סיכום 2025 / עזבו לנו את החתולים

את האינטרס להשתמש בבינה מלאכותית כדי לשחק לנו עם המוח לטובת הון פוליטי, כלכלי או חברתי - אפשר להבין. אבל מה האינטרס בלגרום לנו לאבד את האמון בסרטוני חתולים?

הבינה המלאכותית הרגה את הרומנטיקה; והיא גם הרגה לי את ההנאה מהתוכן הכמעט יחידי שאני עוד נהנית ממנו: סרטוני חתולים (וגם חתולות. הטקסט כתוב בלשון זכר אבל מתייחס לכל המינים). כבר בראשית ימי האינטרנט היה ברור שהיא נבראה עבור שני דברים מרכזיים: פורנו וסרטוני חתולים. בגלל שאני ממש מבוגרת, אני עוד זוכרת את התקופה שבה היה שמור לי בפייבוריטס האתר Cute Overload; ואת הבאזז המשוגע שנוצר כשביוטיוב הגיח סרטון של חתול בתחפושת כריש יושב על איי רובוט.

מזה כמה שנים שיכולות הקשב שלי הולכות ופוחתות. ילדים, חתול, שמונה עבודות, מלחמות, מחלות ואינסוף מטלות הביאו אותי למצב שבו נדיר מאוד שאצליח לצפות בסדרה במלואה, לדוגמה. בסרטים עוד יותר קשה לי, ועל ספרים בכלל אין מה לדבר. שני הז׳אנרים היחידים של תוכן שאני עוד מצליחה להתרכז בהם הם 1. פודקאסטים (גם משהו) ו־2. סרטוני חתולים. נכון, לפעמים אני סוטה גם לפנדות, קפיברות או אפילו כלבי תחש עם כתמים. אבל סרטוני חתולים הם מאז ומעולם הדבר שמסב לי הכי הרבה אושר.

חתולים הם הדבר הכי מצחיק שקיים. לא פעם אני תוהה למה א.נשים עוד מתאמצים לעשות קומדיה, כשאלוהימה כבר בראה את החתולים. בלילה, כשאני נכנסת למיטה, אני בדרך כלל מוצאת את עצמי גוללת עוד ועוד כאלה. את החתול שאני מגדלת בבית אני משאירה מחוץ לחדר כי אני חוששת לחיי, אבל אני חוששת עוד יותר מה היה קורה אם הוא היה יודע מה אני עושה במיטה בזמן שהוא מגרד את הדלת.

סרטוני חתולים הם פאן בלתי נגמר; ליטרלי בלתי נגמר. לפעמים אני תוהה מה יש יותר בעולם – חתולים או סרטוני חתולים. זה הרי כר פורה לאינסוף תוכן איכותי שכולל קפיצות, נפילות, קריסות, מכות, כרבולים ויללות; ולי אישית בחיים לא יימאס, גם בפעם המיליון וארבע, לראות חתול שבודק אם משהו נופל (ספוילר: הוא נופל).

את החתול שמוכר נאגטס קל לזהות ולדעת שמדובר בדאחקה שנוצרה על ידי הבינה. גם את זה שאופה עוגות. אבל את זה שקפיצה שלו שוברת חצי בית, את זה שמשוחח עם כלב, את זה שמתנגש בעץ כריסטמס – אני לא בהכרח מזהה יותר

בשנה האחרונה, כמו שקרה בהרבה תחומים אחרים – נכנסה הבינה המלאכותית גם לז׳אנר הזה. עבורי העניין התחיל להתגלות עם תגובות של חברים שאני נוהגת לשלוח להם סרטונים באופן שוטף, שחזרו אליי עם המשפט הכך כך מפחיד: זה AI .AI??? החתול הקטן הזה עם הכתם בצורת לב זה AI? החתולה שנבהלת מבלון דופקת קפיצה והורסת חצי בית זה AI? למה בכלל לייצר סרטוני חתולים ב־AI כשהם כל כך טובים ומצחיקים במציאות?

זו היתה הסוגיה הראשונה שהטרידה את מנוחתי במשך זמן מה. ואז ההתפתחות הטכנולוגית עלתה דרגה ובפיד שלי התחילו להופיע סרטוני AI שלא מנסים להתחקות אחרי המציאות, אלא להשתמש בבינה לטובת סוג אחר של דאחקה, כזו שבאה לידי ביטוי בעיקר בסרטונים של חתולים עושים דברים ליד הדלת של הבית בלילה (מנגנים בכינור, ממנגלים שיפודים, קודחים נפט) ושל חתולים בתפקיד מוכרים במקדונלד׳ס (או כל רשת מזון מהיר אחרת).

View this post on Instagram

A post shared by GlitchMindTV (@glitchmindtv)

בהתחלה זה היה קורע. התגובה של וויסקרז (משום מה ככה קוראים להם. תמיד. כנראה הודות לאפליקציה ספציפית שיוצרת אותם) כל פעם שבעלת הבית יוצאת לצעוק עליו ששתיים בלילה זה לא הזמן לחמת חלילים – היתה פרייסלס. אבל אחרי הסרטון השישי והשביעי (פאן אינטנדד) האירוע מיצה את עצמו. כנ״ל לגבי המוכרנים הכעוסים שמגיבים בווייב חתולי לתלונות של לקוחות עצבניים שלא קיבלו את הצ׳יפס שהזמינו עם הנאגטס.

אבל למה כל אלה מצחיקים במיוחד, לפחות בהתחלה? כי הם עושים שימוש בפיצ׳רים הכל כך מובהקים של חתולים – בתגובות, בהבעות הפנים והגוף, בקולות – שאנחנו מכירים מהמציאות. ובמציאות, כאמור, חתולים הם הדבר הכי מצחיק שיש.

אז איפה הבעיה? באובדן האמון, כמובן. את החתול שמוכר נאגטס קל לזהות ולדעת שמדובר בדאחקה שנוצרה על ידי הבינה. גם את זה שאופה עוגות. אבל את זה שקפיצה שלו שוברת חצי בית, את זה שמשוחח עם כלב, את זה שמתנגש בעץ כריסמס – אני לא בהכרח מזהה יותר.

המצב שאליו התדרדרתי הוא שאני לא מסוגלת לצפות יותר (כמעט) באף סרטון חתולים בלי לשאול את עצמי ״זה אמיתי?״. וזה מבאס אותי. נורא. כי זו באמת אחת ההנאות היחידות, הטהורות והקלות שהיו לי. אז עכשיו אני צריכה לפקפק בהן? ואם אפקפק בסרטוני חתולים, איך אדע שלא לפקפק בשאר הסרטונים? ואיך אדע שלא לפקפק בכל דבר בעולם, בכלל?

נכון שמדובר בשאלות שסובבות את כל הנושא של בינה מלאכותית, ובטח לא נובעות רק מסרטוני חתולים. ונכון שהרבה יותר גרוע שמשתמשים בה כדי להנדס לנו את התודעה מאשר כדי לגרום לנו להאמין שהחתולה הזאת אכן מניקה גור כלבים. אבל לפחות את האינטרס לשחק לנו עם המוח לטובת הון פוליטי, כלכלי או חברתי אני מבינה.

מה האינטרס בלגרום לנו לחשוב שחיות, שעושות דברים אדירים גם ככה, עושות דברים אדירים אחרים שאינם אמיתיים? אז לסיום קריאה – Leave out cats alone. הרגתם את הרומנטיקה, הרגתם.