נטע כפרי: למה אני צריכה להרגיש טוב איפה שאני נמצאת רק כשאני בחופשה?

יובל: הי נטע, בוקר טוב, מה שלומך בימים מורכבים אלו?

נטע: בוקר אור. ביחסים מורכבים עם עצמי. מצד אחד לא יכולה שלא להיות מושפעת ממה שקורה כאן, מצד שני, אני רואה הרבה אור ואופטימיות ומרגישה טוב

יובל: אופטימיות זה חשוב. אנחנו פה כדי שתספרי לנו על המרכז לרפואת נשים של ד״ר שרון ברכר. אולי נתחיל מזה שתספרי לנו על המרכז ועליה, מה התבקשת לתכנן, איך התחיל התהליך

נטע: התהליך התחיל מטלפון שקיבלתי מאריק, בעלה של ד״ר שרון ברכר, שמנהל את כל המעטפת שלה. הוא סיפר לי שהם רוצים להקים מרכז לנשים שהוא אחר, וקיבלו עליי המלצה ממעצבת פנים (כן יש דבר כזה שמעצבת ממליצה על מעצבת :)) 

תיאמנו פגישה עם ד״ר ברכר, אישה יפה, וכשהיא התחילה לדבר הרגשתי וראיתי גם את היופי והרגישות הפנימיים שלה. היא דיברה על כך שאנשים רואים את הרופאים כאלהים וכל מילה שיוצאת להם מהפה היא קודש הקודשים וזה מבטל להם את הבחירה והדעה האישית שלהם. 

היא דיברה על המתח שנשים חוות כשהן נכנסות לקליניקה, וביקשה מקום שבו נשים יוכלו להרגיש שיש להן בחירה, שהן יכולות לומר מה הן רוצות ומה הן חושבות על מה שמוצע להן. מקום שיפיג מתחים, שיצור מעין הסחת דעת; שנשים שיגיעו אליו ירגישו נוח וטוב עם עצמן. משם זה התחיל

נטע: הרגשתי כבר בשיחה הזו ששרון קובעת סטנדרט חדש לקליניקות בכלל ולפרטיות בפרט; סטנדרט שמבוסס על ראיית הלקוחה ולא רק את האיבר שבו היא מטפלת. וזה שימח אותי, כי אני מגיעה לעיצוב מעולם הפנג שואי שהראיה ההוליסטית היא מרכיב חשוב

יובל: רגע לפני שנתקדם – איזה טיפולים המרכז מציע, מי הלקוחות שלו?

נטע: לקוחות המרכז הן נשים. המרכז מציע מטיפולים לבעיות גניקולוגיות, אסתטיקה גניקולוגית, אורו־גניקולוגיה בהתאמה אישית לכל אישה

יובל: אז מאיפה התחלת? מה את יכולה לספר על התהליך?

יכולנו להזדהות והתחלנו לחשוב מה לנו היה חשוב בהגעה לקליניקה שכזו שבדרך כלל מלווה במבוכה. דוגמה קטנה אבל גדולה, לדוגמה, שלכל אחת יהיה כיסא משלה ולא כסאות צמודים, כי במקום כזה צריך מרחב

נטע: חזרתי עם כל המידע ועשיתי פגישת ייעוץ עם הצוות שלי. כולנו נשים, אחת עברה גם תהליכי פוריות, אחת עברה לידה שקטה. יכולנו להזדהות והתחלנו לחשוב מה לנו היה חשוב בהגעה לקליניקה שכזו שבדרך כלל מלווה במבוכה. דוגמה קטנה אבל גדולה, לדוגמה, שלכל אחת יהיה כיסא משלה ולא כסאות צמודים, כי במקום כזה צריך מרחב.

מכיוון שאני מגיעה מהפנג שואי ומעצבת על פיו, אני מאוד נעזרת בהבנת האיכויות של היין והיאנג וחמשת היסודות. לכל יסוד יש צבע, חומר, טקסטורה וצורה והשילוב ביניהם מביא לאנרגיה מסויימת. אנרגיה היא מה שיוצרת את האווירה ומעוררת את התחושות

יובל: ולאן הגעתן

נטע: העלנו שני קונספטים שבסוף חיברנו ביניהם. הקונספט הראשון היה טבע: כשאנחנו בטבע אנחנו מתחברים לטבע של עצמינו. בתוך המבנה זה מתייחס לאור, צמחיה וחומרים טבעיים. 

הקונספט הנוסף היה גן/ספא יפני. הסגנון היפני מתאפיין במינימליסטיות חמה, שמאפשרת מצד אחד מרחב פרטי ומרחב נשימה ומצד שני הכלה ונעם. שימוש בחומרים טבעיים ורכים, פשטות, מים זורמים יאפשרו תחושה של כניסה ל״אי אחר״ בתוך מבנה, עם כמה שיותר תחושה שמחברת לטבע ולטבע של עצמנו. מרכיב הפטיו נחשב כמרחב טוב להסחת דעת ולהכנסת הטבע לתוך הפנים

יובל: מה שאת מתארת בא לידי ביטוי בדרך כלל באופן נוכח באזורי הקבלה, אבל הרבה פעמים שם זה נגמר. איך זה בא לידי ביטוי גם בחדרי הטיפולים ובשאר החללים במרכז?

