דוד בארי: גן עדן עירוני הוא סלוגן שצריך לעמוד מאחוריו

בכניסה למלון שומאכר בחיפה עוברים דרך שער ברזל, שנפתח לו לאיטו אל תוך גינה מקסימה, שהליכה קצרה דרכה מובילה ללובי. אם לרוב נראה שבתי מלון שואפים לקצר תהליכים ולגרום לאורחים להגיע לדלפקי הצ׳ק־אין מהר ככל האפשר, כאן יש הזמנה להשתהות ולהוריד הילוך, כחלק מחוויה טוטאלית שלוקחת בחשבון את כל הפרטים הקטנים, כבר מהרגע הראשון.

״זו חוויה כוללת שמתחילה כבר בהחלטה על השלט הסולידי ברחוב והמהירות שהשער נפתח״, מספר דוד בארי, היזם שמאחורי מלון שומאכר, ״והיא ממשיכה בכניסה לגינה, בהליכה של 20-30 שניות עד ללובי, בכניסה שאתה רואה מסביבך את האמנות. כשהאורחים מגיעם לקבלה אחרי שהם עברו את החצי דקה הזו, ומישהו מחייך אליהם, הם מבינים שיש פה קטע. אז הם הופכים לשגרירים שלך וזהו; עשית את שלך״.

המלון הוא ה״בייבי״ של בארי והוא מתאר אותו כמפלט עירוני. ״אתה קרוב לכל מקום וחוזר לווילה הפרטית שלך: בלי ילדים, בלי ועדי עובדים. זה אולי פוגע בהכנסה בטווח הקצר, אבל מחזק אותך בטווח הארוך. אתה בונה ככה מאסה קריטית של לקוחות שמחזיקה את העסק״.

בארי, יליד 1970, גדל בחיפה, עבד במשך שנים כאיש ביטחון באל על, השתקע לתקופה בניו יורק והתגלגל לעולם הנדל״ן. כשחזר לארץ ב־2005, לדבריו, היה לו עם מה לחזור: ״עם הידע, החשיבה, המיתוג, ההבנה של המוצר. חזרתי לחיפה ואמרתי אני מעדיף להיות ראש לשועלים מזנב לאריות. אף אחד לא דיבר פה על הוספיטליטי. ראיתי בתל אביב שחקנים יצירתיים אבל שם לא היה לי שום יתרון, לעומת חיפה, שהבנתי שאני יכול להביא אמירה חדשה״.

אם היית שואל 100 תל אביביים מה דעתכם על חיפה, לא היה אחד, גם אם הוא חיפאי לשעבר, שהיה אומר ׳וואלה, עיר נחמדה׳. אז אמרתי מספיק להתלונן. היום כבר יותר יגידו ׳אחלה עיר, כיפית׳. היא לא תל אביב שתיים אלא חיפה אחת, יש לה מה להציע

מה זה אומר?

״זה אחרת לחלוטין לנער את הסטטוס קוו ולבנות מוסד אירוח בעיר שלא היה כאן. אני זוכר שחשבתי שלא יכול להיות שחיפה, עם הטופוגרפיה המטורפת, הדו קיום, האדריכלות ועוד ועוד, היא כלום ושום דבר בסצינה של עולם האירוח. מה קרה? 

״אתה עולה לגג שלנו, רואה את הנוף, אף אחד לא נוכח בזה בזמנו. הצליחו לבנות שני עוגנים מרכזיים של הייטק ואקדמיה, אנשים איכותיים, אבל בסוף מה מביא תיירות? וייב; השווקים, התרבות, העיצוב. ככה זה במיאמי, בניו יורק, בברצלונה, ואני יושב ואומר זה לא יתכן.

״באותה תקופה אם היית שואל 100 תל אביביים מה דעתכם על חיפה, לא היה אחד, גם אם הוא היה חיפאי לשעבר, שהיה אומר ׳וואלה, עיר נחמדה׳. אז אמרתי מספיק להתלונן. היום כבר יותר יגידו ׳אחלה עיר, כיפית׳. היא לא תל אביב שתיים אלא חיפה אחת, יש לה מה להציע״.

מאיפה מתחילים? 

״בלהבין את התיירות: מי מגיע לפה? יש שני עוגנים: פארק מת״ם שמביא את המהנדסים מחו״ל והקהילה הבהאית. לבהאים עשינו מלון דירות שיענה לצרכים שלהם יותר בזול, הכי סטייל, עיצוב מגניב, קראנו לו G38 על שם רחוב הגפן 38. זה עבד מצוין. 

״באותה מידה להייטקיסטים פתחתי במרכז קסטרא את לה קאפלה, מלון בוטיק לקהילת ההייטק, שמבקרים בבוקר בחדר כושר, הולכים לעבודה, וחוזרים לאכול ארוחת ערב. אז אמרתי שזה נחמד אבל אני חייב שיהיה לי את הבייבי שלי: את הנורמן של חיפה, את המונטיפיורי של חיפה. משהו שוס״.

אוהב להיות לארג׳

בארי התחיל לחפש מיקום שיתאים לחזון שלו, והתרכז באיתור מבנה לשימור במושבה הגרמנית. ״הלכתי פה ברחובות, עד שגיליתי בנין שהיה די נטוש, המבנה היחיד ברחוב שהוא לא על קו הרחוב. ראיתי את המבואה נטושה, זרוקה, ואז כשגיליתי שמשפחת שומאכר הטמפלרית גרה בבית הזה אמרתי או.קי, מעבר לבנין יש פה שם מיוחד שיוצר עניין, מספר סיפור״. 

