכיל את הדי.אן.איי של טולמנ׳ס, ויבטא את האקס פקטור המבוקש״, אומרת דגן, ״בביסוס נרטיב הדבר הבא ורוח המקום כמרכז לעיצוב ואמנות, בתכנון החללים כגלריה ובתכנון המבנה כסוג של מגדלור בלב אזור מסחרי קיים״.

מעבר לעולם פנימי

ערכי הקיימות של התכנון באים לידי ביטוי בראש ובראשונה בעובדה שמדובר בחידוש והשמשה של מבנה קיים, לצד שימוש בחומרים מקומיים, פתיחת החזיתות הדרומית והצפונית לכדי שקיפות מלאה להחדרת אור טבעי ואוורור, שילוב צמחייה שמיטיבה עם השוהים בחלל, והתקנת תאים וולטאיים על הגג לטובת ייצור אספקת חשמל עצמאית.

״מרבית המעטפת המקורית שומרה, אך רוקנה מהאלמנטים המבניים שהיו בה״, מסבירה דגן. ״כמוה שומרו גם מרצפות הבטון, שבמקור היו אדומות וקורצפו להסרת הצבע עד כדי חשיפת האגרגטים. החזית הדרומית, שמופעה החדש שקוף, מוקמה בנסיגה קלה מקו הבניין המקורי, ותוכננה עם שכבה מגנה, מעין קליפה, מפנלים של פוליקרבונט – חומר תעשייתי עמיד שמאפשר חדירת אור טבעי מסונן, ועד היום יושם רק בפרויקטים בינלאומיים״.

בין שכבת הפוליקרבונט לבין שקיפות החזית נשמר מרווח פתוח לשמיים, שבשטחו נשתל עץ צפצפה פיסולי שנופו הירוק נצפה מתוך חללי הפנים. ככזה רוקם השילוב מבואת כניסה מרגשת, המגדירה מעבר ל״עולם הפנימי״ שביקש התכנון ליצור, כשקליפת הפוליקרבונט מנטרלת את רעשי הרקע של הרחוב ומשרה שקט ואינטימיות.

השימוש בפוליקרבונט שב ומופיע גם בחללי הפנים כמחיצות ולהגדרת אזורים, וכן כתיחום למעין מרפסות מגוננות שמלוות את כל גובה החזית המערבית. נופן הירוק שחודר פנימה משתקף גם במראות שעל חלק מקירות החזית המזרחית, ומקבל חיזוק נוסף מ״ערוגות״ שתולות ששולבו במעקות. ״התחושה המתקבלת היא של חלל שלו עטוף בירוק״, אומרת דגן.

היות ומדובר בחידוש והשמשת מבנה ישן, תהליך הביצוע זימן גם לא מעט הפתעות ואתגרים. ״הקומה העליונה התמוטטה במהלכו והעמודים שבה קרסו. בנינו אותה מחדש ואת קונסטרוקציית הפלדה הותרנו חשופה, כולל החיזוקים שנדרשו. בלב הקומה תוכננה התקרה בקו אלכסוני עם פתחי סקיילייט אנכיים, שלצד שקיפות החזית הצפונית שוטפים את החלל באור״.

מרחב הפנים מתנשא לגובה שלושה חללים כפולים הממוקמים בהסטה קלה זה מזה, כשמהלכי המדרגות המחברים ביניהם חוברים לציר אלכסוני תלת ממדי. ״הציר שנוצר כך מעורר עניין ותנועה, מעניק מבט זורם שמאפשר לחוות את כל חללי המרחב, ולאור המגיע מהקומה העליונה לזרום מטה כעין מפל אור קסום״.

האלמנטים ששולבו בחלל הם לבנים, שקופים למחצה ועשויים אלומיניום מבריק, וככאלה מקנים אווריריות ותחושת מרחב שמשרתת את רעיון הקנבס, שיודע לקבל ולהכיל כל תוכן רצוי. ״הגדרנו תיבת כלים, שתדע לקבל תצוגות מתחלפות, על הססגוניות שלהן, וכן פלטת חומרים וצבעים לאפיון החללים השונים, שתייצג את המותגים המוצגים, ובה בעת תשתלב עם העיצוב הכללי.

דגש מיוחד שמנו גם על סינרגיה בין הגיאומטריה והחומריות, שמעצימות זו את זו בכל רובד של החלל עד אחרון הפרטים שבו. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים״, מוסיפה דגן, ומביאה כדוגמה את ידיות דלת הכניסה שעיצובן מתכתב עם המיתוג החדש של החברה.

בארבעת מפלסי החלל המרשים, שבו צמחייה ואור טבעי מהווים חומרים לכל דבר, ממוקמות התצוגות בסוג של חלוקה נושאית. קומת הכניסה, Design Core, מציגה סביבות עיצוב שלמות של מותגים איטלקיים מובילים. במרכזה, על גבי במה המעצימה את נוכחותם, מוצגים פריטי ריהוט איקונים שעליהם חתומים מעצבי על ותיקים שהוכתרו זה מכבר כאושיות שהטביעו את חותמם על עולם העיצוב כמו לה קורבוזיה, שרלוט פריאנד, צ׳ארלס רני מקינטוש, חריט ריטוולד, ג׳יו פונטי ונוספים.

