מה קורה // מיכל קרניאלי

מיכל קרניאלי היא אמנית ומוזיקאית שמציגה בימים אלה תערוכת יחיד בגלריה הקוביה בירושלים. בעבודת הווידיאו שבמרכזה היא יוצאת במסע של חיפוש, פירוק והרכבה מחדש של כלי נגינה - מהלך שיבוא לידי ביטוי גם בפעולות פרפורמטיביות בחלל התערוכה

מי?

מיכל קרניאלי, בת 30. אמנית וידאו ומוזיקאית – מנגנת על חליל צד מאז ומתמיד. במקור מתל אביב, כיום גרה בהר אדר, על הציר בין ירושלים לתל אביב כבר כמה שנים.
אינסטגרם / אתר

סטטוס זוגי?

בזוגיות 🙂 שנינו מוזיקאים וגם מנגנים ומופיעים יחד הרבה. זה כיף, כי שנינו בעולמות של יצירה מכל מיני כיוונים, ויש איתי מישהו שמבין את התנועתיות של היצירה בחיים – ועוד לוקח בה חלק פעיל. יצא לנו לנגן יחד בין היתר גם במופעים של מוזיקה מקורית שלי וגם במוזיקה מקורית שלו (הוא פסנתרן).

מה בצלחת?

אוהבת לאכול את מה שיש ולא להתעסק הרבה בלהכין, למרות שאני מבשלת ממש טוב כשאני רוצה. קיבלנו השנה השראה מעץ השזיפים שצומח אצלינו והכנו ריבת שזיפים, וזו הריבה הכי טעימה שאכלתי. אני אוהבת גפילטע פיש – פולניה מלאה וגאה בזה.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

תערוכת היחיד שלי ״היה ונשאר״ מוצגת בימים אלו בגלריה הקוביה בירושלים (אוצרת: שרון בלבן, עד 4.9). בתערוכה אני מציגה וידאו אינסטליישן שבו הווידאו מוקרן בתוך חדר שנבנה במיוחד. הוא מייצר חלל בתוך חלל והדהוד פנימי אל מול הצפייה בווידאו.

צילומים: יונתן סוויד, מיכל קרניאלי

הווידיאו מציג תהליך של פירוק של חוויה שעברתי, אחרי שהחליל שלי – כלי שמלווה אותי כבר 20 שנה – קיבל טיפול לקוי. באותו רגע הבנתי שהיחס וההיכרות עם הכלי צריכה להשתנות, ויצאתי למסע שבו פירקתי והרכבתי את החליל מחדש – באופן פיזי ורגשי. אספתי חלילים ישנים ממקומות שונים, פירקתי וחקרתי אותם (חלקם כמובן כבר הגיעו מפורקים ודי שבורים).

התערוכה יוצרת מרחב שבו הגוף, הזהות והחיבור לחפץ שמלווה אותי מילדות נפגשים באמצעים ויזואליים ומוזיקליים, ומזמינה את הצופה לחוויה של חיבור מחודש לחפץ שמבקש שאבסס את המקום שלו בצורה חדשה.

ביום שישי (15.8) יתקיים שיח גלריה שיכלול גם וידאו פרפורמנס שלי בשם ״חלילים שבורים״. ב־27.8 נקיים ערב שיוקדש לחיבור עם יצירות נוספות שמתכתבות עם התערוכה, כולל עוד פרפורמנס משודרג.

בפרפורמנס שיצרתי, שמושפע מפס הקול שכתבתי, אני מנגנת על אוסף החלילים השבורים שאספתי, ואותם אני מחברת למערכת מסועפת של אפקטים. החלילים שונים אחד מהשני וכל אחד מהם ״שבור״ בצורה אחרת ובעל צבע מיוחד משלו. את הפרפורמנס אני מבצעת בתוך מיצב הווידאו, בדיאלוג חי עם היצירה, הקהל וחלל הקוביה.

כחברה ברשת הבוגרים של מרכז אדמונד דה רוטשילד, זו היתה זכות להתקבל למחזור הראשון של הרזידנסי של רוטשילד – חמישה חודשים שבהם חמישה אמנים מהמרכז מקבלים סטודיו משותף והזדמנות לפתח פרויקט אישי. שם התחלתי לעבוד על הפרויקט בליוויו של דוד דלאל, ותוך כדי התהליך הגיעה אליי ההזדמנות להרחיב אותו לתערוכת יחיד של ממש.

את ההזדמנות לתערוכת היחיד קיבלתי משרון בלבן, שאותה הכרתי כשלמדתי במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל בהתמחות וידאו (סיימתי בהצטיינות ב־2020, בשיא הקורונה). העבודה המשותפת על התערוכה הייתה מדהימה, שרון ידעה לכוון אותי לבחירות אמנותיות מדויקות.

מיכל קרניאלי, פלאן B

בקרוב אוציא גם אלבום ג׳אז ראשון. מוזיקה, ג׳אז ואלתור, הם חלק גדול באמנות שלי שמלווה אותי מזה שנים. מיד אחרי בצלאל התחלתי תואר באקדמיה למוזיקה בירושלים במחלקה לביצוע ג׳אז, עם חליל צד כמובן. האלבום מבוסס על מופע שיצרתי בשם Plan B – the Promised Land, מופע שמשלב בין סרט עלילתי אקספרימנטלי לבין הופעה חיה של הרכב ג׳אז, שמנגן את הפסקול המקורי של הסרט.

הופעת הבכורה של היצירה הייתה בפסטיבל ירושלים לאמנויות 2024. היצירה נבעה מתוך התסכול מהחיים שלנו בעת הזו (ובעברינו) כיהודים בארץ ובעולם. בסרט אני יוצאת למסע למציאת בית חדש ובטוח ליהודים, כמו הרצל מודרנית (30 דקות + סטנד אפ קצר בסוף).

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

בן הזוג שלי ואני במקרה פגשנו את גיורא חמיצר בפתיחת תערוכת הבוגרים של בצלאל, וזה היה ממש מגניב ואקראי כי בדיוק יום לפני זה סיימנו לצפות בכל שלושת העונות של השמיניה. טירוף, מה הסיכויים? כמובן שניגשנו אליו וסיפרנו לו, הוא היה סופר נחמד והתלהב לשמוע, ונראה שגם קצת בשוק מצירוף המקרים המפתיע.