ונגליס קיריס רוקם דיאלוג חי עם בגדים מסורתיים

בדרכי לתערוכה של הצלם ונגליס קיריס, נורו טילים למרכז הארץ. עם השמע האזעקה עצרתי בדרך וכמקובל לאחר היירוט המשכתי בדרכי למוזיאון ארץ ישראל, שם מוצגת ״רוקם באור״ – לבוש יהודי ומקומי מאוסף המוזיאון, של הצלם היווני־הבינלאומי.

ציפיתי לפגוש את קיריס מבוהל מהחוויה המיותרת שאותה עבר בעודו עסוק בהקמת התערוכה, אבל לא – פגשתי גבר מחויך וטוב לב, שזהו הביקור המי יודע כמה שלו בישראל. הוא מכיר אותנו כבר שנים, שלא לומר אוהב ומעריך, וזה כנראה מה שגרם לו לא להסס ולהיות אחד האמנים הבינלאומיים הראשונים שמגיעים להציג כאן מאז ה־7 באוקטובר.

קיריס, יווני נוצרי, הוא צלם אופנה ידוע, שפועל בזירה הבינלאומית כבר ארבעה עשורים. עבודותיו הוצגו במוסדות תרבות מובילים ברחבי העולם כמו האקרופוליס באתונה, ומוסדות נוספים בסלוניקי, פריז, ונציה וסיאול. הוא שיתף פעולה עם בתי אופנה בינלאומיים, ביניהם ג׳ורג׳יו ארמני.

בעבודותיו הוא מצלם ורוקם יחד בחוט ובמחט – צילום אופנה עם צילום אמנותי, שמושפע מתולדות האמנות, מהיסטוריה יהודית ומקומית. הוא יוצר משחק הרמוני של צבעים, צורות, סמלים ומרקמים. כל אלה שוזרים סיפור ייחודי המסופר על ידו בכישרון רב.

רז סמירה: בחרנו בקיריס כי היה לנו ברור שזו תהיה דרך שונה להצגת תערוכה שכזו. הטכניקה שבה הוא עובד אינה רק של צילום. הוא מפגיש בין צילום עכשווי לאמנות מסורתית, שוזר סיפור בין־דורי דרך בדי הצילום והרקמה

בתערוכה הנוכחית תיעד קיריס במצלמתו את אוסף התלבושות הנדיר של הביתן לתרבות יהודית ולפולקלור של מוזיאון ארץ ישראל. ״אוסף התלבושות שלנו מרשים בהיקפו והוא מהמקיפים שקיימים בעולם״, אומרת רז סמירה, האוצרת הראשית של המוזיאון שגם אצרה את התערוכה. ״יש בו מגוון רחב של תלבושות אתניות מהקהילות השונות שחיו ופעלו בארץ ישראל ובסביבתה.

״בין הפריטים אפשר למצוא ביגוד כפרי ועירוני מהמאות ה־18 עד ה־20 – פרטי לבוש מסורתיים של יהודים, ערבים, בדואים, דרוזים, צ׳רקסים ועוד. מקורם בקהילות יהודיות מרחבי העולם: בוכרה, עיראק, איראן, תימן, אתיופיה, תוניסיה, לוב, מרוקו, טורקיה, יוון, ארצות הבלקן, פולין, צרפת, הולנד ועוד.

״האוסף משקף את הרב־תרבותיות וההיסטוריה העשירה של האזור. יש בו פרטי לבוש של נשים, גברים וילדים, בגדי שבת וחול, טליתות, תכשיטים, רקמות, חגורות, כיסויי ראש ועוד. בפריטים שבאוסף בולטות במיוחד המלאכות המסורתיות ובהן רקמה ידנית, טקסטיל ארוג ביד, שימוש בחומרים טבעיים, צבעים וסמלים מקומיים״.

היסטוריה חזותית־חומרית

הרעיון לתערוכה עלה כבר לפני יותר משנתיים. ״ידענו שהאוסף שיש ברשותנו הוא נדיר וחשבנו על דרך מקורית להציג אותו כתערוכה״, מספרת סמירה.

״לא רצינו להציג אותו כעוד תערוכת אופנה על גבי בובות או בתלייה. בחרנו בקיריס כי היה לנו ברור שזו תהיה דרך שונה להצגת תערוכה שכזו. הטכניקה שבה הוא עובד אינה רק של צילום. הוא מפגיש בין צילום עכשווי לאמנות מסורתית, שוזר סיפור בין־דורי דרך בדי הצילום והרקמה שהופכת למדיום בולט ומרכזי באמנות שלו״.

קיריס הגיע ארצה עם צוות מלא בפברואר 2024 בעיצומה של המלחמה, וצילם מאות צילומים של דגמים מתוך האוסף. לאחר שלב הצילום הוא חזר לאתונה, שם הוא פועל.

