דייב יעקב // מרכבה של תקווה

על המימונה והסיגד בטח שמעתם, אבל האם אתם מכירים את המלידה? שמי דייב יעקב, אני אמן רב תחומי ופעיל חברתי. ״מרכבה של תקווה״ הוא ספר ילדים שכתבתי ואיירתי, המספר על טקס המלידה של קהילת בני ישראל מהודו.

אז מהי ״מלידה״ ומי הם ״בני ישראל מהודו״? בני ישראל היא הגדולה מבין קהילות יהדות הודו, ואני חלק ממנה. יש לנו מסורת עתיקה של טקס שנקרא ״מלידה״, ולו שני פורמטים: טקס פרטי שעורכים בחוג המשפחה והחברים בציון אירועים של התחלות חדשות – חתונה, לידה, מעבר דירה ועוד; וטקס מלידה לאומי שמתקיים כל שנה בט״ו בשבט כברכה לשפע חקלאי והתחדשות הטבע. בשנת 2019 הטקס הוכר באופן רשמי כאחד מחגי ישראל.

פירוש המילה מלידה הוא ״לערבב״, וזהו גם שם המאכל המרכזי שמוגש בטקס  – תערובת מתוקה של אורז גרוס ועליה חמישה סוגי פירות העונה וצמחים ריחניים. במהלך הטקס פונים המשתתפים לאלוהים ולאליהו הנביא בבקשה לברכה ושפע וחוגגים בסעודה גדולה, עם תפילות ושירים.

בבסיסה המלידה היא טקס שנועד לעזור לנו להתמודד עם מצבי מעבר ואי ודאות. הוא עוסק בערכים של אחדות, קהילתיות, שיתוף בשפע, אבל בעיקר בפתרונות של שלום. הטקס קרוי גם ״מנחת שלום״ והוא מגלם בתוכו את האמונה שהשלום, הקהילתיות והשותפות יביאו איתם תקווה.

את הדמויות מהעדה איירתי בהשראת צילומי משפחה, טקסטיל ופלטות צבעים המזוהות איתה. יצרתי לגיבור הסיפור משפחה מעורבת – אמא בני ישראלית ואבא רוסי. זהו ייצוג מציאותי של זוגות מעורבים והשילוב הוא תמצית מיזוג הגלויות שמרכיב את הזהות הישראלית

הייתי בעשרות מלידות בחיי, אבל הדגש תמיד היה על התפילה והאוכל. לא הסבירו בהן על מקור הטקס והמשמעות שלו. יש מעט ספרי עיון על הקהילה, וספרי ילדים על הטקס בעברית אין בכלל. מתוך ההבנה הזו החלטתי לחקור את הטקס מהזווית התרבותית. להתבונן בסיפור ובערכים שהוא מייצג, לשמר את המסורת הנפלאה של העדה שלי ולהנגיש אותה לכל ילדי ישראל.

העורכת הספרותית של ״מרכבה של תקווה״ היא מור פוגלמן דבורקין, שליוותה אותי בתהליכי הכתיבה והאיור. החיבור בינינו יצר מרחב מוגן של אמון, שאפשר לי לחקור ולשאול שאלות. הגרסה הראשונה של הסיפור סיפרה את סיפור קהילת בני ישראל בצורה דידקטית. ״קריינתי״ במבט מבחוץ על העדה שלי ועל הטקס, והטקסט הרגיש כמו שיעור תנ״ך בביה״ס.

מור שיקפה את זה והציעה לי להתחיל מחדש, וכך עשיתי. בתהליך שלנו, כמו בטקס המלידה, למדתי שיש שפע סביבי ובתוכי, ושאם טקסט לא עובד – אפשר פשוט לשחרר אותו. ברגע שהמלידה הפכה לאלמנט המרכזי של הסיפור והופיעה בו בצורה אורגנית – הכתיבה החלה להשתנות.

כתבתי סיפור אחר, על ילד שעובר לשכונה חדשה. המעבר מביא איתו פחדים וחששות, ובכדי לתמוך ברגעים האלו של השינוי – אמא שלו מספרת לו את אגדת המלידה. בסוף הם עורכים טקס עם המשפחה והחברים, הישנים והחדשים.

החופש שהתגלה בכתיבה המשיך גם אל שלב האיור. הוא ערך כשלוש שנים ועבר מספר גלגולים. איורי הקונספט הראשונים, שבהם ניסיתי למצוא את השפה האמנותית המתאימה, היו ריאליסטיים. אחרי ששאלנו האם הסגנון משרת את הספר ויהיה הנכון ביותר עבור הילדים הקוראים – הבנו יחד שלא.

בגלל שאני מורגל לאייר דיגיטלית, החלטתי לעבור לאיור ידני ולנסות לגשת לספר מזווית חדשה. כילד גדלתי על ספרי רחוב סומסום. התקשיתי לקרוא, אבל האיורים סיפרו סיפור עשיר ללא מילים. ניסיתי להתחבר למקור ההשראה הזה, ובזכות האיור הידני נמצא סגנון עיצוב הדמויות. סרקתי את הדפים ואת הצביעה עשיתי במחשב.

את הדמויות מהעדה איירתי בהשראת צילומי משפחה, טקסטיל ופלטות צבעים המזוהות איתה. יצרתי לגיבור הסיפור משפחה מעורבת – אמא בני ישראלית ואבא רוסי. זהו ייצוג מציאותי של זוגות מעורבים והשילוב הוא תמצית מיזוג הגלויות שמרכיב את הזהות הישראלית. בכך רציתי להעביר לקוראים את העובדה שטקס המלידה הוא לא טקס נישתי של קהילה קטנה, אלא חלק אורגני מהחברה הישראלית.

הספר מורכב משני סיפורים – סיפור המסגרת שבו הילד עובר דירה ואגדת המלידה שהאימא מספרת. בכדי לתווך לילדים הקוראים את המעבר בין העולמות, יצרתי שפה נוספת. בתמיכת היועץ התרבותי וההיסטורי אליעז ראובן דנדקר, גיליתי הגדה מאוירת לפסח של קהילת בני ישראל משנת 1874, ובהשראת השפה החזותית שבה יצרתי עולם מאויר חדש של מיתולוגיה בני ישראלית.

האתגר העיקרי היה לאייר את מרכבת האש של אליהו הנביא (גיבור אגדת המלידה), דימוי קאנוני שתלוי כמעט בכל כניסה לבית של בני העדה. הצלחתי ליצור גרסה עכשווית שמרפררת לכל ההשפעות האלה בצבעוניות ירקרקה־זהובה, שנבחרה כסמל למלידה שמתקיימת בט״ו בשבט, ולצבעו של הסארי הירוק שלובשת הכלה בטקס החינה ההודי.

״מרכבה של תקווה״ מוכן לדפוס, וכרגע הוא בעיצומו של קמפיין מימון המונים. כל מה שנותר הוא רק להוציא אותו לאור, ורק בזכות התמיכה שלכם זה יכול לקרות. תודה מיוחדת לעמותת מרכז מורשת יהדות הודו (IJHC) ומרכז מורשת יהדות קוצ׳ין (CJHC), ששמו להם למטרה את שימור המורשת, החיבור הבין־דורי והפצת הנרטיב של כלל קהילות יהודי הודו, ומיזם הלוז העברי.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו