מה קורה // תמר אוסטרהוף

מי?

תמר אוסטרהוף, בת 37. במקור מהקיבוץ, כרגע מתגוררת ביפו אבל מחשיבה את חיפה לבית.
אתר / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

לא בזוגיות, אבל הלב פתוח ומוכן.

מה בצלחת?

איזון טוב של ירקות ושוקולדים.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

אני בוגרת התואר הראשון בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, שהוא מבחינתי בית הספר לאמנות הטוב בעולם ופנינה שזכיתי להיות חלק ממנה; ובוגרת התואר השני בבצלאל. העבודות שלי הן תמיד על התפר שבין במה לאמנות פלסטית. הן עוסקות בחוויה ומבקשות מהצופה התבוננות קצת אחרת. המפגש איתן, התנועה שהן יוצרות והקצב שהן מבקשות הוא שונה.

בימים אלה אני מציגה תערוכת יחיד בגלריה מזו בחיפה, שנקראת ״רק רגע״ (אוצרים: ליאור איתן ויעל סעדי) והיא אכן עוסקת ברגע אחד, רגע של פרידה. התערוכה קטנה ואינטימית ויש בה כמו סצנה אחת שיצאה מתוך תמונה. זו תמונה שהולכת איתי הרבה שנים: אבא שלי, שחי בהולנד, ואני, מחכים בתחנה לאוטובוס שייקח אותו לשדה התעופה ומשם חזרה להולנד. זהו רגע של המתנה, שנייה לפני פרידה.

בשנה האחרונה הרבה חברים שלי עזבו את הארץ ואני מרגישה שכולנו, כל מי שחי במרחב הזה, הפכנו קצת לפליטים: נעים ממקום למקום בחוסר נחת ובאי שקט מתמיד, יחד עם התמונות הכואבות שעוטפות אותנו כבר מעל שנה של אנשים שנפרדים ונפגשים נקרעים ומתחבקים.

כשאנשים נפגשים עם העבודות שלי, אני מקווה שהם מתבוננים עליהן קצת כמו ילדים שאצלם החוויה עומדת במרכז – קודם מרגישים ואחר כך מנתחים, קודם כואבים ואחר כך שואלים למה. החוויה הרגשית בשבילי היא המפתח לחוויה אינטלקטואלית. אני גם שואפת להכניס את הבמה ואת הדימיון לגלריה: היצירות בתערוכה אמנם עומדות כעבודות אינדיבידואליות, אבל הן מספרות סיפור והרבה מהתוכן שלהן מתקיים במרחבים ובקשר ביניהן. היחסים שיש ביניהן כמו קוראים לפעולה או להשלמת הפרטים החסרים בדימיון.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

כשהייתי קטנה חייתי באמסטרדם, וגרתי ממש ליד מוזיאון ואן גוך. לאימא שלי, שמאוד אוהבת את ואן גוך, היה מנוי למוזיאון, והיא אוהבת לספר איך כל יום בדרך חזרה מהגן היא הייתה מציעה לי להיכנס לפגוש את ואן גוך. היינו נכנסות לראות ציור אחד. כל פעם רק ציור אחד – נכנסות, מסכלות ויוצאות. אז מבחינתי פגשתי את ואן גוך כבר בגיל שנתיים.

מהו פרוייקט החלומות שלך וכמה כסף צריך לממן אותו?

יש לי עוד חלומות (כי אני אוהבת ומשתדלת תמיד לחלום בגדול), אבל אני מתרגשת לספר שיצירת הבמה שלי ״ואז הגיעה יונה״ היא פרויקט גדול וחלומי שהתגשם וממשיך להתגשם בזירה הבינתחומית בירושלים (היצירה תעלה שוב ב־20-21.5). בנינו שם בנינו כנסייה אמיתית(!) והזמנו אליה קהל, ויש בה ספסלי עץ ופעמון ומקהלה. חלום שהתגשם.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

קניתי (שוב) מגפיים עם קצת עקב, משוכנעת שהפעם זה יקרה ואתחיל ללכת עם עקבים וגם אפזר את השיער סוף סוף. המגפיים עדיין בארון וגם השיער עדיין אסוף.