גבולות גזרה // סטפניה גור

מי

גלית גור־אביסרור, בעלת המותג סטפניה גור. בת 55, אם לבת ובן שהגיעו לעולם אחרי שנים של טיפולי פוריות והגשימו את החלום הכי הגדול שלי – להיות אמא. ארז והילה סטפני, שעל שמה קרוי המותג, הגיעו לעולם בגיל מאוחר (47 ו־49), ובואם לעולם הביא גם לשינוי דרמטי בחיי וליציאה לדרך מקצועית חדשה.

אני מגדירה את עצמי כאשת ניהול. העברתי שנים במרחבים מונחי מספרים כמו בנקאות, פיננסים ותפקידי ניהול בכירים, ובסוף בחרתי לבצע סיבוב פרסה מקצועי מובהק. במקום לנהל תקציבים – הקמתי מותג אופנה; במקום דוחות כספיים – אני עוסקת בשפה חומרית; במקום במוצרי אשראי – במוצרי לייף־סטייל.

הסיפור האישי שלי כולל אמהות מאוחרת אחרי שנים של טיפולי פוריות, אבל גם תהליך עסקי־תודעתי שעברתי: לקחתי יכולת אנליטית של שנים והעברתי אותה לתחום שנחשב תרבותי, רגשי ורווי אסתטיקה. עבור רוב הנשים, אביזרי אופנה הם בחירה. עבורי הוא אסטרטגיה.

נולדתי באשקלון לבית גדול ומלא באחים, יצירתיות וסדר. המפגש בין עולם מסודר, תחרותי ומדויק לבין שורשים תרבותיים עשירים (מרוקו, ים־תיכוניות, תרבות אירוח) הוא הבסיס ליצירת המותג, שלא נשען על טרנדים בלבד – אלא על זהות.

המותג

סטפניה גור הוא לא תוצאה של רעיון רומנטי בלבד, אלא תגובה חדה להזדמנות עסקית־עיצובית שנולדה ממציאות ישראלית: מזג אוויר חם. בקיץ יולי־אוגוסט, באחד מאותם ימים שבהם העיר נמסה והאוויר נראה כמעט סמיך, מצאתי את עצמי שואלת את בן זוגי שאלה פשוטה אבל מלאה פוטנציאל שוק: איך ייתכן שבמדינה שבה החום הוא חלק מתרבות החיים, אין מניפה איכותית אחת שאינה גימיק?

השאלה הזו, שלכאורה שייכת לשיחת יומיום, הפכה לתזת מיתוג. בתוך שוק של מוצרי אופנה מהירים – המניפה נשארה יתומה. פונקציונלית, לא מעוצבת, לא ממותגת, וכמעט ללא ערך סמלי בעידן של אסתטיקה ואמירה.

זיהיתי את הפער, ובמקום מוצר עונתי שמוכרים בדוכן -המותג מציע מוצר אופנה עם פוטנציאל להפוך לקטגוריית יוקרה, כזה שמדבר בשפה גרפית, צבעונית ומסוגננת. השלב הבא היה בניית מעטפת מקצועית: צוות נשי שמגיע מעולמות האופנה והגרפיקה, רבות מהן בוגרות שנקר, שמפתח מניפה כפריט פרימיום, לא כפתרון קיץ.

כך נולד מותג שאינו ״עוד רעיון חמוד״, אלא אסטרטגיית מוצר: להפוך את המניפה לפריט שמגדיר לוק, מייצר סטייטמנט ומשקף טעם. מוצר שמדבר לא רק אל הגוף המתאוורר, אלא אל התדמית – אל היד שמחזיקה, אל נוכחות החפץ, אל הבחירה בו כפריט שמשדר משהו לפני שהוא זז.

נכון להיום המותג מתרחב גם למטפחות, שאלים ומוצרי הום סטיילינג: מפות, מפיות ומבשם לחללים. החיבור בין אופנה לבית הוא לא עוד קו מוצרים, אלא הרחבה של חוויה: לא רק להתלבש – אלא לארח; לא רק לייצר לוק – אלא לייצר אווירה.