איך התנהלת עם העבודה בתל אביב? בכל זאת אנחנו בתקופה לא פשוטה?

קיריס: ״נכון, אבל בעיקרון אני אחד שלא מפחד. ההצעה בעניין התערוכה הגיעה עוד לפני ה־7 באוקטובר ולרגע לא היססתי להגיע לישראל. זו לא הפעם הראשונה שלי כאן ולמרות זאת היו בהחלט חברים שהרימו גבה, אבל בכלל יש רבים שלא מבינים את האהדה שלי לסיטואציה שכאן. אני מתומכי ישראל והמאבק שלכם ברור לי.

״הגעתי בעיצומה של המלחמה, צילמנו, חזרנו לאתונה, לסטודיו שלי, ואז ערכנו מיון ובחרנו את העבודות לתערוכה. שיטת העבודה שלי כוללת הדפסה על בדי כותנה מיוחדים בעלי טקסטורה מיוחדת ורכה שמוסיפה אפקט לנראות הכוללת של הצילום. בשלב הבא, העבודות עוברות לריקמה.

״מנהלת האטלייה שלי גייסה תשע רוקמות שעבדו במשך יותר מחודשיים כדי להשלים את החלק של הריקמה שיש לו משקל משמעותי, לעיתים העיקרי בעבודה. הריקמה נעשתה בחוטי זהב, במתכות עדינות, חרוזים וחוטי כותנה תוך שחזור מסורות רקמה עתיקות. לעיתים הרוקמות היו צריכות לחפש חוטים מיוחדים בכל מיני פורומים של רוקמים, הכל נעשה מתוך הקפדה לשמור על צבעוניות וחומריות אותנטיים״.

ונגליס קיריס: הריקמה נעשתה בחוטי זהב, במתכות עדינות, חרוזים וחוטי כותנה תוך שחזור מסורות רקמה עתיקות. לעיתים הרוקמות היו צריכות לחפש חוטים מיוחדים בכל מיני פורומים, הכל נעשה מתוך הקפדה לשמור על צבעוניות וחומריות אותנטיים

כ־90 עבודות צילום, מתוכן כ־80 רקומות, מוצגות בחלל הרחב של מרכז רוטשילד שחולק למספר מרחבים. כל העבודות מודפסות בגודל אחיד. חלל התצוגה חשוך וכל צילום מואר בנפרד בתאורה רכה וישירה, מה שמייצר חוויה דרמטית נוספת לנראות הכוללת. החלק המואר בכול עבודה הוא של אזור הפנים והחלק העליון של גוף המצולם. הרקעים דרמטיים והתנוחות של המצולמים מזכירות דיוקנאות אצולה.

לצד התצלומים, מוצגות בתערוכה שש תלבושות מקוריות מהאוסף שמעניקות רובד נוסף לחוויית הביקור ומדגישות את המפגש הייחודי בין היסטוריה, תרבות וחומר.

התלבושות המוצגות בתערוכה מציגות זווית ייחודית של ההיסטוריה החזותית־חומרית של הקהילות בתפוצות ושל קהילות יהודיות, נוצריות ומוסלמיות בארץ. התצוגה היא סוג של ״איחוד״ שאולי מציע נחמה, במיוחד על רקע הימים הקשים העוברים עלינו, מאבקי הזהות והיעדר קונצנזוס חברתי־ערכי.

קשה לבחור עבודות בולטות במיוחד. כל העבודות ללא יוצא מן הכלל עשויות לעילא, מרגשות ומעוררות רצון עז לגעת בהן, או לפחות להתקרב אליהן עד כמה שאפשר, כדי לראות את השילוב הנדיר בין הצילום לרקמה, את הבחירה בחלק שנרקם, את המוטיבים הסמליים, את התכים שנבחרו לרקמה ואת הקסם הסופי.

בכניסה לתערוכה תלויה עבודה גדולת ממדים – דיוקן עצמי של קיריס כשהוא מחזיק בידיו את כלי עבודתו – המצלמה. הוא לבוש במעיל גברי מהמאה ה־19, עשוי משי עבה שמקורו מבוכרה. על ראשו קשורה רצועה לעיטור ראש שמקורה באוזבקיסטן ומעליה כיפה. הפריטים רקומים בחוטי זהב.

עוד בולטים בעושרם הצילומים של התלבושות שהגיעו מתימן, שם המלבושים הם בעלי עומס נפלא של תכשיטים וקישוטים ולכל פריט יש משמעות סמלית. כל אלו באים לידי ביטוי בבגדי הכלולות ובהמשך גם בבגדי היולדת, שבהם היא קיבלה את אורחיה (נשים בעיקר) כשהיא יושבת על כריות ולפניה משולש נמוך – אובייקטים שנתפסו כמגינים מפני עין הרע.

