בין גוף למילים: בכורות ישראליות בפסטיבל תל אביב דאנס

בשבוע הבא ייפתח במרכז סוזן דלל פסטיבל תל אביב דאנס. במסגרת זו יועלו יצירות מחול רבות, ובינהן שתי בכורות של יוצרי מחול ישראלים מנוסים – מיכאל גטמן ושרון ולבסקי. השניים התקבלו לתוכנית הרזדינסי של סוזן דלל ובחודשים האחרונים עבדו על פיתוח יצירה מקורית שתעלה בבכורה בפסטיבל, מלווים בצוות המרכז.

---

מיכאל גטמן | תשוקה היא צייד בודד

ענבל: הי מיכאל, מה שלומך?

מיכאל: הי, תודה רבה, אחרי יום של חזרות ופגישות. עכשיו אני יושב עם כוס יין בסוזן דלל, מאחוריי ציור של דוד פרלוב

ענבל: ימים אינטנסיביים לקראת הבכורה?

מיכאל: אכן, ברדיפות אחרי אנשים, שעות, ספקים, החלטות ועוד. זו הפקה בימתית וצריך לטפל במערך שלם של דברים, וגם שם צריך להיות יצירתי

ענבל: מקווה שתשיג את כולם 😊 ספר על תכנית הרזידנסי שהשתתפת בה?

מיכאל: תכנית הרזידנסי באה לתת מענה לאמנים. לתת זמן שהות בחללי המרכז כדי לעזור ולעודד עוד העמקה בתהליך היצירה. לתת מרחב גיאוגרפי שלא משתנה כל הזמן, וצוות תומך וקשוב לאמנים. זה דבר חשוב שקיים הרבה בחו״ל ויש לו מסורת ארוכה

ענבל: אז בחודשים האחרונים שהית בסוזן דלל ופיתחת את העבודה ״תשוקה היא צייד בודד״ – ספר עליה

מיכאל: אני נמצא כאן מחודש מאי. סיימתי בכורה ללהקת ענבל רק במרץ, כך שהצפיפות בין שתי ההפקות מורגשת. אלמלא הרזידנסי אני בספק אם הייתי מסוגל כבר להיכנס לתהליך חדש. ״תשוקה היא צייד בודד״ (Passion is a Lonely Hunter) נסובה סביב הפואמה של גראסים לוקה שנקראת Passionnement, שבה הוא מפרק את השפה כדי לבטא או להביע את האימפקט הכמעט בלתי מרוסן או העוצמה הכמעט הרסנית של desire (דחף) ו־passion (תשוקה)

ענבל: מה משך אותך בנושא הזה?

מיכאל: הפואמה מאופיינת בחזרתיות – סוג של גמגום או רעד, ובמשחקי מילים (בצרפתית). היא משקפת עניין בשבריריות של המשמעות ובמעמד הגוף בתוך השפה. משך אותי הניסיון הגופני לבטא את מה שהשפה כושלת לומר, וגם המצלול והריתמוס של הפואמה – המרחב הפונטי והקולי שלה. היא בשרית, קצבית, ומצליחה להפוך שיר על אהבה או תשוקה לחוויה של גוף ושל התנסות גופנית

משך אותי הניסיון הגופני לבטא את מה שהשפה כושלת לומר, וגם המצלול והריתמוס של הפואמה – המרחב הפונטי והקולי שלה. היא מצליחה להפוך שיר על אהבה או תשוקה לחוויה של גוף ושל התנסות גופנית

ענבל: נדמה לי שרתמיות וקצביות הם משהו שהעסיק אותך גם ביצירות קודמות; איזה פס קול מלווה את היצירה הזו?

