בוגרים 2025 // המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר

בתום ארבע שנות לימוד שכללו מלחמה ומשבר חברתי שעדיין נמשכים, הציגו 36 בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר את פרויקטי הגמר שלהם. זה מחזור שהגיע אל קו הסיום לאחר מסע אישי וקולקטיבי שנפרש על פני אחת התקופות המטלטלות של מדינת ישראל, ועל אף כל אלו עלו על המסלול מספר רב של קולקציות מגובשות עם שפת עיצוב מובהקת ונוכחת.

הנושאים המרכזיים בפרויקטי הגמר כללו את שאלת הזהות – מגדרית, אתנית, דתית וקהילתית; הגוף כמקום: פגיעות, הגנה, שבר והתמודדות; הקשבה לסביבה: טבע, עיר, גוף ונוף; הומור וחתרנות: ההומור והרגש שהפכו במציאות הקשה לאמצעי ביטוי; וחומר כארכיון וזיכרון: עבודות שהתפתחו מתוך מחקר אינטימית של זיכרון אישי, או משפחתי.

---

אריאל ברקה | גוף ראשון נקבה

הקולקציה של אריאל ברקה נולדה מתוך פחד מהשליטה הגברית בגוף הנשי: האם ערכה של אישה עדיין נקבע לפי רחמה בלבד? ההשראה לקולקציה נבעה מהאופן שבו תרבות ודת הגדירו את תפקידה של האישה לאורך ההיסטוריה – מסקרנות נשית שנענשה בכאב ולידה, ועד הגות פמיניסטית שמבקשת לפרק את הקשר שבין גוף נשי לבין זהות ומשמעות.

הקולקציה פונה לנשים, עשויה עור טבעי על סוגיו שפותח בטכניקות ייחודיות, ועובד על הציר שבין גבריות לנשיות, רכות לנוקשות. היא  שואבת השראה מצלליות צבאיות ומגזרות מובנות שאפיינו את אופנת הנשים בשנות ה־50 – תקופה שבה נשים נדרשו ״לחזור לתפקידן״ לאחר המלחמה – ומערערת על הדיכוטומיה שבין לבוש גברי לנשי.

---

ענבל חפר | Urban Fields

נקודת המוצא לעיצוב הקולקציה של ענבל חפר הייתה המשל על עכבר העיר ועכבר הכפר. חפר בחנה את סיפור העלייה של סבה וסבתה ממרוקו לישראל בשנות ה־50, של המעבר מהעירוניות הקוסמופוליטית של קזבלנקה אל הכפריות הגלילית. המתח בין תרבויות, נופים וקצבי חיים, מלווה גם את מסלול חייה של חפר מנוף ילדותה בגליל אל חייה הבוגרים ביפו.  דרך חמש מערכות לבוש לנשים וגברים, היא מחברת בין חייטות של שנות ה־50 לבגדי עבודה מקומיים.

הקולקציה שעיצבה משלבת חומרים טבעיים כמו קש ועור, אלמנטים קישוטיים מהתרבות המרוקאית, טכניקות של חיבור טלאים וטכניקות סריגה, כמחווה אישית לסבתה שלימדה אותה לסרוג. הקולקציה בוחנת זהות אישית כמרחב פתוח, כזה שמאפשר למקורות שונים להתקיים יחד ולשזור שפה עיצובית חדשה, רב־שכבתית, עירונית וכפרית, עם חיבור לשורש הזהות של משפחתה.

---

לירון טרקה | No Tears Allowed

המילה ״נפש״ לא קיימת במלואה בתפיסה המסורתית של החברה האתיופית, ובחברה שמרנית המבוססת על נורמות של כוח, כבוד וצייתנות למסורת – העיסוק בנפש נחשב לטאבו. לירון טרקה גדלה עם תחושת נתק בין מה שהרגישה לבין מה שהציגה, במקום שבו איפוק הוא כוח וחולשה היא אסורה.

הקולקציה שעיצבה מבטאת את המורכבות הזו דרך בגדי גברים עם אלמנטים נשיים בהשראת נשות העדה האתיופית המבוגרות – נשים שנשאו עול פיזי ונפשי אדיר מבלי להפגין כאב. היא משלבת חייטות מדויקת, צבעי אדמה, חומרים כמו צמרים, כותנה ועור, וסריגים והדפסים בהשראת מלאכות מסורתיות – כביטוי חזותי למורשת, כאב ועוצמה שקטה. הקולקציה מבקשת לפתוח שיח חדש על גבריות, רכות וכוח שקט – מסע רגשי־חזותי אל נפש שנאלצה לשתוק.