בתערוכה מוצגות עבודות שכוללות מעבר לפריט הנלבש גם מגוון גדול של כיסויי ראש שהגיעו מהתרבויות השונות: הינומות, מטפחות ראש עשויות חומרים שונים וכיסויים שנועדו להסתיר את פניהן של הנשים, כיסויי ראש להדלקת נרות שבת ועוד.

אצל הגברים כיסויי הראש הם לרוב כיפות בגדלים ובצורות שונות, טליתות שבהן נהגו גם לכסות את הראשים, ובגדים דוגמת כפתנים ייעודיים לטקסים או ללבישה יומיומית. מוצגות עבודות רבות שבהן שמלות כלה, בגדי חתן, חליפות לטקס בר המצווה, מעילים לגבר ולאישה במגוון סגנונות ועוד.

מלאכת הרקמה נחשבת לעמלנית, דורשת סבלנות, עדינות, הקפדה ומיומנות גבוהה. בזכות התוספת של הרקמה על גבי הצילומים העבודה הופכת למוחשית ומוסיפה לה ממד רוחני. בדרכו האמנותית הצליח קיריס לשוות ערך זהה לעבודת הצילום והרקמה. הרקמה הופכת לגשר לא רק בין עבר להווה, אלא גם בין מחשבה למעשה. בדרך הזו רוקם קיריס דיאלוג חי עם הבגדים, ומתחבר לאבותינו ולאימהותנו – מנהגיהם, אמונותיהם ועולמם.

״המפגש המרתק בין מדיומים – הצילום שפוגש את הרקמה, האור שפוגש את הטקסטיל, והדיוקן שהופך לחומרי ונוגע. הם סוד הקסם״, אומרת סמירה. ״השפה האמנותית המיוחדת שקיריס יוצר מביאה אל קדמת הבמה את המסורת, ובאותה נשימה גם מעניקה לה פרשנות חדשה ומודרנית. זוהי תערוכה שמדברת לא רק על העבר, אלא גם על הדרך שבה אנו תופסים כיום אמנות, מלאכה וזהות חזותית. תצלומיו המפתים, בעלי הצבעים, הצורות, הסמלים והמרקמים מתאחדים יחד ליצירה אחת מרשימה״.

קיריס, שידוע בסגנון הצילום הדרמטי, שואב השראה מציורי הרנסנס והבארוק – משחקי אור וצל עוצמתיים, קומפוזיציות מוקפדות ופלטות צבעים עשירות. מכאן שגם בחירת הדוגמנים שלו אינה טרוויאלית. ״אני נותן כבוד למגוון האנושי אותו אני מצלם״, הוא מסביר.

נסה להגדיר את סגנון העבודה שלך?

״בעיקר אני אוהב לצלם אנשים כמו שהם באמת. אני לא מחפש את המושלם – אלא את הסיפור שמאחורי הפנים. בישראל יש משהו מרגש. החל באנשים, ברגישות שלהם וכמובן באור, למרות שהצילומים הנוכחיים צולמו בסטודיו.

״אני לא חושב שאני צלם רק של אופנה. אני מתייחס בכובד ראש לרגש שהצילום מעביר, לתנועה, וגם לאינטימיות שהדוגמן יוצר עם הבגד. המצלמה היא בשבילי הכלי שיוצר את הקשר בין כל הפרטים האלו.

״הדוגמנים שלי יכולים להיות מבוגרים, צעירים, גברים ונשים מכל מוצא. המטרה שלי היא להציג את העושר שבתרבויות ולא לקבע יופי בצורה אחידה. אני יכול להסתובב ברחוב ולראות מישהו שמעניין אותי לצלם אותו ולהציע לו לעשות את זה. זה קרה לי יותר מפעם אחת״.

בתערוכה שצילם כאן לקחו חלק דוגמנים ישראלים ובנוסף להם דוגמן יווני שהגיע עם הצוות של קיריס. לפני כשנתיים הציג תערוכה דומה לזו שמוצגת כעת כאן, שכללה צילומים של דמויות עכשוויות שלובשות תלבושות מסורתיות מיוון.

אותה התערוכה הוצגה גם מחוץ ליוון וזכתה להצלחה רבה, וקיריס מספר שכוונתו היא שגם התערוכה הנוכחית תנדוד בעולם. לדבריו, הוא כבר החל לפעול בעניין מול מספר מוזיאונים יהודיים בעולם.

---

ונגליס קיריס | רוקם באור – לבוש יהודי ומקומי מאוסף מוז״א
אוצרת: רז סמירה
מוזיאון ארץ ישראל, חיים לבנון 2, תל אביב
פתיחה: 28.3; נעילה: 30.11