כל מה שחשוב ויפה
רוני יפה בגלריה זוזו. צילומים: מ״ל
רוני יפה בגלריה זוזו. צילומים: מ״ל

הרשימה המשותפת // 16.10.25

תנועת הבינה בגלריה זוזו; אריאל הכהן במוזיאון תל אביב; חנוך פיבן במוזיאון הרצליה; חן פלמנבאום בגלריה B.Y5; טליה רז בגלריה אלפרד; ערן וולקובסקי ודורון ברכפלד בגלריה רו ארט; אלבום דרום ולביא ליפשיץ במוזיאון בית השומר; טל קמיל בגלריה לאמנות רמות מנשה

תנועת הבינה בגלריה זוזו

התערוכה הקבוצתית ״תנועת הבינה״ תפתח מחר (17.10) בגלריה זוזו בעמק חפר (אוצרת: רותם ריטוב), ותנעל את הגלריה לאחר שמונה שנות פעילות. התערוכה האחרונה נושאת משקל אחר. כמו אחרית דבר או מכתב פרידה, מוטלת עליה איזו אחריות סמויה לחתום את הדברים. זהו משקל הסיכום, שבו טמונים מסרים ותובנות בעלי משמעות ותקווה כלפי מה שהיה, כלפי העתיד ובעיקר כלפי הריק שיוותר.

נקודת המוצא של התערוכה היא אובייקט הספר. ספר מסמן היטב את המהלך השלם: התחלה, אמצע, סוף. זהו אובייקט מיוחד המתעלה מעל החומר, הנפח או הפונקציה שלו. אובייקט הספר ומרכיביו מופיעים בתערוכה במנעד רחב של טכניקות וגישות אמנותיות. אמנם תוכן הספרים כבר אינו גלוי, אבל הוא ממשיך להטעין את רוח העבודות בשכבות תרבותיות ורגשיות תת־הכרתיות.

דנה מנור כהן. צילומים: מ"ל

דנה מנור כהן בגלריה זוזו. צילומים: מ״ל

חיימי פניכל בגלריה זוזו. צילומים: מ״ל

חיימי פניכל

מיכל שכנאי בגלריה זוזו. צילומים: מ״ל

מיכל שכנאי


אריאל הכהן במוזיאון תל אביב

״על נהרות״, תערוכת יחיד לאריאל הכהן, זוכה פרס רפפורט לאמנות בזמן מלחמה 2024, תפתח ביום שלישי (21.10) במוזיאון תל אביב לאמנות (אוצר: עמית שמאע). הכהן יוצר מחדש את קטע המקהלה ״שירת העבדים העבריים״ מתוך האופרה נַבּוּקוֹ מאת ג׳וזפה ורדי במיצב וידאו, הנוגע בהשלכות המלחמה, בפליטוּת ובאֵבל שבעקבותיה. דמותו של הכהן משוכפלת שוב ושוב לכדי מקהלה מאוחדת שמבכה על החורבן, ושרה בכמיהה לשוב הביתה.

על רקע מחזור של שקיעה וזריחה, המקהלה של הכהן מהדהדת את הגלגולים הרבים שעברו הזיכרון וההיסטוריה כאן, בארץ הזו, שכל מי שחי בה מבקש להחזיר לעצמו מולדת אבודה. הכהן חושף ומלכד יחד שכבות שונות בהיסטוריה של המקום. בין ריבוי החיבורים, הוא מבקש להרחיב את נקודת המבט, בעודו מתחבר למצבי קיום אנושיים של עקירה וגלות.

אריאל הכהן במוזיאון תל אביב

אריאל הכהן במוזיאון תל אביב


חנוך פיבן במוזיאון הרצליה

reform, תערוכת יחיד מקיפה לחנוך פיבן, תפתח מחר (17.10) במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (אוצרת: איה לוריא). זה למעלה משלושה וחצי עשורים שפיבן בונה דיוקנאות קולאז׳ איקוניים מחפצים יומיומיים, המיטיבים ללכוד את הסיפור שמאחורי הדמות המיוצגת ומציעים קריאה רב־שכבתית – אמנותית, עיצובית ופסיכולוגית. השפה הסגנונית הייחודית, שהפכה מזוהה עימו, משלבת צבעוניות עזה וסמליות עמוקה, כורכת משחקיות והומור חד עם מבט ביקורתי נוקב והזמנה פתוחה להשתתפות לשיח יצירתי עם הצופה.