נטע: צמחיה ואור טבעי הוכנסו גם לחדרי הטיפולים, וגם החומרים שמהם עשוי הריהוט הם אותם החומרים הטבעיים של המבואה. בחדרי הטיפולים, כמו הגניקולוגיה, יש הפרדה מובנית (לא וילון) בין אזור הבדיקה, שהוא אזור אינטימי עם צבעים ותאורה רכה, לבין אזור הישיבה והתשאול עם הרופאה. 

אפילו כשהלכנו לבחור את הכיסאות של הלקוח, חשבנו על הנוחות בישיבה, כדי שבזמן השיח הגוף ירגיש כמה שיותר נח. וכמובן השפה העיצובית המשיכה גם לשם. כל חלוקת המרחב לקליניקות והמבואה נעשתה בצורה כזו שהמבואה קיבלה צורה אליפטית המדמה רחם

יובל: יש בזה משהו שממשיך את הזליגה של מרחבי המה שנקרא welness אל מרחבים טיפוליים רפואיים, קצת כמו שהעיצוב של חללים ביתיים מושפע מעיצוב חללי אירוח, הסעדה, בילוי וכן הלאה, נכון? איפה בכל זאת יש אם בכלל הבדל?

גם אם יש לי בעיה, גם אם אני צריכה את הרופא שיעזור לי, עדיין יש לי בחירה ועדיין מגיע לי שיראו את המכלול שאני ולא רק את הבעיה הספציפית שלי ועיצוב נכון, יכול לשדר ולאפשר את זה; להעביר את הערכים והמסרים שהעסק רוצה להעביר

נטע: אולי הייתי קוראת לזה השראה. ההשראה היא תשומת הלב: תשומת הלב לפרטים מצד אחד ולמכלול מצד שני. ההשראה עונה על השאלה – למה אני צריכה להרגיש טוב איפה שאני נמצאת רק כשאני בחופשה באיזה מלון או מסעדה טובה? למה אני לא יכולה ליצור לעצמי מרחב טוב ונעים גם בבית או לבשל בכיף במטבח?

ה־wellness יכול להיות ולהקיף אותי בכל מקום שבו אני נמצאת – בבית ובעבודה, ועדיין. עדיין צריך לשים לב בין מרחב פרטי לציבורי. יש הבדל בין מה שהבית צריך לאפשר לבין מה שמרחב ציבורי צריך לאפשר. 

אני ממש מרגישה שזה שינוי תודעתי לגבי הקשר בין האדם לסביבה שבה הוא פועל, וזה תופס גם לגבי מרחבים טיפוליים. גם אם יש לי בעיה, גם אם אני צריכה את הרופא שיעזור לי, עדיין יש לי בחירה ועדיין מגיע לי שיראו את המכלול שאני ולא רק את הבעיה הספציפית שלי ועיצוב נכון, יכול לשדר ולאפשר את זה; להעביר את הערכים והמסרים שהעסק רוצה להעביר

יובל: לגמרי. בואי נחזור למרכז. מה עוד חשוב להגיד על העקרונות העיצוביים / הישום בשטח של המרכז (ואיפה הוא נמצא בכלל לא אמרנו)

נטע: המרכז נמצא בקרית אונו.

בכל פרויקט שאני מעצבת אני מייצרת לי פסקה שמנחה ומובילה אותי כל הזמן ב־Back Of My Mind – הפסקה הזו מתארת את התוכן שהמרחב יכיל, מבחינתי זה עקרון עיצובי מספר אחד: הכנסת תוכן למרחב. 

מכאן הכל תרגום התוכן המילולי לכלים העיצוביים: העמדת הפונקציות, שקובעות את הזרימה, הצבעוניות שמייצרת תדר, החומרים והטקסטורות שקובעים את הקצב, התאורה שמכניסה אוירה וכדומה. ומעל הכל לקוח פתוח, יצירתי וסומך ובעלי מקצוע שאוהבים את עבודתם ואכפת להם מהפינישים והאיכות

יובל: נכון לגמרי, בטח לגבי הלקוח – עם כל הכבוד שיש לי למעצבים ויוצרים, אם אין לקוח טוב אנחנו בבעיה…

נטע: ממש ככה. לקוח לא מבין שככל שהוא מערים קשיים, הוא מוריד למעצב את המוטיבציה. לקוח טוב, שיכול לגמרי לחלוק, אבל באופן שמוביל לסיעור מוחות, מעורר ומוביל לפתרונות יצירתיים, מעלה את המוטיבציה של המעצבת לתת עוד ועוד מעצמה גם בלי לשלוח חשבון על שינויים. ובפרויקט הזה זכיתי גם בלקוח וגם בקבלן כזה

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שניפרד?

נטע: אני תקווה שהמודעות לחשיבות למרחב הפיזי והשפעתו עלינו כאנשים תלך ותגדל. האדם הוא עץ השדה. כמו שכל צמח זקוק לתנאים מסויימים כדי לצמוח ולהיות באופטימליות שלו, כך גם אנחנו. הסביבה היא כלי אסטרטגי ומשמעותי לחיים, אם זה לניהול חיי המשפחה, הקריירה, הבריאות, החינוך, כל מקום שבו האדם נמצא.

והכי חשוב – שכולם יחזרו הביתה, שיתאדו הדרמות ויתנו לחיות בטוב