מלון שומאכר, שנפתח לבסוף ב־2019, מונה 40 חדרים (מתוכם שלוש סוויטות), במבנה לשימור ובניין חדש שנבנה בעורפו (סה״כ כ־2,000 מ״ר). הוא כולל שני רופטופים, פטיו ולאונג׳ שפועלים 24/7 וחדר טיפולים (בתכנון להוסיך בעתיד בריכת קיץ על הגג).

12 שנים לקח לבארי לפתוח את המלון, בשיתוף פעולה עם האדריכל דגן מושלי, מלכא אדריכלים, שהיו אחראים על ⁠עיצוב הפנים, ו⁠אמן הבית, גיל גורן, שאיתו שיתף פעולה בשני בתי המלון שהקים בעבר, אך עם הזמן החליט לשחרר אותם ונשאר ״רק עם הבייבי הזה, כי הוא באמת הבייבי, עם כל המורכבות שלו, עד שהצלחנו לשנות את השוק בחיפה. 

״לא ידעתי שזה יקח 12 שנה אבל בסוף זה היה שווה את זה, לייצר סטנדרט שלא קיים, בשפה בינלאומית אבל עם היוצרים המקומיים הכי מוכשרים שיש: היזם, האדריכל, מעצב הפנים, האמנים, כולם חיפאים. 

״עבדתי עם גיל במלון לה קאפלה, אבל לא רציתי לשכפל את העיצוב שלו. הוא אמר שדרך האמנות נספר סיפורים על המלון, עלינו ועל חיפה. כך לדוגמה בלאונג׳, שפתוח לאורחים 24/7, אנחנו עושים כל שלושה חודשים תערוכה לאמן חיפאי אחר. בגרם המדרגות מתחת לסקייליין כל קומה תוקדש לצלם חיפאי אחר שתופס את חיפה בעין אחרת״.

מה אתה יכול לספר על העיצוב?

״החזון היה משהו אקלקטי שנוגע בכל התקופות. הבסיס הוא המבנה לשימור במושבה הגרמנית. אתה עובר דרכו, יש לו את הכבוד לעולם הישן, ומגיע לעולם החדש עם חזית הזכוכית הירקרקה שמדברת עם הכורכר. אתה בסביבת המגורים הכי ותיקה בחיפה עם הפנים קדימה״.

והחדרים?

״אני לא אוהב מונוטוניות, צבע אחד. לכן יש גם ישן וגם חדש, פתאום יכולה להיות בחדר מסגרת מוזהבת עם תמונה עכשווית של מישהי קורצת. אני מאוד אוהב שילוב של תקופות, חומרים. מצד אחד יש את כל מה שצריך, מצד שני אני מוריד איתך הילוך. אני לא רוצה אפליקציה שתפתח לך את הדלת; אני רוצה שתפגוש בן אדם. מפלט עירוני, גן עדן עירוני – זה סלוגן שאתה צריך לעמוד מאחוריו. אנחנו לא באמצע יער. אלה שני עולמות של שקט: שכונה, קרחת יער קטנה, מטר מההפנינג״. 

איפה אתה משתלב בדבר הזה ביום־יום?

״אני נמצא פה כל יום, גם המנכ״לית, מדברים המון עם האורחים, זה חלק מהמחיר שאתה משלם כשאתה בונה מוסד אירוח. המנכ״לית אחראית על האופרציה של היום־יום ואני זז אחורה, עסוק באורחים, זה מחמם לי את הלב. 

״אני אוהב להיות לארג׳ ואני רוצה להביא את התל אביבים שיגידו זה המלון שלי בחיפה, לא חלמתי להיות בחיפה קודם. לכן לא מספיק רק לתת להם את המלון ׳שלהם׳, אני חייב לתת להם חוויה טוטאלית, שכשתגיע תרגיש וי.איי.פי, שנדע לשלוח אותך למקום שנראה לך מדויק. תן למי שבחר בנו תחושה שאתה תעשה בשבילו הכל, אם הוא רוצה ללכת למסעדה הנכונה או המוזיאון הנכון.

״זה התפקיד שלי בבניית המותג, אלה לא רק המוזיקה והריח ומה שאתה רואה מסביב. בסוף אלו אנשים שרגישים לניקיון, לעיצוב, לאדריכלות, לקריאייטיב. היום זה המלון היחיד בחיפה שמדבר את השפה שלהם. כמה שהגדולים ינסו לשמור על נאמנות לאורחים שלהם, זה לא כמו מלון הבית שלך שאתה מכיר ואולי הילדים שלך גדלים וחוזרים, ולשם אני חותר. 

״בעולמות שלנו של אנשים שראו הכל, תמיד צריך להפתיע במשהו. אורחים עסקיים טסים לבד, דבר איתם, תן להם דרינק. תשים לב בדרכון שהיה לו יום הולדת לפני כמה ימים, תדפקי לו בדלת ותני לו קאפקייק ותלכי. העיצוב חייב לשרת את העין, אבל בסוף הלב זה הצוות, מי שמנסה להבין אותך או להפתיע אותך.

״המזל שלי שהצוות קטן, והם אוהבים את האורחים. הצוות צריך לחשוב איזה כיף שאני חלק ממשפחה קטנה, הם מבינים שהם לא צריכים להתאמץ – או שהם אוהבים אדם או שלא״.