מיכאל: כן. אני בראש ובראשונה מגיע מגוף, תנועה, חלל, זמן והיחסים ביניהם. אני מבקר בעולמות אחרים כמו ליצן או צייד, ומאפשר לעצמי לגלם את מה שנתפס ותופס את תשומת ליבי. פס הקול שמלווה את היצירה הנוכחית מרובד – מבאך לפואמה של גראסים לוקה, ממחיאות כפיים קצביות של הרקדנים לטקסטים של יונה וולך ורילקה. מסאונד סקייפ שאני יוצר ללוציאנו בריו המלחין האיטלקי

ענבל: נשמע מגוון ועשיר, ואולי גם לא פשוט לחיבור

מיכאל: לפעמים החיבורים והיחסים בין הדברים מסקרנים אותי יותר מאשר ״הדברים״. המתח בין הדברים חיוני עבורי לתהליך היצירה

ענבל: איך זה מתבטא ביצירה?

מיכאל: אני לא יודע אם זה מתבטא ביצירה, אבל אני אוהב לעבוד עם שכבות, שכבות של דברים על דברים. כמו בקומפוסט – הגוף טומן בתוכו מנעד רחב של מידע, של התנסויות, של אפשרויות, ומה שבסוף נגלה או נראה הוא בצבוץ מתוך כל השכבות. כמו לזרוק עוד צבע ועוד צבע ובסוף מבצבץ צבע שאי אפשר היה להגיע אליו ללא כל פעולת השכבות הזאת. זה תהליך אורגני־כימי

ענבל: בדיוק אתמול פגשתי צייר שדיבר על הצבע שנוצר אחרי 49 שכבות של צבע אדום… בתנועה זה נראה יותר ברור שהשכבות משפיעות אחת על השנייה בתוך הגוף

מיכאל: אני ממש יכול לדמיין את זה בצבע. וגם בסאונד

ענבל: ספר קצת על היצירה עצמה – כמה רקדנים מופיעים בה? איך אתה עובד איתם?

מיכאל: יש בה ארבעה רקדנים, נהדרים ושונים, מרתקים כל אחד ואחת בדרכו. חלקם גם כבר יוצרים מעניינים בזכות עצמם, כמו הכוראוגרפית בשמת נוסן. לכל רקדן (שלושה רקדנים ורקדנית אחת) יש סולו בעבודה. אני רוצה לחגוג את הקראפט שלהם כפרפורמרים.

אנחנו עובדים ומכירים את השפה שבה אני מדבר עם הגוף, וגם מנסים להכיר את המטענים ואת האופן שבו אנחנו רוצים לבטא דברים, לשחק עם רעיונות, לסתור מהלכים, לקחת סיכונים, לגלם או לא לגלם דמויות, להביא איכויות גופניות, חישה של גוף בחלל, חישה של גוף בזמן, נוכחויות פרפורמטיביות שונות, שימוש ומאפיינים של קול, של טקסטים, של קצב, של פעימת לב פנימית

ענבל: יש גם נרטיב שמוביל את העבודה?

מיכאל: יש הרבה נרטיבים של מהויות בעבודה, שמדברים ומבצבצים מתוכה. אחד מהפילטרים שליוו את העבודה בראשיתה היה שלושת הסדרים של לאקאן: המדומיין, הסימבולי והממשי. הם מגיעים במרקמים מדומיינים: האשליות שלנו – הדימוי שלנו עצמנו את האחרים, המדומה והאמיתי; הסימבולי שהוא מרחב של סדרים, חוקים, ייצוגים, מסמנים, מילים, שפה ומשמעויות מותנות; והממשי – משהו שמתנגד לכל ייצוג וחומק מכל אחיזה

ענבל: דרך הריתמוס, דרך הרבדים, דרך הסדרים – במה העבודה מבקשת לגעת?

מיכאל: היא מבקשת לגעת בעין – במבט על דברים, ובלב – בליבם הפראי של דברים – במקום שבו אין מילים

---

שרון ולבסקי | Speech-less

ענבל: הי שרון, מה שלומך? בעוד כמה ימים את מעלה עבודת מחול חדשה בשם Speech-less בבכורה בסוזן דלל, איך זה מתקדם?

שרון: לאט, בחיל ורעדה

ענבל: את גם נמצאת ברזידנסי במרכז בחודשים האחרונים – העבודה נוצרה בתוך הרזידנסי?

