Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
רוטשילד 104 // אסא ריקין
פורטפוליו בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד
מי?
אסא ריקין, בן 32. במקור מירושלים, כעת גר ביפו.
אינסטגרם
פוטנציאל. צילום: דניאל חנוך
לא ינום ולא ישן. צילומים: דניאל חנוך
התערוכה
״פוטנציאל״ במרכז אדמונד דה רוטשילד, באוצרותה של שלומית ברויר ואוצרת המשנה מאיה דונייק, היא תערוכה קבוצתית בהשתתפות אייל בלבין, איציק גיל אביזוהר, נוגה גלעד, טלי וורזו, קובי עמיאל ואנוכי.
התערוכה עוסקת במושג של פוטנציאל ובמשמעויות שלו עבורנו, אבל מזווית קצת אחרת: הגלריה נשארת סגורה לאורך כל התקופה, והצפייה אפשרית רק בהצצה מבחוץ, מבעד לחלונות. בגלל שהתערוכה היא בהצצה בלבד אפשר לבוא לראות 24/7, אפילו לא צריך לנעול את האופניים.
העבודה
אני מציג בתערוכה את עבודת האנימציה ״לא ינום ולא ישן״ המבוססת על שומר המסך האייקוני של נגני DVD, על גבי טלוויזיה ענקית מתחילת שנות האלפיים. הלוגו של ה־DVD נודד לנצח על המסך, אף פעם לא מגיע לפינה, ואף פעם לא חושף איזה סרט מחכה לצפייה תחתיו, נשאר רק הפוטנציאל.
כששלומית הציגה לי לראשונה את אופי הצפייה בתערוכה, הבנתי שאני חייב להתייחס לממד המציצני. כך הטלוויזיה המאסיבית הזו היא כאילו מרכז הבית, הלב של הסלון — אבל הבית עצמו סגור, נטוש. אי אפשר להיכנס. היא תקועה בלופ אינסופי, משדרת זיכרונות. אני לא בנאדם עם זיכרון חזק מדי, וגם לא כזה נוסטלגי, אבל האימג׳ של ה־DVD נחקק שם עמוק.
הלימודים
למדתי אנימציה במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, והתמחיתי בסטופ־מושן ואנימציה ניסיונית. נכנסתי לבצלאל עם אפס ניסיון וידע בתחום שאני הולך ללמוד, אבל היום אני יכול לומר שכל מה שאני עושה התחיל שם.
רכשתי כלים טכניים וסגנוניים שכנראה לא הייתי מקבל בשום מסגרת אחרת. חוץ מזה למדתי שבתחום שדורש המון חשיבה מראש ותכנון יש דרך ליצור גם מהבטן ובספונטניות (עד גבול מסוים) וזו לגמרי הגישה שבה אני יוצר היום.
אסא ריקין ונגה סירוטה, Animal Locomotion
אסא ריקין ונגה סירוטה, אבן מעמסה
קילומטראז׳
סרט הגמר של נגה סירוטה ושלי (שותפות שנולדה בלימודים, ומגיע לבצלאל קרדיט גם על זה) משנת 2021, Animal Locomotion, שבו השתמשנו במגוון מדיומים ועסקנו במערכות האנושיות ובייצר החייתי המודחק, עשה אחלה סיבוב פסטיבלים בארץ ובעולם. זכינו גם להתארח בפסטיבל Anifilm בצ׳כיה שהיה ממש נחמד. חוץ מזה היה כבוד גדול להציג את הסרט בתערוכה ״24 תמונות לשנייה״ במוזיאון תל אביב, יחד עם שלל עבודות אנימציה מהעשור האחרון.
מיד אחרי הלימודים יצא לי להשתתף בתכנית הפיתוח למעצבים צעירים של מרכז אדמונד דה רוטשילד. עד אז בכלל לא תפסתי את עצמי כמעצב, והיום, בין היתר בגלל התכנית, אני קצת יותר פלואידי בהגדרה שלי, וזה דווקא מרענן. השתתפתי במספר תערוכות של המרכז: ״שכבות קדושות״ (גם בשיתוף עם נגה סירוטה) בגלריה טדי בירושלים, ״דברים שראיתי מחלוני״, והתערוכה הנוכחית.
שיתוף הפעולה עם נגה המשיך ובשנתיים־שלוש האחרונות עבדנו על הפרויקט אבן מעמסה, המשתמש בחומרים תיעודיים ארכיוניים וטכנולוגיים לחקור את הדימוי של ירושלים, כשחלקים ממנו הצגנו בשבוע העיצוב בירושלים ב־2023; ואת הסרט השלם הצגנו בבכורה בפסטיבל חיפה לפני מספר חודשים. הסרט יוקרן גם בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב ב־28.6 בשעה שבע וחצי.
בשנה האחרונה אני עובד על פרויקט דוקו חדש עם חברי היקר אריאל ברנשטיין – ״פולחן״ – שבו יצאנו לתעד ולהתבונן ברחוב הישראלי ברגע הכל־כך מתוח שבו אנחנו חיים. הייתה לנו זכות גדולה להציג את ״לילה בבית ליד״ — סצנה מתוך הסרט שמתעדת את המהומות מחוץ לבסיס בית ליד ביולי שנה שעברה — במסגרת תערוכת ״עדות מקומית״ לפני כמה חודשים.
אסא ריקין ואריאל ברנשטיין, לילה בבית ליד
עתידות
אני לא כל כך טוב בלחשוב על העתיד, וזה מקבל משנה תוקף כשההווה שלנו כל כך מחורבן. אני מקווה שיגיע רגע שבו אוכל ליצור פה שטויות קטנות וחסרות משמעות, בלי להרגיש אשמה על החטופים, על המילואימניקים, על העזתים. אני מקווה שלדברים פשוט תהיה קצת פחות משמעות. בינתיים אני מאחל לאריאל ולי לסיים לעבוד על הסרט ולקצור בעקבותיו הצלחות מסחררות.
בעבודות שלי אני עוסק לא מעט בטכנולוגיה ובחקר של החומריות הדיגיטלית והעולם האינטרנטי. ההתפוצצות המטורפת של ה־AI בשנתיים האחרונות מעוררת בי לא מעט חרדה, אבל היא גם תזכורת חזקה לזה שאני חייב להמשיך ללמוד, להתפתח ולהתעדכן בתוך עולם שמשתנה כל הזמן; ולשאול את עצמי מחדש איך, ואם בכלל – יש לי בו מקום. אני שואף ליצור מתוך עניין וסקרנות, ואסיר תודה כל פעם שזה מעניין מישהו, אז הלוואי וזה ימשיך.
פוטנציאל
אוצרת: שלומית ברוייר; אוצרת משנה: מאיה דונייק
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
נעילה: 18.7