תערוכתו של פיבן מזמינה את הצופים.ות לחוויה של התבוננות, התנסות, שעשוע וחקירה עצמית על בסיס שיטות לטיפוח יצירתיות ולשחרור הדמיון, שפיתח האמן בסדנאותיו, בשילוב עם גישות של תרפיה באמנות.

חנוך פיבן במוזיאון הרצליה (שרה נתניהו, 1996). צילום: עדי גלעד

חנוך פיבן במוזיאון הרצליה, שרה נתניהו, 1996. צילומים: עדי גלעד

זיגמונד פרויד, 2000

חנוך פיבן, הרצל, 2025. צילומים: דימה ולרשטיין

הרצל, 2025. צילום: דימה ולרשטיין


חן פלמנבאום בגלריה B.Y5

HYPER, תערוכת יחיד לחן פלמנבאום, הזוכה השלישי בפרס מילה, תפתח בשבת (18.10) בגלריה B.Y5 (אוצר: ניר הרמט). בתערוכה נפרש מרחב המתקיים בין פולחן קדום לתרבות פופ ונוצרת פאגניות עכשווית. לא כשחזור של מיתולוגיה אבודה, אלא כמעשה יצירה פרוע ורב סתירות, הנע בין אירוניה וביקורת לבין רצינות מהורהרת.

פלמנבאום מוליך את הצופה אל טריטוריה שבה עבודותיו שואבות השראה מחפצי היומיום, מתרבות חזותית פופולרית וממפגש של אחדות ניגודים. מהמפגש הזה נולדים אובייקטים בעלי נוכחות טקסית, המציעים מודל לאמונה מחודשת; אמונה במשהו שמעולם לא התקיים בפועל, אך מתפקד כדימוי תרבותי מוכר, כמעט אינטימי, בזיכרון החזותי והקולקטיבי.

חן פלמנבאום בגלריה BY5. צילומים: מ״ל

חן פלמנבאום בגלריה BY5. צילומים: מ״ל


טליה רז בגלריה אלפרד

״מי תהום״, תערוכת יחיד לטליה רז, תפתח בשבת (18.10) בגלריה אלפרד (אוצרת: ליאור שור). התערוכה חותמת טרילוגיה של מיצבים רב־תחומיים של רז, שבמרכזם חקירה מתמשכת של גבולות הקיום האנושי והאפשרות להרחיבו. ״מי תהום״ נותנת ביטוי לתחושות של מלכוד, מאבק ודרכי מילוט העומדים במרכז התמה השנתית של הגלריה – ״איך נצא מזה עכשיו״ .

התערוכה שואבת את השראתה מאגדת ה״סלקי״ (Selkie) הקלטית, המספרת על יצורי ים פלאיים המסוגלים להשיל את עורם ולשנות צורה, מכלבי־ים לבני אדם. באגדה, עורה של הסלקי נגזל ממנה, היא נלכדת בין הים ליבשה, בין החייתי והאנושי. דמותה מהווה עבור רז נקודת מוצא לעיסוק במתח שבין השאיפה לצורת חיים משוחררת מהגדרות לבין תבנית שמרנית הטרו־נורמטיבית. רז עוסקת במצבי ביניים, במעברים ובהשתנות, במיניות, ובמפגש שבין גוף, מיתוס וטבע.