בעיניי, בעולם האירוח גם הבית צריך ״להתלבש״. קולקציית המפות והמפיות שיצרתי מגיעה מהשאיפה ליצור חוויה שלמה של סטייל ואסתטיקה, שעוברת מהאאוטפיט האישי לשולחן החגיגי. החיבור בין פריטי הטקסטיל לבין המניפות מאפשר ליצור אווירה שלמה: שולחן חגיגי, מעוצב, מלא השראה וייחודי.

קולקציה אחרונה

קולקציות המניפות מתפקדת כמעט כמו עבודות אמנות פונקציונליות: צבעוניות חדה, הדפסים קונספטואליים ופרשנות לתנועה ולזיכרון. הן לא מציעות מושג; הן מציעות שפה. הדגמים המרכזיים כוללים את סדרת מרוקו – בפלטת צבעים של ירוקים־צהובים עם דימוי כוכב מסורתי. האלמנטים אינם פולקלור, אלא תרגום גרפי־עכשווי שמחזק זהות ולא מחקה אותה.

הסדרה Stafania’s Feathers היא מחווה לטווסים שמבוססת על הבנה תנועתית: פתיחת המניפה כמחווה לתנועה טבעית. הדגם הפך למוצר מבוקש לאירועים, חתונות ונשים שמבינות אופי של חפץ.

בקולקציות נוספות בולטים דגמים בהשראת אלמוגים ותנועה ימית (Coral), עלי שלכת בגוונים ורדרדים (Pinkish Leaves), גיאומטריה באדמת חמרה ושקיעות חמות (Orange Color Block) וקווים צהובים אסרטיביים שמוסיפים נוכחות לכל לוק (Yellow Stripe).

קולקציית 7.10, שנולדה אחרי 7 באוקטובר, מייצרת את אחת מנקודות המפגש הנדירות בין מעצב לתקופה. מתוך הבנה ששפה ויזואלית יכולה לייצר סולידריות ועמדה בעיצוב. מופיע בה קו מוניטור אדום של לב שנדם וצהוב של תקווה. לצידם מופיע סגול לבנדר, שמעניק מרחב של רוך, רומנטיקה ורגיעה. זה לא מוצר זיכרון, אלא מוצר תרבותי שמכיר מציאות ומעצב אותה מחדש.

מקורות השראה

מקורות ההשראה שלי מגיעים גם מזיכרון אישי, אבל גם מסדר אסתטי שהפך למנגנון: תרבות האירוח הים־תיכונית, הירידה לפרטים, חומרי גלם שמבקשים מגע, חפצים המונחים בבית ומייצרים טקסיות של יומיום. יצרתי מערכת של ערכים: טקסטיל, איכות, מסורת, תנועה, צבע וניעור עדין של חפץ נשי שכמעט נזנח על ידי תרבות האופנה.

החלום הגדול

החלום הגדול שלי הוא להפוך את המניפה לקטגוריית יוקרה. בשוק כמו אירופה, שבו מזגנים כמעט לא קיימים והמודעות הסביבתית גדולה – מניפה איכותית הופכת לא רק לפתרון פרקטי, אלא לפריט שמייצג סגנון חיים. המטרה היא למקם את סטפניה גור כמותג לייף־סטייל, לא כמותג נישה. זהו מהלך עסקי שנכון יותר בעידן שבו קהל הלקוחות מחפש שפה שלמה, ולא מוצר בודד.

ארון פרטי

הארון שלי מדגים את שפת המותג: בסיס איכותי, אולי אפילו מינימליסטי. אני מתנגדת לצריכה מהירה ובעד רכישה של פריטים איכותיים. אני מאמינה בתמיכה במעצבות ישראליות כמו TAMU ,VAS וקארן מזרחי, בשילוב פריטים מחו״ל רק אם הם משרתים שפה, ולא מותג.

עתידות

התחזית ברורה: קפסולה בחנויות יוקרה, שיתופי פעולה אסטרטגיים עם מותגים מתחומי הביגוד, הלייף־סטייל והבית, ומיצוב המניפה כפריט מבוקש על נשים בעלות השפעה גלובלית. במקביל, שימוש במניפה כמדיום חברתי: יצירת מהדורות שמעוררות מודעות, פעילות למען קמפיינים חברתיים ושימוש באופנה כמנגנון גיוס, לא כסחורה בלבד.