---

מור אלפסי | Touch Wood

פרויקט הגמר של מור אלפסי עוסק בקשר בין אלפסי לאביה ובוחן את המתח שבין המשכיות לשינוי. מתוך שאלה על מי ממשיך את דרכו של אב נגר, בחרה המעצבת לעסוק במרחב העבודה שלו – שמאופיין בגבולות ברורים, קווים ישרים, חוזק ואיפוק רגשי – לעומת המרחב שהיא שואפת לברוא: רגשי, רך, שקוף ותנועתי. הקולקציה מציעה לבוש נשי המחבר בין רעיון ההמשכיות למול שינוי וטרנספורמציה – תוך חקירה של אזורים חסויים בגוף ויציאה מהגבולות שלו.

אלפסי שילבה חומרים טבעיים של עץ, עור וצמר, בעבודות גילוף בעץ וטכניקות של אריגה וסריגה. הצלליות והצבעוניות נשענות על גווני העץ ועל מאפייני מרחב העבודה של האב – ומתוך כך נבנית שפה שמשמרת את מה שנמסר, אך גם בוחרת לקחת ממנו רק את מה שנכון לה.

---

מאי סונגו | Beneath the Silence

הקולקציה שעיצבה מאי סונגו שואבת השראה מעיר הולדתה של המעצבת, דימונה, המהווה מקרה בוחן לדואליות בין נוף מדברי שליו לחיים בצל תעשייה כבדה. מאחורי חזות שקטה מסתתרת מציאות של איום סביבתי – זיהום, קרינה וסכנות בלתי נראות – שמערערות את תחושת הביטחון הקיומי. ברובד החברתי, הקולקציה מתייחסת גם לסיפורם של עולים מצפון אפריקה שהוצבו בעיר ונאלצו לוותר על מלאכות יד מסורתיות לטובת עבודה בפסי ייצור.

בקולקציית בגדי הגברים שעיצבה, נשזרים אלמנטים מבגדי עבודה יחד עם השפעות מהנוף המקומי: בדים גולמיים, תפרים גסים, כיסים ורצועות, לצד טקסטורות ידניות וצבעוניות מדברית־תעשייתית. דרך השפה החומרית והחזותית, הקולקציה מבקשת להאיר את המתח בין טבע, תעשייה וזהות – ולספר סיפור של קהילה שחיה בשוליים, אך לא שותקת. סונגו יצרה הדפסים מקוריים שציירה ביד בטכניקות שונות: סריגה, הדפסה דיגיטלית וציור ידני על הבגד – כדי לבטא את המתח והרגשות המלווים את המעבר בין שתי התקופות.

---

---

שי גרינברג | The Dress Code

פרויקט הגמר של שי גרינברג בוחן באופן ביקורתי והומוריסטי את הקשר המורכב של נשים לשמלות כלה, ואת האידיאולוגיה שמאחורי מוסד החתונה כפי שלמדנו לדמיין אותו מילדות. הקולקציה שואבת השראה מאופנת רחוב ואוונגרד, וכל דגם מציע פרשנות שונה לדימוי הכלתי כהגזמה, כביקורת, כהומור וכביטוי אישי.

החומרים, הצלליות וההכלאות שאולים מעולמות מנוגדים, במטרה לעורר שיח על גוף האישה, על נורמות מגדריות ועל ביטוי עצמי; ליצור שיח פתוח ומורכב על המשמעויות שמלבישה החברה על גוף האישה ביום ״הגדול״; ולאפשר מרחב לביטוי עצמי שאינו כפוף לקודים מסורתיים.

---

בר סוכריאנו | כלכלת אהבה

פרויקט הגמר של בר סוכריאנו עוסק בכלכלת אהבה – תופעה תרבותית עכשווית שמתארת איך הפכה האהבה למוצר צריכה. סוכריאנו חקרה שני מופעים בולטים של התופעה: ״מנעולי האהבה״ על גשר האומנויות בפריז, מנהג רומנטי שמסתיר מסחור המוני; ו״מלונות אהבה״ ביפן, תעשייה רווחית של חדרים להשכרה לפי שעה.

הקולקציה, הפונה לנשים ולגברים כאחד, יוצרת דיאלוג בין עולמות של אופנה גבוהה ותרבות רחוב. היא שואבת דימויים מעולמות הכלכלה והרומנטיקה: כסף, קבלות, מנעולים, בדי קווילט המזכירים מצעים, גזרות בצורת לב, צבעוניות ורודה ופרווה ״יוקרתית״. כך נוצרת שפה חזותית שמבקרת את האופן שבו אהבה נעטפת בזוהר, משווקת ונמכרת – ועדיין מצליחה לעורר תשוקה.