אור סגל // וכל הציורים לא יכסו

הפרטים הטכניים

״וכל הציורים לא יכסו״, ספר אמנית של טליה ישראלי שיושק במסגרת נעילת התערוכה ״מול נוף״ במגזין III יפו. הספר מסכם מהלך של עבודות ריסוס וקיר של ישראלי משמונה השנים האחרונות. הספר מציג את המחקר של ישראלי סביב הנושאים של ספריי, שכפול וציורי קיר, לצד התבוננות עמוקה בספרי טיולים ומסעות ישראליים כמקור השראה.

מי אני

אור סגל, אמנית, מעצבת, מאיירת (ועסוקה בשאילת שאלות על היחסים בין השלושה). בעלת תואר ראשון בתקשורת חזותית מבצלאל ותואר שני באמנות עכשווית מה־RCA. מרצה במנשר ובמכללת סמי שמעון. לאחר סיום התואר הראשון עבדתי במשך ארבע שנים ב־The Studio של אביגיל ריינר, ואני ממשיכה איתם בשיתופי פעולה נבחרים גם כיום.

אני פועלת כמעצבת עצמאית, בעיקר בתחום הספרים, האמנות והתערוכות, ובוחנת את התפר שבין העובדתי והפואטי. מתבוננת בעולם מגיל צעיר דרך אהבה לספרים, ושמחה בכל פעם שניגשת לעצב ספר או תערוכה ליוצר.ת שאני מעריכה.

העבודה

אני עוקבת אחרי העבודות של טליה ישראלי כבר תקופה ארוכה, אבל את סדרת העבודות הנוכחית שלה פגשתי בחדר הכפפות בפסטיבל ספרי האמן של ארטפורט לפני שנתיים. זה היה ספר יחיד מסוגו שכלל ״שאריות״ מתוך עבודתה – ניסיונות ריסוס, אקריליק, סטנסילים שיצרה והרבה מסקנטייפ. כך הכרתי את העשייה הציורית שלה בנושא השכפול והריסוס.

הספריי בעבודותיה יצר תחושה של הילה של קדושה, והיה לי ברור שהולך לצאת מהעשייה הזאת ספר במהדורה רחבה יותר. למזלי, נכחה איתי בחדר הכפפות קולגה וחברה משותפת – לימור שנורמכר, שידעה שטליה אכן מתכננת להוציא ספר – וחיברה בינינו. כך הדפדוף המשותף של לימור ושלי הוביל להזדמנות ללוות את טליה כמעצבת הספר שלה.

בביקורי הראשון בסטודיו שלה, היא סיפרה לי על מסע שהתחיל בספר הטיולים הישן ״כל מקום ואתר״; ועל האופן שבו היא עובדת דרך התבוננות במדריכי טיולים, ויוצרת עבודות נוף שהן כל מקום, על מקום ואל מקום. היא רואה בפעולת הציור ובהתבוננות סוג של סריקה, וכך שואלת שאלות על מתודת הציור מהתבוננות. ההילה (שהתגלתה כבר בספר בחדר הכפפות) מילאה את המדפים, כי היא מדביקה על הפאה החיצונית של רבות מעבודותיה צבע זוהר.

הפעולות הללו – ההתבוננות בספרים, העיסוק באור ובהילה עם השראות מציורים נוצריים, השאלות לגבי חיבור בין נוף לבין מדריכי הטיולים – מלאות ברגש ובתהליך חשיבה עמוק במקביל. העיסוק של טליה בזירוקס היה מתנה עבור מעצבת כמוני (שכל כך מעריכה דפוס). המבט שלה על זירוקס היה פוקח עיניים מבחינתי, כי הוא בכלל לא מתמקד בטקסטורה וחזות, אלא במהות של סריקה ושכפול, ובמקביל בחד פעמיות והתכלות (כמו זו שמתבטאת בעבודות הקיר שלה לאורך השנים).