שרון: כן, העבודה היא המשך של תחביב שפיתחתי בערך ב־2020 – לזוז לנאומים. הרזידנסי העניק לי אפשרות לעשות את זה עם עוד רקדנים

ענבל: תחביב מעניין וכנראה די ייחודי לך 🙂 מה מצאת בנאומים?

שרון: זה התחיל מסדנה שהייתי בה בזמן הקורונה, עם אורי לנקינסקי ורייצ׳ל ארדוס. הזמן נעצר והתאספה לה קבוצה של נשים. על הדרך אורי חשפה אותנו לכל מיני דברים, ביניהם לפרשייה שהייתה בבית הלבן בין חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו קורטז (שידועה בכינוי AOC) וחבר הקונגרס טד יוהו. בשעה לילה מאוחרת במיטה צפיתי ב־40 דקות של נאומים מאותו אירוע והייתי מרותקת.

כשאני חושבת על זה, גם כשאובמה נבחר והייתי ילדה בת 18 בסטודיו של אילנית תדמור, היא ביקשה שנביא משהו שמפעיל אותנו, הבאתי אז את התמונה של אובמה עם הכיתוב Yes We Can. היום אני מבינה שיש שם משהו שמעסיק אותי. מילים מפעילות אותי, במיוחד כשיש להן מנגינה וכוונה חזקה

ענבל: מה קרה בין טד יוהו ל־AOC?

שרון: טד יוהו קרא לה Bitch על מדרגות הבית הלבן, ואחר כך פרסם נאום התנצלות קצר מצידו. זה הוביל את AOC ועמיתיה לבית הנבחרים, המכונים the squad, להכין מושב שלם ובו דיון על הפריבילגיה של אנשים עם כוח. כשנחשפתי לזה, לא ממש ידעתי משהו על הפוליטיקה בארצות הברית ולא הכרתי אף אחד מהנואמים

החלום שלי הוא to make leadership cool again. כשהתחילה המלחמה הייתה הרבה התגייסות של ״עכשיו!״. העבודה הזו נוצרה בשביל ה״אחר כך״ – כדי שצעירים.ות מוכשרים ירצו להיות ראשי ממשלה, לשנות את המציאות

ענבל: התפקיד של מילים הוא להעביר מידע, ולהפעיל אותנו רגשית וקוגניטיבית. את מעבירה את הפעולה הזו לרמה אחרת, לרמת הגוף. מה הופך את התגובה האישית של רקדנית למילים לעבודת מחול? האם יש משהו משותף באופן שבו אנשים או רקדנים יגיבו לאותן מילים? מה נגלה מתוך התנועה?

שרון: אני חושבת שמילים מפעילות אצלנו ממש תחושות פיזיות, זיכרונות. ולפעמים הן גם פשוט סאונד. אני עוד נהנית לחקור את זה ולא להסיק מסקנות, אבל אני מגלה שכשמילים נאמרות מתוך רגש כלשהו – הגוף מגיב לזה, ואז נוצרת עוד שכבה ומתקבלת משמעות נוספת. זה גם מאפשר הזדמנות לשמוע קול מסוים באופן שלא היינו מקשיבים לו אילו היה בגוף אחר או ללא גוף. אני חושבת שזה מאוד מעניין – גם למבצע וגם לצופה.

כבר הרבה שנים שאני מלמדת היפ הופ, ובשנים האחרונות גם פלדנקרייז. אלו שתי טכניקות שבולט בהן המעבר בין מילה לגוף/תנועה

ענבל: אלו שתי דרכים שונות לחשוב על הקשר בין מילה לגוף – הוראות ושירה. איך בנויה העבודה שלך?

שרון: העבודה בנויה מכמה נאומים של מנהיגות.ים, כמה רקדניות.ים, כמה סיפורים. עכשיו אני מנסה לחבר ביניהם, וזה לא פשוט

ענבל: איזה סיפורים?