בקומה זו נמצאת גם חנות כלי הבית, ובה היצע רחב של כלי אירוח והגשה, מבית מיטב המותגים בתחום. גובהה של קומת הכניסה נוצל ליצירת מפלס גלריה פרטי לצוות העובדים שמשקיף לחלל התצוגה, ולצד אזורי עבודה כולל פונקציות לרווחתם כמלתחות, חדר אוכל, חלל רב תכליתי לפעילות קבוצתית ומרפסת מנוחה.

יפעת דגן: ״הגדרנו תיבת כלים, שתדע לקבל תצוגות מתחלפות, על הססגוניות שלהן, וכן פלטת חומרים וצבעים לאפיון החללים השונים, שתייצג את המותגים המוצגים, ובה בעת תשתלב עם העיצוב הכללי״

הקומה השנייה – Italian classic, יובאה ייעודית מאיטליה עד אחרון הפרטים שמוצגים בה, מפריטי הריהוט, דרך הטקסטיל וחיפויי הקיר, ועד האבזור המשלים. ״עם כל אחד מהמותגים עברנו תהליך כדי לדייק את אופן הצגת הסביבות שלהן, כדי שיהיה מיטבי וגם יתאים לישראל״, מסבירות הבנות לבית שוורץ.

״זה היה תהליך ארוך ויסודי, והעובדה שהבנייה התארכה בגלל המלחמה נתנה לנו זמן נוסף להדק את הדברים. מבחינה זו הזמן לא הלחיץ אלא הפך למשאב יקר. התוצאה היא מראה שלם, שממחיש כך טוטאל לוק של סביבות ביתיות אמיתיות. לא מדובר רק ברכישת רהיט, אלא בחוויה רחבה יותר של התרשמות מקומפוזיציה שלמה, שמקלה על הלקוח״.

כמי שמרבות לפקוד תערוכות בעולם ומעורות היטב בסצנת העיצוב הבינלאומית, הן מספרות על הטוטאל לוק כעל מגמה שתופסת יתר תאוצה בשנים האחרונות בקרב מותגים מובילים. ״אפשר לראות איך כל מותג, גם הוותיקים שצמחו ממסורת ארוכת שנים של מומחיות מקצועית מסוימת שהקנתה להן מוניטין, מרחיב את הקולקציות שלו עם מוצרים שהם מעבר לתחום עיסוקו הרשמי והראשוני. כך לדוגמה, לכל מותג ריהוט יש היום גם קולקציית שטיחים, ולא מעט אף מצטיידים בעיצובים איקונים של מעצבי על כערך מוסף להיצע הקולקציות שלהן. הוויז׳ן המנחה הוא איך להציע יותר״.

ממד הטוטאל לוק השלם, אומרת דגן, ״בא לידי ביטוי גם במישור האדריכלי, באופן שבו יישמנו פתרונות לשילוב מערכות התשתית כמו שהדבר נעשה בפרויקטים של מגורים ומשרדים. בנוסף, בחלל, שעם שיתוף הפעולה עם צבע טרי קיבל רובד מוזיאלי, הקירות והתאורה תוכננו בהתאמה להצגת יצירות אמנות, כדי לאפשר תחלופה נוחה שלהן״.

התצוגות בקומה הקומה השלישית מתמקדות בריהוט חוץ של מותגים מובילים בתחום, וכן במנעד פתרונות חדשניים של מותג המתמחה בעיצוב וייצור דלתות, מערכות קיר, מחיצות וחדרי ארונות. הקומה הרביעית חושפת חוויית עיצוב ביתי רחבה הכוללת מטבחים, חללי אירוח, חדרי שינה וארונות של בית עיצוב עילית מאיטליה, וחלקה הסמוך לחזית הצפונית הוקצה לשמש כ״האקדמיה של טולמנ׳ס״ – חלל קונספט ייעודי לקיום הרצאות אורח או אירוח אירועי השקה.

״עבורנו זהו חלק מהחזון לקדם תרבות עיצוב. לא ממקום מתנשא חלילה, ואין לנו שום יומרות של אקדמיה, זה רק הכינוי שהצמדנו לו. הכוונה היא שהוא יהווה מרכז משמעותי להנגשת תרבות האסתטיקה, העיצוב והאמנות. לחשוף אותה יותר ולעורר בה עניין מתוך אמונה שהיא מייצרת איכות חיים. זו כבר עובדה ידועה שחללים טובים ונעימים מיטיבים עם אנשים״.

עכשיו, כשהבית המרשים עומד על תלו, הבנות מדגישות שהתהליך לא נגמר כאן, ומותגים חדשים של ריהוט חוץ ואריחים שנוספו לקולקציות כבר ממחישים את חזון הדבר הבא שעומד בבסיסו. ״מה שכן, כל בוקר כשאנחנו מגיעות לעבודה, אנחנו עדיין מתפעמות ממנו ומהחלום שהוגשם״. לדידה של דגן, התהליך המרתק הכיל את כל תחומי התכנון שהמשרד עוסק בהם – מגורים, משרדים ומסחר, ואף זימן להם סוג של קלוז׳ר לא מצופה: ״מהחזית הצפונית שצופה לפארק אפשר לראות היטב בניין שתכננו שנים אחורה, אי שם בשנות ה־90״.