מה נשמע // הפודקאסט של איתי סגל

מי אני

איתי סגל, עיתונאי, תסריטאי ומחזאי. כתב ב״אולפן שישי״ בחדשות 12. כתבתי את סרטי הקולנוע ״הסיפור של יוסי״ ו״סאבלט״. המחזה החדש שלי, ״האבא שיכולתי להיות״, עלה לאחרונה בתיאטרון הלאומי הבימה. המחזה הקודם שלי, ״את שאהבה נפשי״, עדיין מציג.

הפודקאסט של איתי סגל רץ ב־All-in כבר שנה וקצת. עליתי איתו בדצמבר 2023 ועד עכשיו הקלטתי 55 תוכניות. פרק חדש עולה בכל יום רביעי הפלטפורמות המוכרות – ספוטיפיי, אפל, יוטיוב ועוד.

על מה מדובר

הפודקאסט עלה חודשיים וקצת אחרי ה־7 באוקטובר. פלרטטתי עם הרעיון של להגיש פודקאסט במשך זמן מה, אבל אחרי שפרצה המלחמה התעוררה בי דחיפות. יותר מהכל, הרגשתי צורך לדבר עם אנשים. בלי חדשות ברקע, בלי דיווחים, לברוח קצת מהכאב הנורא.

לאור הנסיבות, הצורך הזה היה הדדי גם מצד כל האורחים שהגיעו. אנשים שבימים תקינים עסוקים מעל הראש, התמסרו מיד להצעה. כתבתי בידיעות אחרונות הרבה שנים, ועכשיו אני בטלוויזיה. יש משהו מרענן בשיחה שכמעט לא ערוכה. אפשר לשאול הכל, יש גם מקום לשתיקות מביכות.

רוב האורחים שלי עד היום הגיעו מעולם התרבות: נועה קולר, ליאור אשכנזי, זאב נחמה, ציפי פינס ועוד טובים אחרים. את האורחים אני בוחר לבד, אני העורך של עצמי. השאלה המנחה שלי היא תמיד ״האם הייתי יושב עם האדם הזה לקפה?״ – אם התשובה היא חיובית, אני פשוט מתקשר ומזמין. לשמחתי, עד היום רובם נענו מיד. אפשר להגיד שעשיתי פודקאסט כדי שיהיה לי תירוץ להזמין לקפה אנשים שאני סקרן לגביהם, כדי שיהיה לי תירוץ לשאול אותם את כל מה שאני רוצה.

השם שלי

נכון, ״הפודקאסט של איתי סגל״ הוא לא השם הכי מקורי, אבל הרגשתי שכל התחכמות או ניסיון להביא ״יציאה״ תחטא למטרה; לרעיון הבסיסי של שיחה. ראיון. מפגש.

הפעם הראשונה

בפרק הראשון התארחה ציפי שביט. חוץ מכל מה שהיא מסמלת, הילדות של כולנו, היא גם אמא של חברה טובה שלי, תמרי, וגם האישה שחיתנה אותי ואת בן זוגי לפני שמונה שנים. הרגשתי שיש לי הזדמנות לנהל איתה שיחה קצת אחרת – לא רק מצחיקה, אלא גם אישית. זה היה ממש בתחילת המלחמה ואני חושב שמי שהאזין קיבל עוד שכבה מהאישה הבאמת מופלאה הזאת.

אני כבר 25 שנה מראיין ואני עדיין מופתע מהרגע שנחשף הפער בין הדימוי לאדם שיושב ופשוט מדבר בכנות. בלי למצוא חן או בלי להיות הכי פוטוגני

נשמע טוב

קשה לי לבחור פרק מועדף, כי בכל פרק הרגשתי שאני מגלה משהו חדש אצל האורח. אבל אם אין ברירה אז אני בוחר בפרק עם יוסף סוויד – שדיבר בפעם הראשונה אחרי הפרידה מעדי שילון באופן שאנשים כמעט כבר לא מדברים בתקשורת. כולם היום יודעים איך להתראיין, משוכללים במה הם אומרים ומה לא, ופתאום הגיע אדם ודיבר את הלב שלו באופן הכי מרגש ואותנטי.

אני ממליץ גם על הפרק עם רותי ברודו. אני כבר 25 שנה מראיין ואני עדיין מופתע מהרגע שנחשף הפער בין הדימוי לאדם שיושב ופשוט מדבר בכנות. בלי למצוא חן או בלי להיות הכי פוטוגני. יש מצב שבגלל זה אנשים אוהבים לבוא (ולהאזין) לפודקאסט. קורה שם איזה קסם שכבר כמעט ולא קורה בשום מקום אחר.

אולי יעניין אותנו גם

אני מאוד אוהב את הפודקסט של דניאלה לונדון דקל וירון לונדון אבא תרחם בכאן הסכתים. מפגש חכם, מצחיק, נוגע ללב ומעורר השראה בין שני אנשים מבריקים. שיחות שכולנו חולמים לנהל עם ההורים שלנו אבל דוחים אותן, כי החיים עצמם.