אינטליגנציה חומרית: ״החומר הוא בבסיס הדברים. הוא לא אמצעי - הוא מהות״

יובל: הי שירה, הי יאיר, בוקר טוב. איך עוברת עליכם התקופה הכאוטית שמסביב?

שירה: הי יובל, תקופה מורכבת וקשה. ובתוכה אני שמחה לקחת חלק בפרויקט גדול ומשמעותי ולבלות במקום האהוב עליי בעיר – קריית המלאכה

יאיר: הימים איומים ומייאשים ומתסכלים נורא. מנסים לעשות הכי טוב שאפשר גם כאזרחים וגם כאוצרים

יובל: כן: מורכב, קשה, איום, מייאש, מתסכל – כל התשובות נכונות. ולכן בתוך כל זה היה משמח לשמוע על פרק ב׳ (העונה השנייה?) של ״אינטליגנציה חומרית: מחקר פעולה״. מי רוצה לעשות לנו ממש ממש בקצרה את תקציר העונה הראשונה של הפרויקט?

שירה: העונה השנייה זאת הגדרה חמודה. ״אינטליגנציה חומרית: מחקר פעולה״ היא תערוכה שנייה בסדרת תערוכות שבוחנת את היחסים בין אמנות, מלאכה ותעשייה – ורואה בקריית המלאכה כסוג של מעבדה שבה מתקיימים היחסים האלה. בבסיס הפרויקט חיבור מאתגר ומעניין בין קבוצה של אמנים עם בעלי מלאכה ותיקים בקריה.

הפרויקט כולו הוא יוזמה של ת״א תרבות קריית המלאכה, מרכז של המחלקה לאמנוית בעיריית תל־אביב-יפו. בשנה שעברה התערוכה התקיימה בגלריה מקום לאמנות והשנה בבית בנימיני. בפרק הראשון השתתפו שישה אמנים והשנה גדלנו לשמונה אמנים ושני פרויקטים מיוחדים

יובל: יאיר רוצה להוסיף משהו? אולי על החיבור שלך ושל שירה?

יאיר: בבסיס התערוכה עומדת הנחת היסוד שתהליכי הייצור משתנים באופן רדיקלי בשנים האחרונות והתעשייה הזעירה כמעט ונעלמת. התערוכה מנסה להפיח חיים בתהליכים הללו ולשים עליהם לרגע זרקור. 

שירה מגיעה מעולם העיצוב ואני מאמנות. החיבור בינינו הוא כמו מטאפורה למהלך כולו; נסיון לחבר בין פעולות של שדה אחד למהלכים של שדה אחר. עבור שירה – זו הרפתקה מחוץ לשדה הנוחות ועבורי זו הזדמנות להסתובב באזורים חדשים בזכותה ובזכות האמנים והאמניות בפרויקט. בתחילת הדרך חששתי שהחיבור הזה הוא מטען נפיץ, היום – זה נראה לי חלום

יובל: בהמשך לכך, מה הבנתם אחרי השנה שעברה ושיניתן או עדכנתן או חיזקתן בשנה השנייה? יש הבדל? הפורמט נשאר אותו דבר? בחירת המשתתפים?

יאיר ברק: שירה מגיעה מעולם העיצוב ואני מאמנות. החיבור בינינו הוא כמו מטאפורה למהלך כולו; נסיון לחבר בין פעולות של שדה אחד למהלכים של שדה אחר. בתחילת הדרך חששתי שהחיבור הזה הוא מטען נפיץ, היום – זה נראה לי חלום

שירה: שאלות מעולות. הפורמט עצמו לא השתנה מאוד אלא התרחב והתפתח. מה שכן מאוד השתנה זה אחורי הקלעים. 

אנחנו בתהליך למידה מתמשך: החיבורים האלה בין אנשי התעשייה הזעירה במתחם לבין אמנים ואמניות אינה חיבור טריוויאלי בכלל. יש הבדלים של דורות, של רקע, של תרבות, של אינטרסים. הרצון ליצור דיאלוג אמיתי שבו שני הצדדים מקבלים ממנו משהו הוא לפעמים אפילו מעט נאיבי. 

כי בסופו של דבר – האם בעלי המלאכה צריכים אותנו? מה הם מרוויחים מפרויקט כזה? משיחה מתמשכת עם אמנית? אלה שאלות מאתגרות. 