טליה רז במכון אלפרד, סטילס מתוך וידאו. צילום: אורי מגנוס דותן

טליה רז במכון אלפרד, סטילס מתוך וידאו. צילום: אורי מגנוס דותן

צילומים: מ״ל

צילומים: מ״ל

צילומים: מ״ל

צילומים: מ״ל


birds

ערן וולקובסקי ודורון ברכפלד בגלריה רו ארט

״שנים עשרים״, תערוכה זוגית לערן וולקובסקי ודורון ברכפלד, תפתח מחר (17.10) בגלריה רו ארט, שמציינת גם 20 שנה להיווסדה. את התערוכה מרכיבים ניירות דקים שנושאים דימויים שנדמה כי עוד רגע יחשפו את הסיפור, ופסלי מתכת שמציגים עקבות של סיפור שלא ניתן כבר לשחזרו.

עבודות הנייר של וולקובסקי נעשו במשך 15 השנים האחרונות, ואילו פסליו של דורון ברכפלד הם מהשנתיים האחרונות. נראה שבימים אלו קשה לכתוב על אמנות במנותק ממציאות בה קשה לתת שמות למה שעינינו מנסחות, ועינינו כמו מסרבות להכיר בצורות המרכיבות את המציאות.

ערן וולקובסקי ודורון ברכפלד בגלריה רו ארט. צילומים מהסטודיו, גלריה רו ארט

ערן וולקובסקי ודורון ברכפלד בגלריה רו ארט. צילומים מהסטודיו, גלריה רו ארט


אלבום דרום ולביא ליפשיץ במוזיאון בית השומר, כפר גלעדי

שתי תערוכות חדשות ייפתחו מחר (17.10) במוזיאון בית השומר בכפר גלעדי. הראשונה, ״אלבום דרום: צלמים ישראליים במחווה לתושבי הנגב המערבי״ (אוצרת: דנה אריאלי), שמציעה מבט רחב ומרובד על הדרום – לא רק כאזור גיאוגרפי, אלא גם כמקום של זיכרון, כאב ותקווה. היא שואפת לעורר דיון על הקשרים שבין עבר והווה, בין חוויות אישיות להיסטוריה הלאומית, ועל תפקידה של האמנות בהנצחה.

השנייה, ״עד מתי – יומן תמונות (לקט) 2023״, תערוכה מצילומיו של לביא ליפשיץ ז״ל (אוצרת: שלומית ליפשיץ). תצלומיו של ליפשיץ מתמקדים בשגרה ובחיי היומיום הצבאיים. הם מציגים את הצבא כמרחב של חיים פשוטים, מלאי ניואנסים, ומורכבים. הם לא עסוקים בלחימה או במבצעיות אלא מבכרים רגעים ומקומות מינוריים. מצלמתו (Fujifilm XT-4), ובתוכה הרגעים האחרונים שתיעד, לא חזרה מהקרב.

אילן לורנצי

אילן לורנצי במוזיאון בית השומר

נורית ירדן

נורית ירדן

אלכס ליבק בבית השומר

אלכס ליבק


טל קמיל בגלריה לאמנות רמות מנשה

״חיבור לשקט של מערכת מתפקדת״, תערוכת יחיד לטל קמיל, תפתח בשבת (18.10) בגלריה לאמנות ברמות מנשה (אוצרת: מירי ורנר). התערוכה מציבה את הצופה במרחב שבו ארעיות והתחדשות נשזרים זה בזה ומזמינה התבוננות בשבריריות ובחוסן של כדור הארץ.

עבודותיה של קמיל נובעות מתוך התבוננות רגישה במערכות החיים שסביבנו – קשרים הדדיים בין אורגניזמים, יחסי תלות ושיתוף פעולה בין היבשה לים, בין הצומח, החי והאדם. בעבודות פורצלן, חימר וחומרים שונים, המזכירות שורשים ועלים, בתי גידול של בעלי חיים ומבנים ראשוניים מן הטבע, היא מבקשת להעניק כבוד למערכת האקולוגית כולה ולנסות להבין את מקומו של האדם בתוכה.

טל קמיל ברמות מנשה. צילומים: מ״ל

טל קמיל ברמות מנשה. צילומים: מ״ל

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden