כאילו היה שם תמיד: בית בקיבוץ עברון

הדיירים

אדריכלית ענת קריסטל (מחצית מסטודיו בוטקה המשותף לה ולאחותה – המעצבת יעל קריסטל); בן זוגה יוני, עורך דין במקצועו וגנן בנפשו; שלושת ילדיהם – אלי, בועז ואורי – בגילי 2-9; הכלבה זהובה והחתולה אביבה.

הבית

בית בן שתי קומות ששטחו 160 מ״ר, הבנוי על מגרש ששטחו 400 מ״ר, בקצה ההרחבה של קיבוץ עברון בגליל המערבי, על מגרש פינתי מול השדות. קומת הקרקע נחלקת לאזור ציבורי שבו סלון, מטבח, פינת אוכל ויציאה לגינה (גם מהמטבח וגם מפינת האוכל); ולאזור פרטי שבו חדר השינה של ההורים הכולל מקלחת צמודה, חדר רחצה כללי, פינת עבודה וממ״ד המשמש כחדר שינה לילדים (כרגע ישן בו הבן הקטן). בקומה העליונה פינת משפחה, שני חדרי שינה נוספים ומרפסת גג עם נוף מהמם לשדות.

התכנון

ענת ויעל קריסטל (כמו גם האחות השלישית נגה, שהיא אדריכלית נוף) גדלו בקיבוץ עברון – קיבוץ שיתופי שמפאת הביקוש אל מול המחסור בשטחי מגורים – מתגוררים בו רק חברי קיבוץ, כולל בהרחבה. בבגרותן חיו האחיות כעשור בתל אביב, וכשהקימו משפחות משלהן, חזרו לגור בצפון והקימו יחד את סטודיו בוטקה.

כשענת ויוני חזרו לצפון וספציפית לגור בעברון, רק התחילו לדבר על ההרחבה, ובמשך כמה שנים גרו בדירה קטנה בקיבוץ. עם הזמן, כשהעניין הפך מוחשי והם הגיעו לשלב הגרלת השטח, הם התחלקו לזוגות כדי לבנות בית דו־משפחתי, עם חבריהם הטובים דבי וחגי.

הדי.אן.איי של הבית מזוקק כבר במבט הראשון, אל מול הקיר המזרחי שרובו שקוף. החלל הציבורי עוטף פטיו ופתוח כולו לשדות במזרח, כך שנוצרת תחושה כאילו השדות נכנסים הביתה

דבי, שנולדה באורוגוואי, סיפרה לפני ההגרלה הראשונה שבאורוגוואי משפשפים את הקרחת למזל טוב. מכיוון שליוני יש קרחת – היה קל לשפשף והקסם עבד. הם הגרילו את המקום השני בבחירת השטח והצליחו לבחור במגרש שרצו. בהגרלה השנייה שהתקיימה בין שתי המשפחות על מיקום הבתים בתוך השטח, חזרו על העניין ושוב זכו לבחור את המגרש הפינתי שפתוח לשדות (המסקנה המתבקשת היא שבעידן של השתלות שיער, אל תוותרו כל כך מהר על הקרחת 😊).

כשבנות קריסטל היו צעירות הן נסעו לטיול משפחתי בכרתים, ושכרו וילה על הקצה המערבי של האי, כשרק הים נראה מסביב. הווילה הייתה בנויה כך שבצד אחד הקירות היו שקופים, ובאמצע הבית היה פטיו שחילק אותו לשני חלקים. אז נזרע הזרע בראשה של ענת, וכשחלמה על בית משלה – עשתה לא מעט תכניות לבית עם פטיו. כשזכתה במגרש הנכסף הורידו ענת ויעל את החלום אל הקרקע, והחליטו שהפטיו יפנה אל השדות ויתמזג איתם.

במקור הן חשבו שחדר השינה של ההורים יהיה למעלה, מבודד, וכבר היו תכניות שגיבו את המחשבה הזאת, אבל במחשבה שנייה ושלישית גם על העתיד – הניחו שכשהילדים יתבגרו וירצו פרטיות עם חבריהם, הם יוכלו לשהות בקומה העליונה עם החברים, וההורים יוכלו לארח כמו שהם אוהבים בחלל הציבורי.

מכיוון שיוני הוא לא רק גנן מושבע אלא גם חובב בישול, הוחלט שהמטבח ופינת האוכל יהיו במקום מרכזי בבית ויתחברו אל המרפסת, ודווקא הסלון יקבל פינה שקטה ואינטימית (על הקיר המשותף עם השכנים).

מבואת הכניסה, המלאה בצמחייה, נותנת רמז למראה שמאחורי הדלת. הדי.אן.איי של הבית מזוקק כבר במבט הראשון, אל מול הקיר המזרחי שרובו שקוף. החלל הציבורי עוטף פטיו ופתוח כולו לשדות במזרח, כך שנוצרת תחושה כאילו השדות נכנסים הביתה.

העיצוב

על העיצוב עבדו ענת ויעל יחד. היה להן ברור שהבית ישדר פשטות ולא ינקר עיניים, בלי מאמץ יתר עיצובי ועם הרבה נשמה. עיצוב שיהיה על־זמני, לא מתאמץ, וגם שלא יהיה זר לסביבה הקיבוצית שבה הבית נמצא. כמו שהקיבוצניקיות אומרות – Keep It Simple – פשוט, עם חומרים טבעיים וקצת אקססוריז שמרימים.

הן שאפו שהפנים והחוץ ישתלבו בדרך יפה, וזה גם מה שהיה הכי חשוב ליוני – פטיו, שתילות, צמחים ומטפסים. נגה (האחות השלישית) תכננה את הגינה ויוני בנה אותה ומתחזק אותה בשוטף – גינה ים־תיכונית, טבעית, פרועה וגלילית שמרגישה חלק מהבית ומהשדות.

הפטיו, לעומת זאת, הוא טרופי – חלום ישן של יוני ובו מטפסים גדולים, עצי פפאיה ועוד. מכיוון שהפטיו מזרחי, לקח זמן עד שהכל צמח היטב ולא נשרף בשמש. היום הכל בו מאוזן, ירוק ונפלא.

החומרים המאפיינים את הבית הם ברזל, בטון ועץ – ספציפית בירצ׳, שענת ויעל בחרו מהמחסנים, כזה שנחשב סוג ב׳ עם״עיניים״ והוסיפו לו גוון על מנת להמנע מההצהבה האופיינית להתיישנות שלו. באזור הנמוך במטבח חיפוי פורמייקה – שוב חומר פשוט ו״קיבוצי״ במהותו – פשוט, מקומי ולא זר. הריצוף שנבחר לבית הוא אגרגטי, טרצואי כמו פעם, החלונות לבנים (יש הרבה חלונות והייתה התלבטות לגבי הצבע) כדי לא להפריע לירוק ולא לחתוך אותו. הידיות בכל הבית הן בגוון ברזל טבעי, מעין כסף מושחר, שמותאם לכלל פלטת הצבעים הטבעית שמעניקה במה לכל מה שקורה בחוץ.

קיר הבטון הוא גב הממ״ד שנשאר חשוף בכוונה, כדי שהבית לא ייראה ״מושלם״. לדבריהן, קשה להן לראות בתים חדשים שמרגישים כמו מוזיאון או כמו סוויטה בבית מלון. הן מוצאות קסם בבתים ישנים וזה מה שהנחה אותן גם במקרה הזה – שהבית ייראה כמו היה כאן תמיד.

לכן, השאירו מקום גם לרהיטים שלא בנגרות – מה שיוצר שילוב בין ישן וחדש. בסלון, לדוגמה, ניצבת שידה לבנה שהייתה שייכת לסבתו של יוני; שידת הברזל מימין לספה נקנתה בבית מלאכה ברגבה שנסגר; וגם שולחן הסלון בסגנון וינטג׳ ויחידת הפח במטבח – מכניסים אווירה פשוטה וקיבוצית.