״העיניים של וואקנדה״: פנטזיה היסטורית מבוזבזת

הממלכה של וואקנדה (לנצח!), ההיסטוריה שלה, הקשר שלה עם העולם – כולם מרכיבים מסתוריים שלא זכו לפיתוח מעמיק בסרטי מארוול, גם לא ב״הפנתר השחור״ ובוואקנדה לנצח. כעת מגיעה ״העיניים של וואקנדה״, סדרת האנימציה החדשה מבית מארוול ודיסני פלוס, שהייתה אמורה לתת מענה לשאלות שמסקרנות לא מעט מעריצים. בפועל, למרות שהיא עשויה היטב, מצוירת לעילא ומלאת אקשן, היא לא מספקת הרבה תשובות, אם בכלל.

המיני־סדרה, סמי־אנתולוגית ומונפשת, מצטרפת למאמץ הכללי להמשיך ולפתח את היקום הקולנועי־טלוויזיוני של מארוול. במרכזה: סוכני השירות החשאי המיתולוגי של וואקנדה, המכונים גם ״כלבי המלחמה״. הם נשלחים ברחבי העולם ובמרחבי הזמן, כדי להשיב חפצי ויברניום אבודים מעבר לקווי אוייב. מין גרסת פנטזיה היסטורית של המוסד או ה־CIA.

 

בארבעה פרקים בלבד, הסדרה מדלגת בין אירועים היסטוריים, בין יבשות ובין מבצעים רגישים עם נטייה להסתבך. התוצאה? שילוב לא שגרתי של ריגול, היסטוריה אלטרנטיבית והרחבת המיתולוגיה של אחד המקומות שמארוול דווקא הזניחה. הרעיון לשלב אלמנטים של פנטזיה, היסטוריה, פולקלור וריגול, מסקרן ונכון, אולם לא הולך עד הסוף.

הפרקים הקצרים גדושים בדרמה, בקרבות ובאנימציה מעולה. ההנפשה דינמית, צבעונית וקצבית. כל פרק שומר על קו חזותי עקבי, אך משתנה קלות בהתאם למיקום הגאוגרפי והתקופה. אפשר לזהות השפעות של עיצוב נאו־רטרו בטכנולוגיה המתקדמת שמלווה את הסוכנים – בעיקר לנוכח התקופות הקדומות שהם פועלים בתוכן.

יש משהו מאוד ״דיסני־אי״ במראה המלוטש, בפלטת הצבעים ובאפיון הוויזואלי של הדמויות, שנראות כמו נסיכים ונסיכות שיצאו מסרטי דיסני עכשוויים, יותר ממה שהיה בסדרות אנימציה אחרות של מארוול כמו ״מה אם…?״ ו״אקס־מן 97׳״. השילוב בין סגנון האנימציה לריבוי קרבות ואקשן הופך את הסדרה למגניבה למראה – גם אם לא בהכרח עמוקה.

״פנטזיה היסטורית״ זה מונח יפה, אבל כאן הוא מתפקד בעיקר כמסגרת סגנונית. הסדרה נוגעת בסמלים, אבל לא נכנסת לתוכם, ולא עושה מספיק כדי להצדיק את הבחירות מלבד אולי ״אתם יודעים מה יהיה מגניב? אם נשלח סוכן וואקנדה למלחמת טרויה״

מאחורי הסדרה עומדים טוד האריס, שזהו הפרויקט הראשון שלו כבמאי וככותב ראשי, וריאן קוגלר, הבמאי של ״הפנתר השחור״, שמכהן כאן כמפיק בפועל. שיתוף הפעולה ביניהם מגובה במעטפת הפקה מרשימה, עם עיצוב ויזואלי ייחודי, תקציב מורגש ואמביציה לספר סיפורים חדשים מתוך המיתולוגיה של וואקנדה. על הנייר, מדובר בחומר נפץ יצירתי, כזה שיכול היה להניב סדרת אנימציה פורצת דרך ביקום של מארוול.

אולם למרבה הצער, הפוטנציאל לא ממומש. לצד הסגנון המוקפד והאקשן, קשה לומר שהסדרה מצליחה לייצר עומק רגשי או רעיוני של ממש. הדמויות נותרות אנמיות ונשכחות, הקונפליקטים גנריים, הפתרון צפוי, וכל פרק מסתיים בדיוק כשמתחיל להיות מעניין.

חבל, שכן יש כאן חומר גלם שיכול היה להחזיק סדרה שלמה ולא רק תוספת צבעונית ליקום עמוס גם ככה. דווקא בשל הבחירה לנדוד בין זמנים ומרחבים, היה אפשר לשאוף לעומק רעיוני במקום להסתפק בתבניות סיפוריות מוכרות.

״פנטזיה היסטורית״ זה מונח יפה, אבל כאן הוא מתפקד בעיקר כמסגרת סגנונית. אין ניסיון אמיתי למזג מיתולוגיה עם עיבוד מודרני, או לשאול שאלות על משמעות הסיפור. אפילו כשמדובר באיליאדה מיוון העתיקה, או בדרקון מסין הקיסרית, הפולקלור הוא רק תפאורה. הסדרה נוגעת בסמלים, אבל לא נכנסת לתוכם, נגררת למאבקים פוליטיים היסטוריים עם משמעות, אבל לא עושה מספיק כדי להצדיק את הבחירות מלבד אולי ״אתם יודעים מה יהיה מגניב? אם נשלח סוכן וואקנדה למלחמת טרויה״.

גם הדמויות עצמן כמעט שלא מתפתחות. נוני ובאשה למשל, נשארים כמעט נטולי מאפיינים אישיים. אין ממש מושג מי הם, מה מניע אותם, או מה הסיכונים שהם לוקחים באמת. הם לא גיבורים, לא אנטי־גיבורים אלא שליחים, סוכנים, כלי־עלילה. יותר דמויות משנה מגיבורים (דבר די נחוץ על מנת להחזיק סדרה).

העיתוי של יציאת הסדרה הוא מבלבל לכל הפחות. אלא אם משהו יתגלה בהמשך כחיוני, אפשר להגיד עליה שהיא פילר או תוצר של אותן החלטות טלוויזיוניות שכבר אינן רלוונטיות לבחירות העדכניות של מארוול כיום. רק בפרק האחרון מתגלה זיקה ליקום הקולנועי של מארוול. אולם גם היא די שטוחה. כנאמר: מעט מדי, מאוחר מדי.

באשר למבנה האנתולוגי שלה – חרב פיפיות. מצד אחד זה באמת מאפשר להרחיב את היריעה ההיסטורית, וכפועל יוצא מכך את סגנון הלחימה ותיאור הקונפליקט. מצד שני, הפורמט האנתולוגי מכלה הזדהות רגשית. הפוטנציאל העלילתי נופל קורבן להיעדר ההמשכיות, ודמויות נעלמות לפני שהייתה הזדמנות להזדהות איתן ועם המשברים המוסריים, הרגשיים והקיומיים שהן חוות.

בסופו של דבר, ״העיניים של וואקנדה״, כמו רוב מה שמארוול עושים בשנים האחרונות, היא לא כישלון – אבל גם לא ניצחון. היא מוצר מתפקד: נאה, עשוי היטב ומתוכנן בקפדנות למילוי משבצת. ממש כמו הדמויות שלה, ״העיניים של וואקנדה״ לא באמת חורגת מהשליחות המצומצמת והצנועה שהוטלה עליה. היא עושה מה שצריך ולא טיפה מעבר לזה.

---

העיניים של וואקנדה
יוצר: טוד האריס
ארבעה פרקים, 2025, דיסני+
3 כוכבים