כל פרט בבחירות העיצוביות בספר הוא מבחינתי מחווה אחרת לדרכי העבודה שלה. הגופנים מתייחסים לספרי טיולים ולמגדירים, הצבע החמישי מתייחס לפעולת הריסוס ולהילה, והכריכה שמה בקדמת הספר את תהליכי העבודה מרובי השלבים

בהשראת העושר הרעיוני הזה יצרנו ספר שעיצובו נובע מעולמות של מדריכים וספרי מסע. הספר מחולק לשלושה פרקים שאותם מלווים טקסטים ומסות של יאיר גרבוז, עודד וולקשטיין ועינת גבאי לוי; פרק רביעי של אפילוג ועבודה בפורמט גדול של טליה שעוד לא הוצגה. על הביצוע הגרפי עבדה איתי קרין מושקוביץ, בוגרת טרייה של בצלאל, שהביאה פרשנות רעננה משלה לאופן בניית הרצף של הספר. את העריכה הלשונית המדויקת עשתה שלומית הרלינג.

לאורך העבודה על הספר, היה לנו חשוב לשמר את רוחה התהליכית והמחפשת של העבודה של טליה, את האהבה לסטנסילים והשאלות על הפירוק הצורני. ספר אמנית בכלל, והספר הזה בפרט, הוא הזדמנות להפנות זרקור אל מה שנזרק, שהתכלה, שכבר לא קיים (המסקינטייפים מהדרך, העבודות החצי־גמורות, הבחינות והבדיקות, וגם הספרים והמדרכים הזרוקים שהיא מצאה ברחוב).

לכל פרק בנינו אזור של צילומי תהליך. בחרנו, טליה ואני, להתייחס להילה המלווה את עבודותיה בבחירה של צבע חמישי בהדפסה שמלווה את הספר כולו. כל פרט בבחירות העיצוביות בספר הוא מבחינתי מחווה אחרת לדרכי העבודה שלה. הגופנים (״תל אביב״ של פונטף, ״מסדה״ ו״ארבל״ של הגילדה) מתייחסים לספרי טיולים ולמגדירים, הצבע החמישי מתייחס לפעולת הריסוס ולהילה, והכריכה שמה בקדמת הספר את תהליכי העבודה מרובי השלבים.

תעבירו את זה הלאה

הספר יושק בנעילת התערוכה ״מול נוף״ במגזין III יפו, שרבות מהעבודות של טליה בה הן עבודות קיר. הבחירה האמיצה שלה להציג עבודות קיר אומרת שגורלן של רבות מהעבודות הוא להישאר כתיעוד בלבד. יש משהו פואטי (וכמעט פרפורמטיבי בקריאה האישית שלי) בכך שבנעילת התערוכה, כשהקירות יחזרו להיות לבנים – ייצא הספר. כמו ששתינו רצינו, הספר הוא מעבר לתיעוד. הוא המשך ישיר של גוף העבודות שלה שעוסק בריסוס, שכפול וקיר.

פלוס אחד

ספר המסע ״שלוש ערים וז׳בקה״ ששמחתי לעצב: בכריכת קראפט פשוטה שמתחפשת למחברת, טמון יומן מסע של שתי מאיירות בעלות קול ייחודי, נוגע ומצחיק – יעל ולובלסקי וקרן כץ. ביוזמת ושיתוף השגרירות הפולנית, הן טסו לטיול בשלוש ערים בפולין ותיעדו את החוויה.

ז׳בקה בפולנית זו צפרדע קטנה, וגם חנות נוחות שאפשר למצוא בכל פינה ברחבי פולין. כשעיצבתי את הספר כמעט סלחתי להן שלא לקחו אותי לטייל איתן. יעל מספרת על ההיסטוריה של פולין בטון נוגע ללב, וקרן מתארת בהתלהבות את כל מה שעיניה ספגו בטיול. זה הזכיר לי שספר במהותו הוא הזמנה לצאת לטיול.