שרון: חלק מהסיפורים הם שלי וחלק של הרקדנים. יש לי איזו כמיהה לגעת מתחת לדמות שרואים בחליפה בטלוויזיה. כשיש פוליטיקאי שמופיע בחדשות, אני הרבה פעמים קוראת עליו בוויקיפדיה כדי להבין קצת מיהו בבפנוכו, מה עשה כשהיה צעיר, במי התאהב, באיזה מגמה הוא היה – הדברים האנושיים. כשהייתי חיילת הייתי בקבוצת פלייבק והעבודה עם הסיפורים נשארה איתי. אנשים זה הכי מעניין

ענבל: אני מסכימה, אנשים הם תמיד מרתקים, כשצוללים פנימה. כמה רקדנים מופיעים ביצירה? את גם רוקדת בה?

שרון: כרגע יש חמישה אבל היו איתי עוד רקדניות.ים מוכשרות.ים בתהליך היצירה. וכן, גם אני משתתפת

ענבל: איזה נאומים נכנסו לעבודה?

שרון: Sojourner Truth, ריצ׳ארד ניקסון, אלכסיי נבלני, ויש עוד אחד שאני עוד מתלבטת בקשר אליו, תבואו לראות ותגלו 😊 מה שהניע אותי היה איזה אנשים חשוב לי שיכירו, וגם נאומים שנגעו בי באופן אישי

ענבל: הנאומים הם פס הקול של היצירה, או שהוספת מוזיקה?

שרון: זו שאלה שהעסיקה אותי מאוד. במקור דמיינתי שזה רק הסאונד של הנאומים, בפועל הוספנו עוד מוזיקה

ענבל: מה היו השיקולים?

שרון: הנאומים הם ה־core של הדבר שמעניין אותי, הייתי רוצה שזו תהיה פשוט שעה של דיבורים וגוף. אבל לתהליך יצירה יש דרך משלו, ובתוכו עלה גם קול שטען שזה עמוס מדי עם כל כך הרבה מילים. הוויז׳ן שרואים מראש לא תמיד מתגשם

ענבל: או אולי מתגשם בדרך אחרת ממה שמדמיינים בהתחלה?

שרון: לגמריייייי. בכלל, התהליך הזה הפגיש אותי בצורה קרובה עם העניין הזה שנקרא מנהיגות, באופנים שלא ציפיתי להם

ענבל: מה פגשת?

שרון: ראיתי שלא פשוט לנהל ולהוביל, ושלהיות בעמדת כוח מביא איתו הרבה סטרס. והשנה לא חסר סטרס אמיתי…

ענבל: מה עוד נכנס ליצירה? יש עוד מקורות השראה?

שרון: המורכבות שבלהיות ישראלי.ת נכנסה פנימה. תמיד נוכחת בי האהבה למולדת אבל גם התסכול המשווע ממנה. חוץ מזה הרקדנים עצמם הם שונים אחד מהשני – בצבעים, בתנועה ובמקומות שמהם הם מגיעים – מקיבוץ בצפון, מירושלים, מדרום הארץ, וגם מהמרכז

ענבל: מה עוד חשוב להגיד על העבודה?

שרון: העבודה הזו היא סנונית שניה בוויז׳ן שיש לי להסתובב בבית ספר ומול קהלים מגוונים כמעין שיעור היסטוריה משובש. יחד עם סדנה שבאמצעותה אפשר גם להתנסות להיכנס לנעליים של קול לא שלך.

החלום שלי הוא to make leadership cool again. כשהתחילה המלחמה היה הרבה התגייסות של ״עכשיו!״. העבודה הזו נוצרה בשביל ה״אחר כך״ – כדי שצעירים.ות מוכשרות ומוכשרים ירצו להיות ראשי ממשלה, לשנות את המציאות הזו שבה מנהיג פוליטי נעשה ג׳וב מלוכלך. הלוואי וילדה הייתה חולמת להיות חברת כנסת או שרת הבריאות. ברור שזה לא מתאים לכל אחד, אבל צריך להתחיל לדמיין את זה

---

תל אביב דאנס 2025
ניהול אמנותי: נעמי פרלוב
6-16.8
מרכז סוזן דלל