אנחנו מבינים כיום הרבה יותר מהם הכישורים הנדרשים מאמנים שלוקחים חלק בפרויקט כזה, מעבר לכשרון ויכולות יצירתיות. ומערכת היחסים שלנו עם בעלי מלאכה כבר יותר עמוקה ויציבה – יש כאן אמון הדדי.

בטח ליאיר יש מה להוסיף מנקודת מבטו

יאיר: אחת התובנות החשובות לטעמנו היא שמה שעומד בבסיס היחסים בין האמנים/יות לבעלי המלאכה הוא בראש ובראשונה – האנושי. הרבה לפני ידע, מיומנות ויכולות טכניות – יש כאן אנשים, עם מטען ביוגרפי, רגשי ותרבותי. היכולת לנוע בין המקצועי לאישי מאד חשובה כאן. 

השנה יזמנו חיבורים נוספים שהופכים את התערוכה לאירוע מגוון ומרובה מדיות. אנסבל מיתר שמבוססים בקרייה חברו לפרויקט ויופיעו במהלך התערוכה עם רפרטואר ייחודי שמגיב לעבודות. וכן קבוצת התיאטרון של רות קנר שתבצע כאן מופע מקורי שנוצר עבור הפרויקט. 

הכניסה הזו לאיזור שהוא כמעט פסטיבלי היא חדשה עבורנו והופכת את הפרויקט לעשיר יותר. אנחנו רוצים להרים כאן למתן אורן שמנהל את ת״א תרבות קרית המלאכה וניצח על התזמורת המורכבת הזו להפליא

העולם הרבה יותר מעניין כשהגבולות מיטשטשים 

יובל: סיקרנת. ועכשיו תבחרו כל אחד זוג אחד (!) שמציג בתערוכה וספרו על השנה שלהם ומה הם מציגים

שירה: רק אגיד שהפרויקטים לא תמיד מתחלקים לזוגות, יש לדוגמה אמנים שעשו מספר עבודות עם כמה בתי מלאכה.

שירן יצהרי, אמנית שמגיעה משדה הצילום ועובדת בפיסול בחומרים מגוונים, יצרה שתי עבודות במפעל של אלעד יציקות. מדובר במפעל שפועל בקריה מעל 20 שנה, שושלת לעסק ״אבגד״ לתכשיטים. במפעל של אלעד מייצרים תכשיטי אופנה, יודאייקה ומאז אוקטובר 2023 גם לא מעט מוצרים שקשורים במלחמה ובהנצחה, ביניהם דיסקיות חטופים.

שירן שהתה במפעל, התבוננה ולמדה את תהליכי הייצור ויצרה שתי עבודות שמתבססות על ארכיון המוצרים. עבודה אחת הינה סורג יפהפיה המיוצר ביציקת זמק וציפוי כסף, עבודת צורפות שלוקחת את הטכנולוגיה הפשוטה למקום מאגי. וסדרת קולאז׳ים שנעשו מתוך צילומי זירוקס של מוצרי עבר, ששירן שכפלה, גזרה והרכיבה מחדש לסוג של קמעות דמיוניים

יאיר: לרחל מנשה דור, שהיא במקור גיאולוגית שהפכה לקרמיקאית שעוסקת גם בפרפורמנס, היה דיאלוג מרגש במיוחד עם חיים אלוני, הבעלים של ״רקמת שפרה״, אחד מבתי המלאכה הוותיקים ביותר בקריה. רחל מציגה בתערוכה שתי עבודות יפהיפיות – אחת מהן היא סדרה של ארבע רקמות ממוחשבות המבוססות על צילום משפחתי ישן של אביו של חיים (אותו לא הכיר) שמת צעיר מאד בשנות ה־40 במצרים.

גם אביו היה רוקם, ובצילום הוא נראה עובד על דימוי פרחים. רחל שחזרה את העבודה שבתצלום ויצרה באמצעי ייצור עכשויים מעין רפליקה של הרקמה ההיסטורית

שירה שובל: בפרויקט שלנו יש משהו שהוא מעבר לחומר עצמו: היכולת לקחת חלק בייצור המקומי שנותר כאן; ללמוד ולהכיר איך מייצרים חפצים, באיזה חומרים ושיטות, איזה כלים ומיומנויות יש לנו (עדיין) במקום הזה

יובל: אז יש לי כמה שאלות שבסוף זו אותה שאלה אבל מזוויות שונות, תענו איך שנראה לכן: מה למדתם/הבנתם אתם מהשנתיים האלו על המקום של חומר ביצירה, בהבט של היצירה האישית שלכן? מהתגובות של המשתתפות והמשתתפים? ובסוף האם יש הבדל ואם כן מהו ביחס לחומר בין עיצוב לאמנות (כן, אני יודע, שאלות גדולות שאפשר לדבר עליהן שעות ואני מבקש תשובה של שתי פסקאות…)

יאיר: אני חושב שאני מבין יותר ויותר, ככל שאני מתבגר (גם כאמן וגם כאוצר) שהחומר הוא בבסיס הדברים. הוא לא אמצעי – הוא מהות. הוא כמו מוליך של אנרגיה ורעיונות ומושגים ולכן החשיבות הגדולה שלו בתוך תהליכים וגם בתוך תוצרים. 

הדיון סביב שאלת הגבולות בין עיצוב לאמנות מעניינים אותי פחות ופחות. בעבר הייתי מאד אדוק ביחס להגדרתם. היה לי דחוף מאד לקבוע שעבודה ״איננה אמנות״ ובמפגש עם סטודנטים למשל – הייתי מקפיד שלא יגלשו למקומות עיצוביים. 

היום אני חושב שהעולם הרבה יותר מעניין כשהגבולות מיטשטשים ושהצורך הזה להתעקש על ההגדרות הרבה פעמים מגיע ממקום מאויים. באינטליגנציה חומרית אנחנו לא מפחדים מהזליגה הזו משדה לשדה

שירה: שאלה של חומר והמקום שלו ביצירה זאת באמת שאלה גדולה שאני לא יודעת לענות עליה. אני יודעת שאותי אישית מאוד מעניינים תהליכי ייצור וגם כיוצרת תמיד נקודת המוצא שלי היא חומרית־טכנולוגית.

בפרויקט שלנו יש משהו שהוא מעבר לחומר עצמו: היכולת לקחת חלק בייצור המקומי שנותר כאן; ללמוד ולהכיר איך מייצרים חפצים, באיזה חומרים ושיטות, איזה כלים ומיומנויות יש לנו (עדיין) במקום הזה. 

אני חושבת שגם עבור האמנים המפגש הזה היה חדש. לא רק לעשות סקיצה או דגם בסטודיו ולשלוח אותה לייצור אלא מראש לחשוב אותה מתוך הידע החומרי־טכנולוגי של המפעל

יובל: מושלם. נראה לי שגם למיקום של התערוכות – בשנה שעברה במקום לאמנות והשנה בבית בנימיני – גם יש את האמירה שלו. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתן לפני שניפרד? מתחילים לחשוב על העונה השלישית?

שירה: נכון, אתה צודק בהחלט. המיקום הוא חלק מהפרויקט, משפיע עליו ומושפע ממנו.

חשוב לומר שזה פרויקט עם המון זרועות, ואנשים טובים שלוקחים בו חלק ומאפשרים את הצלחתו. זכינו השנה לאירוח הנפלא של בית בנימיני, מקום חשוב בקרייה ובכלל. כמובן, מתן אורן, נועה מור וצוות ת״א תרבות קרייה המלאכה שמלווים את הפרויקט מהיום הראשון. והכי חשובים – קבוצת האמנים הנהדרת שהצטרפו אלינו השנה ולצידם שישה בתי מלאכה, חלקם חדשים בהרפתקה הזאת. 

אנחנו חולמים על ״עונה שלישית״ שתפתח את הרעיון של פסטיבל אינטליגנציה חומרית בקריית המלאכה – שבו מפגשים של אמנות, מלאכה ותעשייה מקבלים ביטוי פרפורמטיבי במרחב

---

אינטליגנציה חומרית: מחקר פעולה
אוצרים: יאיר ברק ושירה שובל
בית בנימיני, העמל 17, קריית המלאכה, תל אביב
אמנים.יות: יהונתן דוד, תמר הכט, ניתאי חלופ, שירן יצהרי, אלמה מכנס קז, רחל מנשה דור, טל שושן, נועה תבורי | בתי מלאכה: אלעד יציקות, סריגי פילטקס, רמי לוי שרותי גזירה, אדיב חולצות מודפסות, גאפ אורטופדיה, דפוס נטלי, רקמת שפרה | מופעים: אנסמבל מיתר; קבוצת תיאטרון רות קנר, סטודיו עלילה מקומית
נעילה: 25.10